א.
רקע
1. תביעה כספית בסך 113,953 ש"ח, שעילתה רשלנות הנתבעת - אוטו גד ש.ע. בע"מ שהינה סוכנות למכירת כלי רכב, שבעטיה כך נטען, נגנב רכבה מסוג יונדאי של התובעת, מטיילי נהורה בע"מ, על ידי צד ג', שקיבלו כקונה פוטנציאלי לצורך נסיעת מבחן בו קודם רכישה. (להלן: "התובעת", "הנתבעת", "צד ג'" ו/או "הקונה", ו"הרכב" בהתאמה"). סכום התביעה הינו הפרש ערך הרכב, בתוספת אובדן רווחים ממנו, בניכוי הסכום שנתקבל בפשרה מחברת הביטוח שביטחה אותו, זאת במסגרת הליך נפרד.
2. א. בהתאם לטענת התובעת, תיווכה הנתבעת בתמורה, בעיסקה למכירת רכבה של התובעת לצד ג', תוך שמנהלה הורה לנציג התובעת למסור את מפתחות הרכב וקוד האיתורן לידי קונה פוטנציאלי לצורך נסיעת מבחן בו, ולהמתין במשרדי הנתבעת לשובו. בדיעבד התברר כי צד ג' - הקונה, נסע עם הרכב לתל אביב, שם החנהו בחניון עזריאלי ומשם נגנב. צד ג' היה כך נראה מעורב בגניבת הרכב ואף הורשע בגין כך בפלילים.
ב. טיעונה המשפטי של התובעת הינו כי הנתבעת חבה עפ"י עילת הרשלנות, שכן היה עליה לצפות, כאדם סביר, את התרחשות הנזק. עוד טוענת התובעת, כי משתיוכה הנתבעת בעיסקה, הרי שהפכה להיות "שומר שכר" ו"קבלן" כמשמעותו בחוק חוזה קבלנות תשל"ד - 1974, ומשכך אחראית היא לאובדן הרכב שהיה נכס שהופקד בידיה.
3. הנתבעת מכחישה תיווכה בעסקת המכירה, וכל עניינה מסתכם לטענתה במחווה של רצון טוב, נוכח קשריה העסקיים, לעזור ללא תמורה למנהל התובעת שהיתה לקוחה בחברה ורכשה ממנה כלי רכב חדש, ולקשר בינה לבין קונה פוטנציאלי למכירת רכבה הישן. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, היה זה נציג התובעת שמסר את הרכב, מפתחותיו, הקוד להפעלתו ומסמכיו לצד ג', ואיפשר נסיעתו ללא כל ליווי, ועל כן התובעת היא הרשלנית ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד.
ב.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
4. א. בתאריך 7.12.00 הובא הרכב ע"י נציג התובעת, למשרדי סוכנות הנתבעת, שם נפגשו הצדדים.
ב. הרכב נמסר במעמד זה לצד ג' שנסע עם הרכב לתל אביב.
ג. הרכב נגנב. צד ג' מעורב בגניבתו.
ד. לא היתה הכרות קודמת בין התובעת לבין צד ג', אשר ההיכרות בינהם נעשתה על ידי מנהל הנתבעת.
ה. כן ניתן לקבוע עקרונית שאין מחלוקת של ממש לגבי ערכו של הרכב, באשר הוגשה אך חוות דעת אחת מטעם התובעת, תוך שהנתבעת הודיעה שתוותר על חקירת השמאי.
ג.
המחלוקת
5. המחלוקת בין הצדדים, מצומצמת איפוא יחסית ונוגעת לשאלות הבאות הקשורות שתיהן לשאלת האחריות:
א. האם היה הסכם תיווך בין הצדדים ואם כן - מהם תנאיו ומהו מעמדה של הנתבעת בעניין זה?
ב. מי מסר את הרכב לצד ג'? וככל שהיה זה נציג התובעת, האם עשה זאת בהתאם להנחיות מנהל הנתבעת, או לא.
ד.
ראיות הצדדים:
6. מטעם התובעים העידו מר ויקטור שממה, הבעלים והמנהל של התובעת (עת/1), ומר תומר כהן - נהג התובעת שהגיע עם הרכב (עת/2). כן הוגשו 17 מוצגים הכוללים בין היתר, פרטי עיסקת רכישת רכב, חוו"ד בדבר ערך הרכב, מסמכי הרכב, מסמכי חשבונות שונים, מסמכי ההליכים הפליליים כנגד צד ג' , דו"ח חברת איתורן וספר הרכבים.
7. מטעם הנתבעת העידו מר אלון חנינה, מנהל סוכנות המכירה בה בתקופה הרלוונטית (עה/1), ומר רפאל שרם - בעל הסוכנות ואחראי ההפצה והשיווק של כלי רכב חדשים (עה/2).
תמצית עדויות התובעת
8. א. עפ"י עדות עת/1, מר שממה, סיכם הוא בתחילת חודש דצמבר 2000, עם רפי, מנהל הנתבעת, כי האחרונה תנסה למכור את רכב התובעת. תמורת מאמצי המכירה תועבר מערכת האיתורן המותקנת ברכב לידי הנתבעת. (סעיפים 1+2 לתצהירו מיום 27.8.02). לאחר שביום 6.12.00 הודיע לו רפי כי יש לו קונה פוטנציאלי, שלח למחרת, ביום 7.12.00 את הרכב עם הנהג תומר כהן לסוכנות תוך שהונחה לפעול בהתאם להוראות רפי (ס' 4 לתצהירו).
ב. לאחר כשעה ורבע מהגעת הנהג לסוכנות הנתבעת, קיבל הודעה מרפי לפיה נגנב הרכב מהקונה. הוא התקשר לאיתורן ודיווח על הגניבה וכן התקשר לקונה מר קסלר, שאת פרטיו קיבל מרפי, העביר לו יפוי כח וביקשו להתלונן במשטרה. הוא אישית לא ראה מעולם את אותו קסלר (ס' 8-11 לתצהירו).