1.
זהו פסק דין בתביעת התובע, בה עתר להצהיר, כי הסכם למכירת מכונית מסוג פולקסווגן פאסאט שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"), שנכרת ביום 6.3.03 בינו ובין הנתבעת 1, הינו בטל מחמת הטעייה או טעות, ולחלופין עתר להורות על ביטולו, מחמת הפרתו על ידי הנתבעת מס' 1. כן תבע, לחייב את הנתבעים, לפצותו עבור נזקים ממוניים ובלתי ממוניים, שנגרמו לו לטענתו. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.
2.
ביום 6.3.03 נכרת בין התובע והנתבעת מס' 1, הסכם לרכישת הרכב, תמורת סך 137,000 ש"ח (נספח א 1 לכתב התביעה). במועד חתימת ההסכם, העביר התובע לידי הנתבעת מס' 1, מקדמה בסך 2,000ש"ח. לטענתו, הצהירה הנתבעת מס' 1, טרם כריתת ההסכם, כי הרכב הינו תקין, ואף הצהירה, על מתן אחריות למנוע ולתיבת ההילוכים ("גיר"), למשך 3 חודשים. לטענת התובע, ביום 7.3.03, הופנה ע"י הנתבעת מס' 1, למוסך הנתבעת מס' 2, לצורך בדיקתו. בדיקת הרכב במוסך הנתבעת מס' 2 (נספח ב 1 לכתב התביעה), העלתה ליקויים בסרן קדמי ובמערכת ההיגוי, "ליקויים בעלי משמעות נמוכה" - פגיעות פח במרכב, וצלחות בלמים שחוקות. בטופס הבדיקה נכתב, בסעיף 14, כי יש לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה ושמן גיר, וכן נכתב, כי "אין אחריות לטורבו". לטענת התובע, הליקויים שפורטו בטופס הבדיקה, הינם ליקויים בעלי משמעות נמוכה. באותו יום שילם התובע לנתבעת מס' 1, את יתרת התמורה בסך 135,000ש"ח. לטענת התובע, הכניס את הרכב לבדיקה שגרתית במוסך הנתבעת מס' 3, ביום 11.3.03. לאחר הבדיקה, הודיעה הנתבעת מס' 3 לתובע, כי הרכב זקוק להחלפת מגדש הטורבו. ביום 3.4.03, הכניס התובע את הרכב למוסך הנתבעת 3, לצורך החלפת הטורבו. לטענתו, באותו היום הוכנס הרכב שוב למוסך הנתבעת מס' 3, בשל "סחיבה לקויה ובעיות האצה", ואז הוחלפו רצועת תיזמון, גלגלת ומד זרימת אוויר. ביום 15.4.03 הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת מס' 3, בשל "בעיות בתפקוד המנוע, בכושר הסחיבה ובהאצה", ולאחר שנבדק הרכב, נמסר לתובע כי הרכב תקין. לטענת התובע, משלא נפתרו התקלות, פנה ביום 20.4.03 לבדיקה במכון "מונדיאל טסט בע"מ", ובדיקה זו העלתה מספר ליקויים (נספח ג לכתב התביעה). בין היתר עולה מדוח מכון מונדיאל, כי נמצאו "דליפות לחץ גבוהות בצילנדרים... בלאי פנימי גבוה, לחץ דחיסה לא זהה, רעש מערכת תיזמון ושסתומים , נזילות שמן, שאיבות שמן לחלל השריפה...".
לטענת התובע, בשל הבדלי ממצאי הבדיקות השונות שנערכו במכון מונדיאל, ובמוסכי הנתבעות 2 ו- 3, הכניס התובע את רכבו למכון בדיקה נוסף - "אבחון רכב בע"מ", בו נתגלו ליקויים שונים במנוע, במגדש הטורבו, ובמערכת הקירור (נספח ד לכתב התביעה).
התובע צירף לכתב התביעה, חוות דעת מומחה מטעמו, מר דני סעדי, שמאי רכב. מר סעדי קבע בחוות דעתו בין היתר, כי:
"מנוע המכונית היה פגום עוד מיום מסירת המכונית ללקוח.
טענות המוסך כי מנוע המכונית שופץ, אינה מתיישבת עם רשימת הליקויים שנתגלו במנוע.
תקלות המתגלות במנוע לאחר 60,000 ק"מ מעידות כי היו בעיות במנוע עוד במהלך יצורו. מנוע דיזל 1,900 סמ"ק המורכב ברכב פרטי גומע לפחות 500,000 ק"מ, לפני שיפוצו. במנוע נשוא חוות דעת זו נתגלו ליקויים רבים ומשמעותיים כבר לאחר 60,000 ק"מ, דבר המאשר כי המנוע לא היה תקין עוד בזמן התקנתו במכונית".
התובע טען כי הנתבעת מס' 1 הטעתה אותו, כאשר הצהירה בפניו עובר למכירת הרכב, כי הרכב תקין, וכי הפרה את הסכם המכר בהפרה יסודית. כן טען, כי הנתבעת מס' 2, הפרה הפרה יסודית את הסכם הבדיקה, כיוון שלא בדקה את הרכב כראוי, וכן טען, כי הנתבעת מס' 3, הפרה את הסכם תיקון הרכב כאשר לא תיקנה את הרכב כנדרש. התובע טען, גם כי שלוש הנתבעות ביצעו כלפיו עוולת רשלנות.
התובע תבע על כן כאמור להצהיר על בטלות ההסכם בינו ובין הנתבעת 1, ולהורות על השבת התמורה ששילם, ולחלופין תבע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לפצותו בגין ירידת הערך של הרכב, בסך 61,000 ש"ח לטענתו. כן תבע, לחייבם לפצותו בסך 50,000 ש"ח, בגין הפרת הסכם, ובסך 100,000 ש"ח נוספים, בגין "עגמת נפש, טרדה וטרחה", ובנוסף תבע, לחייב אותם בהוצאות שונות שנגרמו לו. סכום התביעה הכולל, עמד במועד הגשתה על 299,341 ש"ח.
3.
הנתבעת מס' 1 הכחישה את התביעה. לטענתה, התביעה הוגשה בשיהוי רב, שכן לשיטת התובע נודע לו הפגם הנטען, עוד בחודש אפריל 2003, אך הוא לא פנה אל הנתבעת מס' 1, עד מועד הגשת התביעה, כשנה מאוחר יותר. כן טענה הנתבעת 1, כי התובע הוא שבחר לבדוק את הרכב במוסך הנתבעת 2, ולא היא הפנתה אותו למוסך זה. הנתבעת מס' 1, עמדה על כך שבעת הבדיקה האמורה, נמצא מנוע הרכב תקין. לטענתה, רכשה את הרכב ביום 24.2.03, בסך של 136,230ש"ח, ואילו סברה כי קיים פגם במנוע, לא היתה רוכשת את הרכב במחיר האמור. לטענתה, נגרמה לרכב ירידת ערך, במהלך התקופה שמאז הרכישה ועד הגשת התביעה, כאשר במהלך התקופה האמורה, השתמש התובע ברכב ונסע בו "עשרות אלפי ק"מ", ובנסיבות אלה ביטולו של הסכם המכר והשבת התמורה, אינה תוצאה צודקת.
4.
הנתבעת מס' 2 טענה, כי התביעה אינה מקימה עילה נגדה, וכי דין התביעה נגדה להדחות או להמחק על הסף. לטענתה, חל "שיהוי חמור מאוד", בשל הגשת התביעה, כשנה וחצי לאחר מועד הבדיקה במכון הנתבעת מס' 2, כאשר במהלך תקופה זו, חלו שינויים רבים ברכב ובמערכותיו, לטענתה אין לייחס לה חבות בגין איזה מן הפגמים האמורים בתביעה. עוד טענה, כי היה על התובע לפנות אליה, מיד לאחר שגילה את הליקויים הנטענים, על מנת שתוכל לבדוק את הרכב. לטענתה, הגשת התביעה תוך שיהוי כאמור, גרם לה נזק ראייתי. כן טענה, כי התובע עשה שימוש רב ברכב, ונסע בו מרחק רב, תוך זמן קצר לאחר רכישתו , עוד לפני שנבדק במכון "מונדיאל", ובמכון "אבחון רכב". לטענת הנתבעת מס' 2, היא מצוידת בציוד בדיקות רכבים מן המתקדמים בעולם, בוחניה מקצועיים, בעלי הסמכה ראויה, ואבחנותיהם מדויקות ביותר. לטענתה, בעת בדיקת הרכב מנוע הרכב היה תקין, ואילו הדו"ח אשר נערך ע"י מכון "מונדיאל", אינו מתבסס על נתונים וציוד בדיקה השוואתית, בין דרישות יצרן הרכב לבין המצב בפועל, אלא על תחושות. הנתבעת מס' 2, הפנתה לכיתוב בטופס הבדיקה, לפיו יש לפנות למוסך מורשה, על מנת לעמוד על משמעות הליקויים שנתגלו, חומרתם והערכת המחיר לתיקונם. לטענתה, ציינה בפני התובע, כי עליו לבדוק את הטורבו במוסך, וכי אין אחריות לגביו. כן טענה, כי ערך הרכב פחת בשל התיישנותו.
5.
הנתבעת מס' 3, טענה, כי ביום 11.3.03 הגיע התובע עם הרכב למוסך שבבעלותה, לצורך ביצוע טיפול ברכב, ובמהלך הטיפול התגלתה רטיבות שמן שמקורה בטורבו. לטענתה, ניסתה לסייע לתובע, וזאת חרף העובדה שתקופת האחריות לרכב פגה, ופנתה אל יבואן הרכב בבקשה להחליף את הטורבו ללא חיוב התובע. הטורבו אכן הוחלף על חשבון היבואן. כן טענה, כי החלפת מד זרימת אוויר, בוצעה ללא חיוב, במסגרת אחריות מורחבת של היצרן, וכי רצועת תיזמן וגלגלת הרצועה, הוחלפו ללא קשר לטענה, בדבר "סחיבה לקויה". הנתבעת מס' 3 טענה, כי ביום 15.4.03, בוצעה בדיקה לרכב ע"י נציג שירות מטעם יבואן הרכב, לבקשת התובע. הבדיקה בוצעה במוסך הנתבעת, וכללה בין היתר, סריקת מערכות. לטענתה, גם נציג היבואן קבע, כי לא אותרה תקלה, בעת סריקת המערכות הרכב. לטענתה, סדרת הבדיקות שבוצעו על-ידה, בוצעו ללא חיובו של התובע, והיא פעלה מתוך רצון טוב כלפי התובע, אף שלא היתה צד להסכם מכר הרכב, ולא נשאה באחריות לתקינותו או איכותו .
6.
בתצהיר עדותו הראשית טען התובע, בין היתר, כי ביום 7.3.03, הופנה ע"י הנתבעת מס' 1, אל הנתבעת מס' 2, לצורך בדיקת הרכב. לטענתו, הנתבעת מס' 1 הבהירה, כי הבדיקה תתקיים במוסך הנתבעת מס' 2, אשר נמצא סמוך למשרד הנתבע מס' 1 ולא הסכימה לבקשתו, לבצע את בדיקת הרכב במכון בדיקה אחר. כן טען התובע, כי נודע לו באופן מקרי "על ידי מי מטעמה של ריטס", כי קיימים ליקויים משמעותיים במנוע . לטענתו, כאשר פנה אל הנתבעת מס' 3 בענין זה, השיב לו מנהל המוסך, כי אינו צריך לדאוג. לדבריו, לאחר נסיעה קצרה ברכבו, גילה התובע בעיות בתפקוד, בכושר הסחיבה ובהאצת הרכב. הרכב הוכנס על כן פעם נוספת, למוסך הנתבעת 3, שם נאמר לתובע כי הרכב תקין לחלוטין, וכי אין צורך לשוב למוסך, אלא לאחר נסיעה של כ-1,000 ק"מ נוספים. לטענתו, הבעיות ברכב לא פסקו, ולפיכך הכניס התובע את רכבו לבדיקה במכון "מונדיאל". לדבריו, בין יתר ממצאי הבדיקה במכון מונדיאל נמצא, כי מנוע הרכב מפתח 79.5 כ"ס, בעוד שהנתבעת 1, התחייבה לכך שמנוע הרכב מפתח 130 כ"ס. התובע פירט את הקושי הנפשי שנגרם לו בשל מצב הרכב, כאשר זה היה הרכב היחיד ברשות משפחתו, וכאשר רעייתו עמדה ללדת בתקופה האמורה. התובע פירט הוצאות שנגרמו לו בשל התיקונים ברכב, וכן עלות שכירת רכב חלופי, בתקופת תיקון הרכב במוסך. לטענתו, הבטיח לו מנהל הנתבעת מס' 3, כי הנתבעת מס' 3 תשלם עבור שכירות הרכב החלופי, אך חזר בו מהבטחתו זו.
עד התובע, מר באדר אבו רביע, טען בתצהיר עדותו הראשית, כי הגיע עם התובע אל הנתבעת 1, ביום רכישת הרכב, וביום ביצוע הבדיקה אצל הנתבעת מס' 2. לדבריו במעמד העברת הבעלות והתשלום, דרש התובע, כי תבוצע בדיקה לרכב במכון לבדיקת רכבים, למרות שלטענת הנתבעת 1, הרכב כבר נבדק ונמצא תקין. בהגיעם למכון הבדיקה, נבדק הרכב ונמצא תקין. העד טען כי לאחר מכן, נודע לו מהתובע על כך שהרכב הוכנס לטיפול במוסך, בשל "בעיה עם הטורבו".
7.
מטעם הנתבעת מס' 1, העיד מר איתי פישר, מנהל התפעול של הנתבעת מס' 1. העד טען בין היתר, כי התובע לא הופנה ע"י הנתבעת מס' 1 למוסך הנתבעת מס' 2, אלא התובע, הוא שבחר לבצע את הבדיקה במכון האמור. לטענתו, ביום 12.2.03 ובטרם נרכש הרכב ע"י הנתבעת 1, נבדק הרכב במוסך הנתבעת 2, ולא נמצאו ליקויים כלשהם במנוע. לדבריו, הרכב נרכש ע"י הנתבעת 1 ביום 24.2.03, תמורת סך 136,230ש"ח. לטענתו, הנתבעת מס' 1 סיפקה לתובע רכב תקין, ומסקנות המומחה מטעם התובע שגויות. עוד טען, כי הנתבעת מס' 1 פעלה במקצועיות ובסבירות, לא הטעתה את התובע, לא הציגה בפניו מצג שווא, ולא התרשלה כלפיו.
8.
מר אהרון רוזנברג, מנהל הנתבעת מס' 2, העיד בתצהיר עדותו הראשית, בין היתר, כי מכון הנתבעת מס' 2, מצויד בציוד מתקדם לבדיקות רכבים, וכי כל רכב המתקבל לבדיקה כללית, עובר סדרת בדיקות, הכוללות בין היתר, בדיקת הספקי מנוע ותאוצה בהתאם לנתוני היצרן. לטענת מר רוזנברג, בשעת הבדיקה וגם לאחר מכן, מנוע הרכב היה תקין, ותאם את מספר הקילומטרים שנסע עד אז, ואת שנתון הרכב. לטענתו, התובע לא הביא את הרכב לבדיקה חוזרת במכון, אלא פנה למכון אבחון אחר ברעננה, על אף שקיבל כתב אחריות מהנתבעת מס' 2. לטענתו, מנוע כפי שמתאר התובע, לא יכול היה לעמוד במבחן דרך בהתאם להוראות היצרן, כפי שמבצעת לטענתו, הנתבעת 2. לדבריו, הציוד במכון מכויל מדי שנה, ומבוקר שלוש פעמים שנה ע"י מכון התקנים.
בהמשך תצהירו טען מר רוזנברג, כי מנסיונו, הדו"ח אשר הוצא ע"י מכון מונדיאל טסט בע"מ, אינו מתבסס על ציוד ונתוני בדיקה השוואתי, בין בדיקות היצרן למצב בפועל, אלא על תחושות בלבד.
9.
הנתבעת מס' 3 , הגישה תצהיר של אחד ממנהליה, מר מיטלר. העד העיד, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, עמד הוא בקשר עם התובע, והיה מעורה בהתנהלות מולו. לטענתו, ביום 11.3.03 הגיע התובע עם רכבו למוסך הנתבעת 3, על-מנת לבצע טיפול שגרתי ברכב. התובע ביקש מנציג המוסך, לבדוק את צריכת השמן. בו ביום בוצע ברכב שרות בקרה, דהיינו "טיפול גדול", בעלות של 1,204ש"ח. במהלך הטיפול התגלתה דליפת שמן מהטורבו, אשר הצביעה על כך, שמגדש הטורבו במנוע אינו תקין. עם זאת הומלץ לתובע להחליף חגורת תזמון וגלגלת תזמון, כטיפול מונע, מאחר שהחגורה נמצאה "יבשה". מר מיטלר העיד, כי מתוך כוונה לסייע לתובע, עשתה הנתבעת 3, מאמץ גדול על-מנת שהיבואן, "צ'מפיון מוטורס", יספוג את עלות החלפת הטורבו והעבודה הנלווית לכך, במסגרת אחריות היצרן, וזאת על אף שאחריות זו נסתיימה ביום 8.5.02, כ- 10 חודשים, לפני הטיפול האמור. ואכן, ביום 19.3.03, הוחלף הטורבו על חשבון היצרן. לטענת העד, ביום 9.4.03, הגיע התובע והתלונן על השהיה קצרה בתחילת נסיעה. הרכב נבדק על כלל מערכותיו, ומאחר ולא נמצאה אף תקלה, ע"י הנתבעת 3, וכמחווה של רצון טוב מצדה כלפי התובע, לא חויב התובע בגין בדיקות אלה, חרף סיום תקופת אחריות היצרן לגבי הרכב.
העד טען, כי מעיון בהיסטורית הטיפולים הארצית עולה, כי נכון ליום מתן תצהירו עבר הרכב כ- 150,000 ק"מ, ולכל אורך התקופה, מאז ביקורו האחרון של התובע ביום 9.4.03 במוסך הנתבעת 3, כאשר הרכב עבר כ- 60,000 ק"מ, טופל הרכב במוסך מורשה אחר- מוסך ברע"מ בבאר שבע. לטענת מר מיטלר, מוסך ברע"מ לא העיר כל הערה בדבר סחיבה לקויה, חוסר הספק מנוע, או כל תקלה כפי שנטענה ע"י התובע. עוד טען העד, כי במסגרת טיפול שוטף, מבצע כל מוסך מורשה בדיקות, הכוללות סריקת מערכות ממוחשבת ונסיעת מבחן, אשר ניתן באמצעותן לגלות את התקלות אותן מתאר התובע.