פסק-דין בתיק א 5150/06

1.         בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין,  על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: " החוק").

            מדובר ב"תאונת פח" במעורבות שני כלי רכב, האחד מסוג סיטרואן, אשר היה נהוג בידי מבוטח התובעת, והשני  - מיצובישי, אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 2.

2.         תחילתם של ההליכים, בתביעת שיבוב שהגישה התובעת (תכונה להלן גם בשם: " המבטחת") כנגד הנתבעים, לתשלום סך של 6,075 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לסיטרואן - הוא רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: " הסיטרואן").

            אין מחלוקת לגבי שיעור הנזק שנגרם והמחלוקת היא אך ורק בעניין החבות.

3.         בעניין החבות הוסכם כי התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 - תימחק, מכאן שהשאלה היא מי מבין הנהגים אחראי לקרות התאונה - נהג המבטחת או הנתבע מס' 2.

4.         בדיון שהתקיים בפני היום, ולאחר שבעלי הדין הסכימו לקיים ההליך לפי סעיף 79 א' לחוק, העידו הנהגים המעורבים בתאונה וכן העידה אשתו של נהג המבטחת.

5.         התובעת טוענת כי התאונה נגרמה בשל כך שהנתבע מס' 2 יצא עם המיצובישי, באופן מפתיע, מצד ימין של הדרך, במטרה לבצע פניית פרסה, חסם את נתיב נסיעתו של סיטרואן, אשר לא הספיק לעצור ופגע בו.

6.         לנתבע מס' 2 גרסה שונה לחלוטין, והעיד בחקירתו הנגדית, כי:-

            " הייתי בכביש הראשי, עמדתי בנתיב שלי. חיכיתי שרכב לפני יכנס ואז אני אכנס לחניה. סימנתי ויניקר כי התכוונתי להכנס לחניה. לא נכנסתי לחניה. הנהג מטעם התובעת לא שמר מרחק והוא נכנס בי מאחור".

7.         כל אחד מהנהגים ערך תרשים לגבי אופן קרות התאונה בפני לשכת התנועה של משטרת ישראל. משטרת ישראל סגרה את תיק החקירה מחוסר ראיות וללא כתב אישום.

8.         אחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים ובתמונות שהוגשו לעיוני, בעדויות שנשמעו ובטענות בעלי הדין בדיון בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, אני מחליט לקבל את גרסת התובעת לגבי אופן קרות התאונה, ומטיל על נהג התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 25%. 

9.         בהכרעה אליה הגעתי, לקחתי בחשבון, בין היתר:-

א.         העדפתי את גירסת העד מר עופר בר זוהר ואשתו - אשר העידו מטעם התובעת, על פני עדותו של הנתבע מס' 2.

עדי התובעת עשו  רושם על בית המשפט של עדים שניתן להסתמך על דבריהם.

ב.         במהלך שמיעת העדויות נתגלו סתירות בגרסתו של הנתבע.

            בהודעה שנתן הנתבע במשטרה ציין כי התאונה התרחשה בעת שמנוע רכב המיצובישי "היה כבוי", ואילו בעדות בפניי, שינה גרסתו ואמר כי המנוע פעל.

ג'מיל, הבעלים של הרכב, טען במכתבו מיום 24.07.05 כי התאונה ארעה בעת שהנתבע מס' 2 המתין להחלפת הצבע ברמזור שהיה אדום ואילו הנתבע מס' 2 בעדותו בפני, סתר דברים אלו ואמר שכלל לא היה בהמתנה לרמזור כלשהו.

ג.          יצוין עוד כי אף מהתמונות שהציגה התובעת לעיוני, גרסת התובעת מקובלת יותר מגרסתו של הנתבע מס' 2 ועומדת טוב יותר, במבחן "מיקום הנזק".

ד.         העדים מטעם התובעת הינם עדים שאין להם אינטרס בתוצאות הדיון לעומת הנתבע מס' 2 שהינו בעל דין בתובענה, שיש לו אינטרס ישיר בתוצאות הדיון.