פסק-דין בתיק א 518/02

1.         בכתב התביעה שהוגש ביום 12/6/02 טענו התובעים לזכויות בחלקה 15 (חלקה 9 ישן) גוש 18795 מאדמות אבו סנאן וזאת על-סמך עסקת רכישה שערכו ב- 1961 עם מוהנא נסיב סאלח ח'יר, תושב הכפר האמור. 

2.         לאחר עיון בתיעוד שהוגש על ידי בעלי הדין, לרבות סיכומים וסיכומים משלימים בכתב, החלטתי לקבל את טענות הנתבעת המושתתות על  קיומו של הסדר במקרקעין הנדונים, שיש בו כדי להשתיק את טענות התובעים.

3.         הטענה העובדתית של התובעים היא כי רכשו מעד התביעה מס' 3 את חלקה 9 (זמני) 15 (סופי), כאשר רכישה זו בוצעה בשנת 1961. לפי תעודת עובד ציבור של עוזר פקיד ההסדר ניזר לוי מיום 30/10/02 הליך הסדר הזכויות של גוש רישום 18795 הסתיים עם פרסום לוח הזכויות בתאריך 15/2/66.  הנתבעת רכשה את זכיותיה במקרקעין מאת אביו המנוח של עד תביעה מס' 3 ביום 12/5/66, דהיינו לאחר סיום הסדר הזכויות של המקרקעין.

            לא יכולה להיות מחלוקת כי רכישת הזכויות על-ידי הנתבעת היתה לאחר סיום הסדר הזכויות במקרקעין הנדונים.  התובעים לא טענו למרמה מצד הנתבעת בשום שלב.  לא הובאו בכתב הטענות או בראיות בפני בית-המשפט נסיבות עובדתיות כלשהן המקימות עילה לביטול בעלות הנתבעת במקרקעין.  הטענה היחידה, שהובאה על ידי התובעים כנגד מתן תוקף להסדר שנעשה מכוח סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט-1969, היא העדר ידיעה מצידם על קיום הליכי ההסדר באבו סנאן.  טענה  מעין זו אין כוחה יפה כדי לתקוף הסדר שנעשה ונרשם.  ראו סעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 וסעיף 81 לפקודה הנ"ל. כן ראו רע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עבוד פ"ד נז(2), 721. 

            בפסק דין שניתן על ידי ביום 30/12/05 בתיק אז' מח' חי' 994/05 עזבון המנוח כאמל יוסף מתא נ' עזבון המנוח וודיע חליל קאסיס ציינתי בהקשר זה:

" 60. הרישום בפנקס המקרקעין מהווה ראייה חותכת לתוכנו בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וכן מבטל כל זכות הסותרת אותו בהתאם לסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש]. זה האחרון, מהווה אבן פינה בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (יהושע וייסמן , דיני קניין חלק כללי, תשנ"ג-1993).  משנרשמו חלקות הקרקע בפנקסים החדשים, היינו הסתיים הליך ההסדר, מהווה הרישום בפנקסים החדשים ראייה חלוטה ומוחלטת שאינה ניתנת לערעור ושאין לסטות ממנה. רישום מקרקעין מוסדרים הוא סוף פסוק במה שנוגע לזכויות בהם (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, פ"ד מו(1) 491, 498א). חזקה זו נשענת על כך ש"תהליך הרישום הראשוני הוא תהליך ממושך ודקדקני" וכי "רישום שגוי אינו חזון נפרץ" (ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציונית הדסה באמריקה אינק, פ"ד נג(3) 49, 61 ד-ה; ד"נ 28/84 זיידאן נ' ע'דיר פ"ד מה(4) 661 , 682א).

"61. האמור לעיל כפוף לאפשרות שינוי הרישום או תיקונו על פי הוראות הפקודה, אשר נקבעו בחריגים שבהוראות סעיפים 93-97 לפקודה (ע"א 531/92 גמאל סלאח נזאל נ' אחמד סלאח רווירי, פ"ד מז(4) 824, 829א). נטיית בית המשפט היתה לתת לסעיפים אלה פרשנות מצמצמת כדי להגדיל את מהימנות המרשם במקרקעין מוסדרים. בע"א 518/86 אבו סולב נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד מב(4) 518 נקבע, כי מגמת המחוקק בחוקקו את סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] היתה כי לאחר ההסדר יתהווה מעין "לוח חלק" לגבי אותה זכות, ושהדרכים לסתירת הרישום בטענת זכויות, שמקורן לפני פתיחת הספר החדש, יהיו מצומצמות ביותר (שם, עמוד 521ז). על מגמה מצמצמת זו חזר בית המשפט ב-ע"א 3250/00 עזבון המנוח סלים חסאמה ז"ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 7, 11ה-ו:

"המסלול השני מאפשר לבקש את תיקון פנקס המקרקעין על-פי העילות המנויות בסעיפים ‎ 97-92 לפקודה. במסלול זה בחר המערער. העילות לפי מסלול זה מצומצמות, שכן הן חורגות מעקרון הסופיות המשתמע מסעיף ‎ 81 לפקודה, אך האפשרות לתבוע על פיהן אינה מוגבלת בזמן, למעט ההגבלה הרגילה על-פי חוק ההתיישנות. במקרה שלפנינו, לא העלה המערער בבקשתו עילות שיש בהן כדי להכניסו לגדר סעיפים ‎ 97-92  לפקודה." (פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא א' ברק)."

4.         כפי שכבר צויין לעיל אין בכתב התביעה טענות עובדתיות היכולות לבסס טענה כנגד ההסדר. התובעים טענו, בשפה רפה,  כי הנתבעת ידעה על העברת הזכויות מאת מוהנא נסיב סאלח ח'יר הנ"ל אליהם.  לטענה זו לא הובא כל ביסוס בחומר הראיות.

5.         התוצאה היא שטענת הסף של הנתבעת מתקבלת. התביעה נדחית.        

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 (עשרת אלפים) ש"ח + מע"מ, להיום.

ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

אלה ר.ל.