פסק-דין בתיק א 47459/04

התובע, יליד 1942, עותר לחייב את הנתבעות - מבטחות השימוש ברכב - לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 21.10.02. התביעה היא בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות בדרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התאונה היא תאונת עבודה.

בכתב הגנתן הכחישו הנתבעות כיסוי ביטוחי בכפוף להצגת רישיון נהיגה תקף, הכחישו האירוע, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם.

בהמשך הדיון הכירו הנתבעות באירוע, בכיסוי הביטוחי ובחלות החוק, והמחלוקת נותרה שאלת הנזק.

בהתאם להסכמות הצדדים מונה ד"ר נפתלי רובינשטיין כמומחה רפואי מוסכם בתחום האורטופדיה. ד"ר רובינשטיין העריך שלתובע נותרו 10% נכות צמיתה בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה, בהתאם לתקנה 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 ( להלן: "התקנות").  מתוך הנכות ייחס ד"ר רובינשטיין מחצית מהנכות לתאונה נשוא התובענה, ומחציתה למצבו הרפואי עובר לתאונה.

ד"ר רובינשטיין השיב תשובות הבהרה, ולא נתבקש להעיד על חוות דעתו.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר איתן אסלן. כן הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי:

1.       התובע, יליד 1942, נפגע בתאונת דרכים מיום 21.10.02. התאונה ארעה במהלך עבודתו כנהג הסעות, עת הסיע עובדי חברת חשמל לעבודתם בתחנת הכוח.

2.       התובע פנה לחדר המיון בבי"ח "השרון", שם אובחנה חבלה מסוג צליפת שוט.

התובע שוחרר לביתו, המשיך במעקב אורטופדי וטיפולי פיזיוטרפיה.

3.       לעת האירוע היה התובע עצמאי ועסק בביצוע הסעות. לאחר האירוע ולעת ששהה בחופשת מחלה המשיך בנו במקומו "כדי לא להפסיד את מקום העבודה שלי" (עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול). באוגוסט 2004 החל לעבוד בחברת ח.א.ש מערכות בע"מ כ "מפקח מארגן סידור עבודה", ופוטר עקב צמצומים ( "החברה הפסידה במכרז" עדות התובע בעמ' 14 לפרוטוקול).

4.       כיום התובע עובד כמנהל מסעדה ביקום, משך כשנה ומחצה. במסגרת עבודתו זו עובד כ-6 שעות ליום, 6-7 ימים בשבוע (תלושי שכר ת/14 ועדות התובע בעמ' 11 לפרוטוקול).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בסיכומיו טוען שיש לקבוע נכותו הרפואית בשיעור 10%, ללא ייחוס 5% לעברו, שכן אין אינדיקציה - לטענתו -  למגבלה בתנועתיות עמ"ש צווארי לפני התאונה. לטענתו ניתן לייחס נכות רק למגבלת תנועה, אין אינדיקציה למגבלה כזו עובר לתאונה,  ושינויים ניווניים כשלעצמם, ללא מגבלת תנועה, אינם מקנים נכות.  עוד נטען שעובר לאירוע עסק בצלילה כספורט, עיסוק שאינו אופייני  לאדם שסובל ממגבלות בעמ"ש צווארי, עיסוק ממנו חדל מאז התאונה.

עוד טוען התובע להשלכה תיפקודית ניכרת העולה על שיעור הנכות הרפואית, וזאת לאור עיסוקו כנהג הסעות במסגרתו נאלץ לשבת שעות ארוכות ליד ההגה, עד כדי שנאלץ לפרוש מעיסוק זה.

טיעוני התובע באשר לשיעור נזקיו יפורטו בדיון בראש הנזק.

הנתבעות בסיכומיהן טוענות שהמומחה הרפואי העריך נכותו הרפואית של התובע בשיעור 10%, מהן 5% בקשר לתאונה נשוא התובענה. לטענתן אין לקבל טענת התובע בדבר ייחוס 10% נכות לתאונה שכן התובע לא ביקש לחקור את המומחה, ומחוות הדעת ותשובות ההבהרה עולה שהתובע סבל מכאבי צוואר וגב תחתון תקופה של כ-5 שנים עובר לתאונה.

באשר להשפעת הנכות על כושר תיפקודו נטען שעדות התובע אינה אמינה - זאת בקשר למועד בו הפסיק לצלול (ב-2002 כעדות אחיינו איתן אסלן ולעומת עדותו לפיה הפסיק לצלול לפני כשנה); התובע לא הצהיר בפני המומחה או בתצהיר תשובות לשאלון בדבר עברו הרפואי שאינו מבוטל, ובין היתר איבודי הכרה חוזרים; בקשר לנסיבות התרחשות התאונה (עמידה ברמזור בתצהירו לעומת נסיעה אישית כהצהרתו במל"ל); התובע עוסק גם כיום בספורט (הליכה); מיומן הצלילות עולה שהתובע הפסיק לצלול כבר בשנת 1998, היינו 4 שנים עובר לארוע.