לפני תביעה בסדר דין מהיר, על סך של 40,670 ש"ח, אשר הוגשה ע"י שלמה ונעמי פלכטר (
"התובעים 1 ו-2 בהתאמה") נגד חברת בול עץ בע"מ (
"הנתבעת"). נשוא התביעה הינה פרגולה, אשר הוזמנה על ידי התובעים מהנתבעת והותקנה בדירת התובעים. הפרגולה צולמה ע"י מנהל הנתבעת ופורסמה, יחד עם תמונות אחרות של פרגולות שיוצרו על ידי הנתבעת והותקנו אצל לקוחות אחרים, במגזין וירחון לעיצוב, במסגרת מודעת פרסום של הנתבעת, וזאת ללא קבלת רשות מהתובעים. לפיכך, טוענים התובעים כי הנתבעת התעשרה על חשבונם שלא כדין, ועל כן זכאים הם להשבת שווי הזכייה, בסכום המוערך על-ידם בסך של 40,000 ש"ח. כמו כן, טוענים התובעים כי הנתבעת גבתה מהם סך של 670 ש"ח ביתר, עבור תמורת הפרגולה והקמתה.
התביעה
התובעים הינם בעלים של דירה, בקומה שמינית, בבניין משותף בצפון ת"א ("
הדירה"). הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום העיצוב הסביבתי, בניית פרגולות, גדרות וכד'. התובעים שכרו את שירותיו של מעצב לצורך עיצוב פרגולה למרפסת דירתם וכן שכרו שירותיו של מהנדס, לצורך הגשת תוכנית הקמת פרגולה לעיריית ת"א וקבלת היתר להקמתה. התובעים מדגישים כי עיצוב הפרגולה הנו מיוחד ובעל ערך אומנותי ואסתטי ומשכך הפכה הפרגולה עם הקמתה לכזו ה"מושכת את העין".
התובעים, פנו אל הנתבעת לצורך קבלת הצעת מחיר והחליטו על הקמת פרגולה באמצעותה בשילוב עץ ומתכת. ההצעה כללה גם תשלום עבור הכנת חישובים סטטיסטיים, ששולמו למהנדס מוסמך. עם מתן האישור להצעת המחיר, שילמו התובעים לנתבעת 1,500 ש"ח ע"ח הקמת הפרגולה וכן 1,000 ש"ח ישירות למהנדס ברוש. לאחר אישור הצעת המחיר, סוכם בין הצדדים על תוספות שונות לפרגולה, כאשר המחיר הכולל הגיע לסך של 30,750 ש"ח (ללא מע"מ). בפועל שילמו התובעים 31,325 ש"ח (בתוספת מע"מ). קרי, התובעים שילמו ביתר, סכום של 670 ש"ח (כולל מע"מ). לפיכך, טוענים התובעים כי הנתבעת התעשרה שלא כדין ובניגוד להסכם בין הצדדים בסכום האמור לעיל.
זאת ועוד: לטענת התובעים, במהלך הקמת הפרגולה ובשל עיצובה החדשני והאסתטי, פנתה הנתבעת אל התובעים בבקשה להציב על גג הפרגולה שלט המציין את פרטי הנתבעת, לצורך קידום מכירותיה. התובעים דחו בקשה זו. מספר שבועות לאחר השלמת הפרגולה, הופתעו התובעים לגלות באקראי, כי הנתבעת צילמה, ללא ידיעת והסכמת התובעים, את הפרגולה לצורך פרסומה, תחת שם הנתבעת, במגזין העיצוב "טורקיז". פרסום זהה הופיע גם בירחון "עיצוב" במהדורת אפריל 2006. התובעים, אשר חשו כי נפגעה פרטיותם, פנו לנתבעת והעמידו אותה על חומרת מעשיה, תוך דרישה להפסקה מיידית של הפרסום. לאור השתלשלות העניינים לעיל, הפסיקה הנתבעת את פרסום צילומי הפרגולה, וככל הידוע, כבר בחודש יולי 2006, כפי העולה מפרסום במגזין "עיצוב" באותו החודש.
הנתבעת גבתה מהתובעים כספים ביתר. כמו כן, הפיקה טובת הנאה שלא כדין, שהיא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, יש לחייבה בהשבה. אומדן שווי הזכייה של הנתבעת הוא על סך של 40,000 ש"ח ולחילופין בסכום ע"פ אומדן ביהמ"ש, כפי שיימצא לנכון וכל זאת לבד מגביית כספים ביתר בסך 670 ש"ח.
ההגנה
הנתבעת טוענת כי לתובעים חוב של 1,420 ש"ח כלפיהם, שטרם נפרע, בגין עבודות הקמת הפרגולה. עיצוב הפרגולה שייך לנתבעת ולכן בזכות צילמה הנתבעת ופרסמה את התמונות. אין ממש בטענות התובעים, כי הנתבעת ביקשה את רשותם להתקנת שלט פרסומת על הפרגולה, עובר לצילומי הפרסומת של הפרגולה בכתבי-העט, זאת הן מפאת חוסר היכולת להבחין בפרגולה מהרחוב, כמו גם מפאת הסיכון וחוסר הכדאיות הכלכלית אשר כרוכים בהתקנת שלט פרסומת על גביה.
הפרגולה צולמה בעקבות מתן אישור מפורש מהתובעים לצילומה ולפרסומה. הצילומים נעשו בתיאום עם התובעת 2, כאשר היא תמיד הייתה נוכחת בבית. יתרה מזו, התובעת 2, אף עזרה למנהלה של הנתבעת, להסיר את הכיסוי מריהוט הגן שהיה על הגג, לצורך אסתטיות הצילומים. מדובר בצילום יחיד, אשר הנתבעת הפסיקה את פרסומו, עוד בטרם שלחו התובעים את מכתבם אליה, מאחר ולא ניתן לראות בצילום בבירור את איכויות הפרגולה.
אחוז הרווח ממכירת פרגולות, עומד על 10%. דהינו, באם הייתה הנתבעת מתעשרת עקב פרסום הפרגולה, אזי היה עליה למכור לפחות 10 פרגולות (מכירה בלפחות 400,000 ש"ח), בעוד שבפועל, לא נמכרה אפילו פרגולה אחת בסגנון הפרגולה המותקנת אצל התובעים, אלא פרגולות בשילוב מתכת ועץ, כמו שנמכרו לפני ואחרי התקנת הפרגולה אצל התובעים.
דיון
ביום 11.5.08 נשמעו העדים בתיק. מטעם התובעים, העידה התובעת 2 ומטעם הנתבעת, העיד מנהלה, מר ניר כהן.
צילום ופרסום הפרגולה
לטענת התובעים, הנתבעת התעשרה או הפיקה טובת הנאה, על חשבונם, בכך שפרסמה את צילומי הפרגולה, ללא הסכמת התובעים, ומשכך זכאים הם להשבה.
חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, קובע בסעיף 1 כדלקמן:
"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
יסוד ההתעשרות
בעניינינו, טוענים התובעים כי הנתבעת התעשרה או הפיקה טובת הנאה, בכך שצילמה ופרסמה את הפרגולה פרסום מסחרי בכתבי-עט, ללא הסכמתם או ידיעתם של התובעים. עוד טוענים התובעים כי גם אם לא הוכיחו התעשרות בפועל מצד הנתבעת ולא הוכיחו את שיעור ההתעשרות, עדיין, די בחוסר תם הלב של הנתבעת כדי להקים עילה של השבה לפי חוק עשיית עושר.
פרופ' דניאל פרידמן, כותב בספרו("דיני עשיית עושר ולא במשפט", כרך א',מהדורה שנייה, תשנ"ח-1998), עמוד 94-97), כי לא נדרשת בהכרח הוכחת גידול סך רכושו של הזוכה על מנת שיתקיים יסוד ההתעשרות:
"נראה כי ההתעשרות אינה נמדדת לפי מבחן אובייקטיבי כללי ואחיד, אלא עשויה להיות מותנית ביסודותיה האחרים של חובת ההשבה, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, הנוגעים לנסיבות בהן בוצעה הפעולה או הוענק היתרון. כך למשל, בהינתן כי הפסיקה הכירה בהתעשרות נורמטיבית, אין הכרח להוכיח גידול בסך רכושו של הזוכה, על מנת שיתקיים יסוד ההתעשרות".