פסק-דין בתיק א 47766/05

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התובעת, ילידת 1969, נפגעה בשתי תאונות דרכים ביום 24.2.04 וביום 4.5.05. אין מחלוקת על חבות הנתבעות, מבטחות השימוש ברכב, לפצות את התובעת על נזקי הגוף שנגרמו לה בשתי התאונות. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2. לצורך הערכת הנכות הרפואית של התובעת בשתי התאונות הסכימו הצדדים על מינוי ד"ר אהרן צ'ציק כמומחה רפואי בתחום האורטופדי בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986. התובעת התלוננה בפני ד"ר צ'ציק על כאבי צוואר ושכמות אשר לא פחתו למרות טיפולי פיזיותרפיה ותרופות נוגדות כאבים. ד"ר צ'ציק, במסגרת חוות דעתו מיום 25.5.06, התייחס לכך שהתובעת עברה תאונות דרכים נוספות בתאריכים  5.10.94 ו - 6.12.95 לאחריהן סבלה מכאבי צוואר. ד"ר צ'ציק ציין כי בבדיקתו מצא הגבלה בתנועות הצואר, ללא סימני חוסר עצבי, כאשר בדיקת  CT מדגימה בלט דיסק זעיר ללא ממצאים חבלתיים. ד"ר צ'צ'יק קבע כי נכותה של התובעת בגין הגבלת תנועות עמוד השדרה הצוארי עומדת על 5% לפי תקנה 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. הוא ציין כי לאור העובדה שמאז 1995 ועד לשנת 2004 אין תיעוד על בעיה צווארית יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה מיום 24.2.04 ולא לתאונות מהשנים 1994 - 1995. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.10.06 הוסיף כי לא הייתה לאחר התאונה השניה, מיום 4.5.05, החמרה של התלונות או הממצאים וכי הטיפולים לאחר התאונה השניה היו המשך לטיפולים שהחלו קודם לכן. 

3. ד"ר צ'ציק נחקר על חוות דעתו. הוא אישר כי קיים מסמך גם על פגיעה צווארית בתאונה בשנת 1992 בנוסף לתאונות מהשנים 1994 ו - 1995. הוצג בפניו מסמך נוסף  מיום 3.2.97, שם נרשמה תלונה בפני אורטופד קופ"ח על "התקף כאבים כשבוע" ורגישות בעמוד השדרה הגבי העליון והצווארי. הוא הסביר כי לאור כך שלא קיים תיעוד על בעיה צווארית שנים רבות, משנת 1995 ועד שנת 2004, יש להסיק מכך שהבעיה שהייתה בשנת 1995 חלפה. הוא הוסיף כי הרישום משנת 1997 הוא רישום חד פעמי ומאז אין כל רישום במהלך 7 שנים. לעומת זאת, מאז שנת 2004 קיים תיעוד רב על בעיה צווארית עם הקרנה ליד, הגבלות בעמוד השדרה הצווארי וגם הגבלה של היד. הוא ציין כי אינו יכול לשלול רקע לבעיה הצווארית מהתאונות הקודמות אך אינו יכול להיות בטוח שהן גרמו לחלק מהנכות הנוכחית: " הנזק העיקרי היה אחרי התאונה משנת 2004 ... אין לי דרך לענות חד משמעית האם יש אפקט לתאונות הקודמות. אני ייחסתי את הנכות לתאונה של שנת 2004...אני מתרשם שהפער לתאונה האחרונה מצדיק לייחס לה את הנכות" (עמ' 9). הוא אישר כי קיים פער משמעותי בין המסמכים הרפואיים המתייחסים לתאונה משנת 2004 ואשר כוללים טיפולי פיזיותרפיה רבים, בדיקות הדמיה וטפול תרופתי קבוע בתרופות נוגדות כאבים כמו אטופן ובין המסמכים המתייחסים לתאונות הקודמות (עמ' 10). הוא הוסיף וציין כי משמעות הנכות אינה הגבלת התנועות אלא הכאב בחיי היום יום (עמ' 11). הוא סיכם עדותו בכך שציין: " אני לא חוזר בי מחוות הדעת, גם לעניין הקשר הסיבתי" (עמ' 12).

4. ב"כ הנתבעות טוענת בסיכומיה  כי יש לייחס לתאונות הקודמות שעברה התובעת, מהשנים 1992, 1994 ו - 1995, חלק, ואף מחצית,  מהנכות שקבע המומחה. עוד נטען כי במהלך עדותה של התובעת לא ניתן היה להתרשם מכאבים מהם היא סובלת כנטען על ידה, עובדה חשובה, כך נטען, לאור כך שקביעת המומחה התבססה בעיקר על כאבים ולא על הגבלת תנועות.

5. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחומר הראיות איני מוצאת מקום לא לקבל את חוות דעתו של  המומחה הרפואי המוסכם. אכן, הלכה  פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לעשות כן בנסיבות העניין. עם זאת, כפי שקבע בית המשפט העליון, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה: " אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה" (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170). אם מתברר שמסקנה בחוות הדעת הושתתה על עובדה שגויה  או על תשתית עובדתית לא מהימנה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה אך, כאמור, מדובר במקרים חריגים בלבד וראה ועוד:  ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (7.3.95); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל , פ"ד נח(2) 583; ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (24.11.05); ע"א 9598/05 ממן נ' המגן (28.3.07).

6. הנתבעות טוענות כי המומחה לא ייחס משקל מספק לתאונות קודמות שעברה התובעת וכי היה עליו לקבוע כי נכותה של התובעת עקב התאונה משנת 2004 פחותה  לאור תאונות קודמות אלו. המומחה התייחס לשאלה זו בחקירתו והסביר כי עיין בכל החומר הרפואי הרלוונטי ועדיין מסקנתו היא כי פגיעותיה  של התובעת בתאונות הקודמות אינן מצדיקות קביעה בדבר נכות צווארית קודמת. הוא הסביר כי עד התאונה בשנת 2004 מדובר היה בתלונות נקודתיות, לפרקי זמן קצרים בלבד. לאחר התאונה בשנת 1995 מדובר על תלונות שפסקו כחודש לאחר מכן, בשנת 1997 מדובר בארוע נקודתי של התקף כאבי צוואר, שלא שויכו לתאונה כלשהי, למשך שבוע, ואז, לאורך תקופה של כשבע שנים, לא הייתה כל תלונה וכל טיפול בנושא כאבי הצוואר. לעומת זאת, לאחר התאונה משנת 2004 ניתן לראות רצף בלתי פוסק של תלונות, בדיקות הדמיה, עשרות טיפולים מסוגים שונים, לרבות טיפולים אלטרנטיביים וטיפול תרופתי קבוע ורציף להפחתת כאבים, עד היום. כל אלו לא היו עד התאונה משנת 2004 ולכן, קבע המומחה, המסקנה המסתברת יותר היא כי כל הנכות נובעת מהתאונה משנת 2004 ואין לקבוע כי הייתה נכות קודמת.  איני מוצאת כל פגם או שגיאה במסקנת המומחה, הנסמכת על החומר הרפואי במלואו. אין מדובר במקרה חריג בו יש לסטות ממסקנות המומחה הרפואי. איני יכולה לקבל הטענה כי בית המשפט יכול היה להתרשם התרשמות ישירה מהתובעת במהלך עדותה כי אינה סובלת ממגבלות בצוואר. לא התרשמתי התרשמות אשר מנוגדת לחוות דעתו של המומחה. יש להעיר עוד כי בגין התאונות הקודמות קיבלה התובעת פיצוי מהנתבעות עצמן, פיצוי אשר התבסס על העדר נכות. בנסיבות אלו אף ניתן לומר כי יש לראות את הנתבעות מושתקות כיום מלטעון כי קיימת נכות עקב תאונות אלו. 

7. ולפגיעה התפקודית. התובעת היא סוכנת ביטוח, בעלת סוכנות ביטוח מזה כ - 21 שנים.  היא מעסיקה 4 עובדים. היא עוסקת בכל הביטוחים, מלבד ביטוח ימי ויהלומים. עד שנת 2002 היה בעלה דאז שותף עמה בעסק. לאחר גרושיה בשנת 2001 ומשנת 2002 היא בעלת העסק לבדה כאשר גרושה נטל את החלק של ביטוח החיים והיא את האלמנטרי. התובעת טוענת בתצהירה כי מצבה הרפואי אינו מאפשר לה לעבוד כפי שעבדה לפני התאונה הראשונה והכנסותיה פחתו. היא ציינה כי היא נעדרת לעיתים מהעסק ולא מצליחה לנהלו כפי שהיה לפני התאונה. היא ציינה כי לפני התאונה עבדה כ- 9 שעות ביום וכיום עובדת כ 6-7 שעות בלבד. בחקירתה הוסיפה כי היא רוב הזמן בחוץ, בפגישות עם לקוחות, וכי קשה לה לשבת הרבה מול המחשב. היא השיבה כי היא עובדת כיום את אותן שעות עבודה לערך.

8. בהתאם לדוחות שומה שהוצגו עמדו הכנסותיה של התובעת מהעסק  על סכומים אלו:  בשנת 2000 - 395,479 ש"ח לשנה (ממוצע 32,956 ש"ח לחודש). בשנת 2001 - 185,108 ש"ח ( 15,426 ש"ח לחודש). בשנת 2002 - אז נפרדו דרכיה מבעלה כשותף בעסק -  171,397 ש"ח (14,283 ש"ח לחודש). בשנת 2003 - 260,364 ש"ח ( 21,697 ש"ח לחודש). יש לציין כי בשנת 2003  שהתה התובעת כ 3-4 חודשים בשמירת הריון, עד לידתה ביום 28.11.03, כאשר ממועד זה הייתה בחופשת לידה עד פברואר 2004, עד יום או יומיים לפני התאונה הראשונה. בשנת 2004, היא שנת התאונה הראשונה, עמדה הכנסתה השנתית מהעסק על 13,057 ש"ח ( ממוצע 1088 ש"ח לחודש). התובעת ציינה כי בשנה זו גם הקטינה את מצבת כוח האדם בשל העדר הכנסות. בשנת 2005  עמדה ההכנסה מעסק על 952,786 ש"ח (79,399 ש"ח לחודש). לגבי שנה זו הסבירה התובעת כי קיבלה עמלה חד פעמית על ייעוץ בשוק ההון בסכום שקרוב ל- 890,000 ש"ח אך מדובר בעסקה חריגה אחת שארעה פעם אחת בלבד בכל שנותיה כסוכנת ביטוח. בשנת 2006 עמדו  ההכנסות מעסק על 153,641 ש"ח (ממוצע לחודש 12,803 ש"ח).

9. ב"כ התובעת טוען כי התובעת סובלת ממוגבלות בעלת השפעה ניכרת על יכולת תפקודה. נטען כי לאור הכאבים הרבים מהם סובלת התובעת לאחר התאונה הראשונה פגיעתה התפקודית רבה יותר מנכותה הרפואית. ב"כ הנתבעות טוענת כי התובעת ממשיכה לעבוד כרגיל לאחר  התאונה, כי רוב עבודתה מחוץ למשרד,  כי שעות עבודתה לא השתנו ולכן לא נגרמה לה פגיעה תפקודית. נטען כי הכנסות התובעת דווקא עלו לאחר התאונות. נטען כי החל משנת 2002, לאחר הפרידה מבעלה, נאלצה התובעת לבנות את תיק ביטוח החיים מחדש וזו הסיבה לירידה בהכנסות, כאשר לא ניתן לקשור בין הקיטון בהכנסות בשנת 2004 ובין התאונות. נטען כי יש להסביר הקיטון בהכנסות בשמירת ההריון, חופשת הלידה והפסד לקוחות, הפסד שבא לידי ביטוי בהכנסות העסק בשנת 2004.  נטען כי מדובר בנכות קלה שאינה תפקודית.

10. אכן, מדובר בנכות שאינה נכות גבוהה והתובעת אף חזרה לעבודתה, אך אין להתעלם מהתיעוד הרפואי הרב והרציף בדבר הכאבים מהם סובלת התובעת ותלונותיה ובדבר הטיפולים הרפואיים שניתנו וניתנים לה, המלמדים על כך שמדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית. מקובלת עלי טענת התובעת כי עקב כאביה  העזים נגרמה ונגרמת פגיעה מסוימת ביכולת תפקודה בעבודתה ובהשתכרותה, יחסית ליכולת זו עובר לתאונה. עם זאת, בנסיבות בהן חזרה התובעת לעבודתה ולעסקה ומקום בו אין מדובר במשכורת קבועה אלא בהכנסות הכרוכות בטיבן ובאופיין במשתנים רבים לא צפויים, הן בעבר (שמירת הריון, חופשת לידה, עסקאות חד פעמיות, חלוקת תיק הביטוח בין התובעת ובעלה לשעבר) והן בעתיד, אין מקום לקביעה חדה בדבר הנכות התפקודית ואין מקום לחישוב אקטוארי  מלא. הערכה גלובלית היא המתאימה בענייננו.

11. בהתייחס להפסדי העבר.  כאמור, הכנסות התובעת  גם לפני התאונה לא היו קבועות והיו תלויות, כאמור,  במשתנים מגוונים. עם זאת, ניתן לראות באופן ברור כי בשנת 2004, שנת התאונה הראשונה,  נגרמה ירידה חדה בהכנסות וההכנסות הן אפסיות לעומת שנים קודמות. ב"כ  הנתבעות  טוענת כי התובעת הייתה עסוקה בטיפול בתינוקה וכן בהשגת לקוחות, בעיקר בביטוח חיים. כמו כן ציינה ב"כ הנתבעות כי לא הוצגו אישורי אי כושר. גם אם אין לייחס את הירידה בהכנסות כולה לתאונה, עדיין, אני סבורה כי יש לקבל  טענותיה של התובעת כי נגרמו לה הפסדי השתכרות עקב פגיעתה בתאונה הראשונה ולכן יש לייחס חלק מהירידה בהכנסות בשנת 2004 לתאונה. יש לזכור כי דווקא בשנת 2003 הייתה התובעת בשמירת הריון וילדה וכי חלוקת תיק הביטוח נעשתה עוד בסוף שנת 2001- עובדות שאינן תומכות בטענות ב"כ הנתבעות לגבי סיבת הירידה בהכנסות דווקא בשנת 2004.  עוד מקובל עלי כי התובעת, בהיותה עצמאית, לא פנתה בבקשה להוציא תעודות אי כושר. השכר החודשי הממוצע לפי דוחות השומה לשנים 2002 - 2003 עמד על כ-  18,000 ש"ח. סכום זה משוערך להיום עומד על 18,800 ש"ח. בניכוי מס  - 14,850 ש"ח. אני מעמידה את הפיצוי לשנת 2004 על סכום השווה לארבעה חודשי שכר - סה"כ 59,400 ש"ח בתוספת ריבית כחוק מאמצע תקופה. לאחר מכן, עד היום, אני מעמידה את ההפסדים על סכום גלובלי של 20,000 ש"ח נכון להיום.

12. ובאשר לעתיד. חישוב אקטוארי מלא של הפסדי השתכרות לעתיד עד גיל 67 על פי הנכות הרפואית יעמוד על  168,644 ש"ח.  כאמור, איני סבורה כי יש לערוך בנסיבות העניין, בהן התובעת חזרה לעבודתה, חישוב אקטוארי מלא. אני מעמידה את הפסדי השכר לעתיד על סכום הנגזר מכ - 70% מהחישוב האקטוארי, דהיינו סכום של 118,000 ש"ח נכון להיום. 

13. התובעת טענה בתצהירה כי לפני התאונה העסיקה עוזרת בית פעם בשבוע ואילו לאחר התאונה היא מעסיקה עוזרת שלוש פעמים ולמשך שעות רבות יותר. לא הוצגו אסמכתאות. כמו כן נטען להוצאות לטיפולים רפואיים, תשלומים לתרופות ולקופ"ח. צורפו קבלות, לגביהן נטען כי הן חלקיות. לאור טיב הפגיעה והקבלות שצורפו אני מעמידה את נזקי התובעת בגין שתי התאונות בגין הוצאות עזרה, הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי של 8000 ש"ח.

14. בגין כאב וסבל - בהתחשב בגילה של התובעת וטיב הפגיעות,  מעמידה את גובה פיצוי בגין שתי התאונות על סכום של 14,000 ש"ח נכון להיום.

15. סך הפיצוי בגין שתי התאונות, אם כן, הוא כדקלמן:

בגין הפסדי שכר בעבר - סכום של 59,400 ש"ח בתוספת ריבית ועוד סכום של 20,000 ש"ח.

בגין הפסדי שכר בעתיד - סכום של 118,000 ש"ח.

בגין הוצאות עבר ועתיד - סכום של 8000 ש"ח.

בגין כאב וסבל - סכום של 14,000 ש"ח.