כללי
תביעה כספית ע"ס 39,801 ש"ח, שהגישה חברת כרטיסי אשראי כנגד בית עסק, להשבת כספים ששולמו על ידה לבית העסק בהקשר לעסקת רכישת מחשבים, אשר הסתבר כי בוצעה בכרטיס אשראי גנוב.
בבסיס התביעה ניצבת הטענה, כי בית העסק היפר התחייבותו החוזית כלפי התובעת, לבדיקת התאמת החתימה שעל גבי כרטיס האשראי לחתימה על שובר העסקה.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם ראש מדור במחלקת הגביה אצלה, מר אילן כליפא (להלן: "
כליפא"), והנתבע מסר תצהיר עדות ראשית מטעמו. עדים אלה נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית.
בנוסף, נמסרה עדות בעל פה מטעם בעלת הכרטיס החוקית, הגב' אילנה פלדינגר (להלן: "
בעלת הכרטיס"), אשר זומנה למסירת עדות ע"י התובעת, ועדות קצרה ונקודתית מטעם בעלה, מר אברהם פלדינגר, אשר התייצב לדיון עימה.
רקע עובדתי רלבנטי
העובדות הבאות, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:
במועד הרלבנטי לעסקה נשוא הליך זה, ניהל הנתבע עסק בבעלותו בשם "דינמיק מחשבים" באשדוד, אשר עסק, בין היתר, במכירת מחשבים למשרדים ובתי עסק (להלן: "
בית העסק"). בית העסק היה קשור עם התובעת בהסכם הצטרפות בית עסק מיום 14.5.00 לסליקת שוברי אשראי מסוגים שונים (להלן: "
ההסכם").
העסקה נשוא התובענה נערכה ביום 3.1.02, ובמסגרתה נמכרו על ידי הנתבע ארבעה מחשבים לזוג אנשים, גבר ואישה (להלן: "
העסקה" ו- "
הקונים"), אשר לטענתם רכשו את המחשבים עבור עסק בתחום החשמל השייך לגבר.
התשלום בגין העסקה, בסך של 35,850 ש"ח, בוצע באמצעות כרטיס אשראי מסוג ויזה לאומי קארד שמספרו 3521-1431-1207-4580 (להלן: "
הכרטיס"), וזאת לאחר שהכרטיס הועבר במסוף המצוי בבית העסק וניתן אישור לעסקה.
בדיעבד הסתבר, כי העסקה, וכן מספר עסקאות נוספות שבוצעו בכרטיס אותו יום בבתי עסק אחרים, בוצעה תוך שימוש לרעה בכרטיס. הדבר התברר לאחר שבעלת הכרטיס דיווחה למחרת יום ביצוע העסקה, ביום 4.1.02, למנפיקת הכרטיס (חברת לאומי קארד בע"מ, להלן: "
המנפיקה"), כי הכרטיס יצא משליטתה. עקב דיווח זה, נחסם הכרטיס ובהמשך אף הודיעה בעלת הכרטיס, ביום 14.1.02, על התכחשותה למספר עסקאות אשר בוצעו ביום 3.1.02, ביניהן העסקה נשוא הליך זה, הודעה אשר אושרה ע"י פקיד הבנק ביום 20.1.02 (להלן: "
ההודעה על התכחשות לעסקאות").
למרות שהדיווח מצד בעלת הכרטיס נעשה, כאמור לעיל, כבר למחרת יום ביצוע העסקה וההודעה על התכחשות לעסקאות נמסרה בתוך מספר ימים נוספים, נמשך בירור הנושא בין המנפיקה לתובעת לאורך מספר חודשים נוספים. לטענת התובעת, פניית המנפיקה אליה בדרישה לקבלת שובר העסקה נעשתה רק בחודש מאי 02' ובעקבותיה פנתה התובעת, לראשונה, אל הנתבע, במכתבה מיום 10.6.02, בו ביקשה לקבל לידיה את שובר העסקה. הנתבע נעתר לבקשה והמציא השובר לידיה.
עקב אי התאמה שמצאה המנפיקה בין החתימה על שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס על ההודעה על התכחשות לעסקאות, היא סירבה לכבד את החיוב בגין השובר והתובעת זיכתה אותה בסכום העסקה. פנייתה הנוספת בעניין אל הנתבע נעשתה רק בחודש אוקטובר 02'.
בין לבין, שולמו לנתבע כספי העסקה על ידי התובעת, והוא, לטענתו, סיפק את המחשבים לקונים לאחר שחלפו מספר שבועות ממועד העסקה. מכאן, תביעת התובעת להשבת כספי העסקה, בהפחתת סכום מסוים אותו גבתה ישירות מחשבון הנתבע.
טענות הצדדים
להלן תמצית טענות הצדדים, הצריכות לעניין:
טענות התובעת
התובעת טוענת, כי חוסר ההתאמה הברור בין החתימה על שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס מלמד, כי הנתבע היפר את חובתו כלפיה, הקבועה בהסכם, לערוך בדיקת השוואת חתימות בין החתימה על הכרטיס לבין זו שעל השובר. מכאן, שעליו לשאת בנזקי השימוש לרעה אשר נעשה בכרטיס בעסקה זו.
בעניין זה, נסמכת התובעת אף על ההלכה הפסוקה, אשר קבעה בשורת פסקי דין, כי על בית העסק, כמי שנמצא בחזית מול הקונים ובעל האפשרות הטובה ביותר לסכל שימוש לרעה בכרטיסי אשראי, מוטלת האחריות לנקוט במידת הזהירות הדרושה על מנת לבדוק את זהותו של הקונה והאם תואמת את זהות בעל הכרטיס.
התובעת מדגישה, כי אישור העסקה על ידי הנתבע באמצעות המסוף, ניתן אך ורק בהקשר לשאלת קיומו של קו אשראי לבעליו החוקי של כרטיס האשראי, אך אין בו כדי לאשר דבר בכל הנוגע לזהותו של מבצע העסקה. ממילא, לא יכול אישור מסוף זה להוות תחליף לבדיקות אשר בית העסק נדרש לערוך לצורך זיהוי הקונה, לרבות בדיקת השוואת החתימות בין הכרטיס לשובר.
כן טוענת התובעת, כי מדובר בעסקה בעלת מאפיינים חריגים, הן מבחינת היקפה והן נוכח טענת הנתבע, כי כתובת מסירת המחשבים אינה ידועה לו, ומשכך, מוטלת הייתה על הנתבע חובת זהירות מוגברת לבדוק את זהות הקונים ואת התאמת החתימות.
בהקשר זה אף טוענת התובעת, כי יש לזקוף לחובת הנתבע הן את מחדלו מליזום בדיקה מול הקונים לאחר שקיבל את הודעת התובעת כי קיימת בעיה עם העסקה, והן את הימנעותו מלזמן עדים אשר יכולים היו לשפוך אור על נסיבות הפרשה, כגון העובד אשר סיפק את המוצרים לקונים בפועל.
בכל הנוגע לשיהוי אשר בפנייתה אל הנתבע, טוענת התובעת, כי שיהוי זה מקורו בעיכוב בפניית המנפיקה אליה ומניסיונותיה שלה למנוע את התנערותה של המנפיקה מהעסקה, וכי מכל מקום, הנתבע כשל מלהוכיח נזק אשר נגרם לו עכב כך. בעניין זה, מצביעה התובעת על כך, שהנתבע לא הוכיח בראיה ממשית כלשהי את מועד אספקת המחשבים לקונים ואת טענתו, כי סופקו לאחר כחודש ימים.
טענות הנתבע