התביעה שבפני עניינה נזקי רכוש שנגרמו בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.11.04 בכביש החוף מדרום לתחנת הדלק הסיירים במסלול הנסיעה לכיוון דרום בין רכב מסוג פיג'ו 306מ.ר. 8577123 (להלן: "הפיג'ו") לבין משאית מ.ר. 7002715 (להלן: "המשאית").
התובעת מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") הינה מבטחת הפיג'ו. בפיג'ו נהג בזמן התרחשות התאונה מר מויגר אלברטו (להלן: "אלברטו"). הנתבע מס' 1 מר נתן יעקב (להלן: "נתן") הוא מי שנהג במשאית בזמן התרחשות התאונה. נתבעת 2 חברת גיל רפאל בע"מ הייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה בעלת המשאית ומעסיקתו של נתן כשהתאונה אירעה בזמן עבודתו של האחרון.
הצדדים הסכימו על מתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.
התובעת בכתב תביעתה טוענת, כי התאונה נגרמה לאחר שהמשאית שנסעה בנתיב השמאלי לנתיב נסיעת הפג'ו סטתה לנתיב נסיעת הפיג'ו ופגעה בפיג'ו. הנתבעים מנגד טוענים, כי התאונה התרחשה בשעה שהפיג'ו שנסע מימין למשאית ביצע עקיפה לא מוצלחת לא שם לב למשאית ופגע בה.
ב"כ התובעת הציגה לבית משפט זה פס"ד של כבוד השופטת נאוה בכור מבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון (תק 002412/02) מיום 26.2.2003 בתביעה אותה הגיש אלברטו כנגד הנתבעים. בפס"ד זה נקבע, כי האחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעים. לטענת ב"כ התובעת המדובר במעשה בית דין גם לעניין תביעה זו.
האם פסק דין זה של בית המשפט לתביעות קטנות אכן מהווה מעשה בית דין לעניין תביעה זו הנדונה בפני?
הרעיון העומד בבסיס עקרון מעשה בית דין הינו כי יש לשים קץ להתדיינות ולמנוע הליכים מתמשכים הנתונים לשינוי. במסגרת מעשה בית דין ניתן להצביע על השתק עילה ועל השתק פלוגתא. ההלכה המקובלת היא, כי השתק עילה יחול כאשר מדובר בעילה, זהה, ניתנה כבר הכרעה לגופו של עניין בתביעה ויש זהות בין בעלי הדין או חליפיהם. התנאים לקיומו של השתק פלוגתא הינם, כי המדובר בממצא חיובי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; ההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית ומדובר באותם בעלי דין או חליפיהם. (ראה ספרו של אורי גורן ,
סוגיות
בסדר דין אזרחי, מהדורת שנת 2003. שם בעמ' 90 ואילך). יודגש, כי בת"א (ב"ש) 317/82 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין
מגדלי פרחים לכיש בע"מ נ' מנשה ישר
הרחיב בית המשפט את תחולת הכלל גם למבוטח ומבטח כאשר יש ביניהם זהות אינטרסים.
כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 1958/06 (החלטה מיום 20.10.06. טרם פורסם) בעניין
שמעון
סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורוס (ישראל) בע"מ
הציג את הדעות הקיימות לכאן או לכאן ככל שהדברים נוגעים להיותו של פס"ד של בית המשפט לתביעות קטנות מעשה בית דין. הוא מצביע על כך שהליך התביעות הקטנות הינו בעל צביון ייחודי, בעל מאפיינים יחודיים ובכלל זה בכל הנוגע לסדר דין, ראיות וזכות הערעור אך במקביל הוא קובע, כי "השכל הישר אינו מקבל שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסוים יהא בבחינת "תכנית כבקשתך" וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינה של "מעשה בית דין" הנמקה עיונית ידועה, הכרוכה בסופיות הדיון הן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי הטרדתו של בעל הדין שכנגד". הוא מוסיף וקובע, כי: "במישור הנורמטיבי ככל שהמדובר בהשתק פלוגתא, לדעתי במתח ובאיזון שבין המציאות המשפטית שבה כבר הוכרע הדין בפלוגתא בה מדובר, לבין השוני שבדרכי תפקודו של בית המשפט לתביעות קטנות לעומת בית המשפט ה"רגיל" מכריעה הכף הראשונה...לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה... תהא כלא הייתה וניתן יהיה לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג".
כבוד השופט רובינשטיין הכיר לפיכך בפסיקתו של בית המשפט לתביעות קטנות כמעשה בית דין. יחד עם זאת יש לציין, כי במקרה שנדון בפניו היה זה התובע אשר הגיש את תביעתו תחילה לבית המשפט לתביעות קטנות ולאחר שזה נתן את פסיקתו שב והגיש התובע תביעה בעילה זהה גם לבית המשפט השלום. במקרה זה הנדון בפני התביעה במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות הוגשה ע"י המבוטח והתביעה הנדונה בפני הוגשה ע"י החברה המבטחת. גם כך, ניתן לקבוע נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין
מגדלי פרחים לכיש בע"מ
כאמור לעיל, כי עקרון החליפים קיים גם במערכת היחסים שבין מבוטח ומבטח. יתרה מכך יש להדגיש, כי לנתבעים בתיק זה היה כבר ממילא יומם בבית המשפט לתביעות קטנות ושאלת האחריות לתאונה הנדונה בפני כבר הוכרעה לגופו של עניין.
כיוון שכך סבור אני, כי ניתן לראות בהחלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות מעשה בית דין ובמיוחד ככל שהדברים נוגעים להכרעה העובדתית ביחס לאחריות להתרחשות התאונה.
לא זו אף זו ומעבר לנדרש גם אני סבור, נוכח העדויות שהוצגו בפני ואופי הפגיעות , כי מסתברת יותר טענתו של נהג הפיג'ו מאשר גרסתו של נתבע 1 הוא נהג המשאית. נוכח העובדה שהתאונה התרחשה בשעות אחה"צ המאוחרות ( בין חמש לשש בערב),שעה בה חוזרים מרבית הנהגים מיום עבודה לביתם, סביר להניח, כי התנועה בכביש זה הייתה עמוסה, כפי שטוען נהג הפיג'ו ,אשר לא איפשרה כלל לנהג המשאית לנסוע כטענתו במהירות של 85 קמ"ש. קשה להניח, כי נהג הפיג'ו יכול היה לנסות ולעקוף ובנוסף נהג המשאית עצמו הודה בפני (עמ' 4 שורות 18-20), כי הבחין בפיג'ו רק כשהתרחשה התאונה תוך שהוא מסביר זאת בכך ש"מדובר במשאית גדולה ולא קטנה" ואם כך אז לא ברור על מה מבוססת טענתו לעקיפה.
עדותו של נהג הפיג'ו מהימנה עלי והוא עשה עלי רושם של אדם אמין מה שאינני יכול לומר על נהג המשאית אשר הותיר בי הרושם שאין הוא שוטח בפני בית המשפט את האמת.לו היתה המשאית נוסעת במהירות לה טוען נהגה שעה שהיתה הפגיעה ,הנזק לרכב הפיג'ו היה גדול לאין שיעור ממה שאירע בפועל ואולי אף היה אובדן של חיי אדם.
במצב דברים זה אני קובע, כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.
התובעת טוענת לנזק כולל בסך של 23,856 ש"ח המורכב מסך של 18,529 ש"ח אותם שילמה למבוטחה בגין נזקי התאונה; 2,555 ש"ח ששילמה בגין ירידת ערך וכינון; שכ"ט שמאי 538 ש"ח וכן הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה. נזקים אלה הוכחו על פי חוות דעת שמאי והמסמכים המצורפים לכתב התביעה.
אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 23,856 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום הפרעון המלא בפועל.
בנוסף הנני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת את אגרת בית המשפט כפי שזו שולמה ע"י התובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה בקופת בית משפט ועד למועד תשלומה בפועל ע"י הנתבעים וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,300 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לפרעון המלא בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.