פסק-דין בתיק א 45372/03

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובעת, ילידת 1965, נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.05.02, בהיותה בת 37 (בנסיבות שאינן תאונת עבודה).

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק. עליי לומר מיד - הצדדים עסקו ב"התכתשויות" ובהתנגדויות במשך כל דיון ההוכחות, וכן ממש עד הרגע האחרון, בצמוד לסיכומים, בטענות שונות ומשונות מן הגורן ומן היקב, בין היתר בנוגע לקבילות נספחים שונים, תעודות עובד ציבור כאלה ואחרות ואפילו (לא להאמין) בקשות להוציא מהתיק ולפסול תיעוד המעיד על התשלומים התכופים ששולמו לתובעת. כל המסמכים שהוגשו קבילים; בפסק הדין יינתן להם המשקל המתאים, לפי הצורך. פתחתי בהערה זו וגם אסיים בה עניין זה, על מנת שלא אחטא גם אני בטרחנות יתר ועל מנת לחסוך מהצדדים תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.     

נכות רפואית

4.         בתיק זה מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה ובתחום הנפשי.

התחום האורטופדי

5.         פרופ' יזהר פלומן בדק את התובעת במרפאתו בתאריך 22.1.04. בחוות דעתו מיום 27.07.04 נרשם, בפרק הבדיקה, כי התובעת "מתהלכת עם הליכון, עלתה בכוחות עצמה לספת הבדיקה. כויה בגודל 10X10 ס"מ בירך ימין. קונטרקטורה בכפוף של 5 ⁰ במפרק ירך ימין עם הגבלה קלה ברוטציה של המפרק. אדדוקציה ואבדוקציה תקינים. תנועת הברך 5 ⁰ -120 ⁰. ברך יציבה. תנועת שורש היד השמאלי תקינה. אגרוף כף היד מלא. עוות Mallet  של אצבע 4 בכף יד שמאל. אין קיפוח עצבי. הגבלה פחות מקלה בתנועת עמוד השידרה המותני". המומחה נסמך, בין היתר, על צילומים ובדיקות הדמיה: "אגן (01.2004)- קיבוע בברגים + פלטה של שבר באצטבלום ימין, הקו המרפקי של מפרק המרפק הירך נראה תקין. שבר רמוס משמאל עם מלאלינמנט של הסימפיסיס, זיז גרמי ממרכז האצטבולום חודר לאגן מימין. סמני נזק למפרק SIJ מימין?. CT (09.2003) - ראה פענוח של ד"ר קופל. צילומי עמוד שידרה מותני- תקינים, פרט למצב אחרי שבר זיז רוחבי L4 מימין. מיפוי עצם (03.2004) - קליטת יתר במפרק פרק ירך ימין".  

            מן האמור לעיל הגיע פרופ' פלומן למסקנות הבאות: "הגב' אוחיון סבלה משבר באצטבולום ימין ואגן הירכיים. בנוסף, מחבלה בברך ימין ופגיעה ברקמות רכות בירך ימין ושבר בשורש כף יד + אצבע 4 ביד שמאל. נותרה נכות צמיתה בגין השבר באגן 15% לפי (3) 46 (חלקי), 10% בגין השבר באצטבולום ימין לפי ב' 1 35, 5% בגין אצבע 4 ביד שמאל לפי (2) 45, 2% בגין הגב התחתון לפי א' 7 37 (חלקי) ו- 10% בגין הפגיעה ברקמות הרכות ברגל ימין לפי ב' 1 75".

            פרופ' פלומן לא התבקש להשיב לשאלות הבהרה ואף לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו. נותרנו עם נכות משוקללת שאינה שנויה במחלוקת בשיעור 35.9% בגין הפגיעה האורטופדית המורכבת כפי שפורט לעיל.

התחום הנפשי

6.         דר' דני פישר, אשר מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, מציין בחוות דעתו מיום 15.3.04 בפרק "תאור התאונה ותולדותיה" את הדברים הבאים: "בנה נהג במכוניתו, לידו ישבה חברתו ז"ל ומאחוריהם ישבה גב' אוחיון. באחד העיקולים התנגשו במכונית שבאה מולם. אינה זוכרת דבר מהתאונה, איבדה את הכרתה לדבריה. אינה זוכרת דבר ממה שאירע במהלכם של 2-3 ימים לאחר התאונה... התלוננה על הפרעות בשינה, ישנה כ- 7-8 שעות עם יקיצות, מרבה לבכות מאז התאונה, חושבת על התאונה. חוששת לסוע במכונית, נמנעת מלעבוד ליד מקום התאונה זה עושה לה רע. מתארת עצמה כעצבנית עם סף גירוי נמוך, צועקת על בעלה וילדיה. מרגישה כנטל על אחרים, צריך לשרת אותה... על פי תאורה את תפקודה היומיומי- אינה בדכאון קליני, ותפקודה בבית לא מוגבל בשל הפרעה נפשית... ".

            בפרק "סיכום מסמכים" מציין דר' פישר: "בעיון בתיקה הרפואי במרפאת קופ"ח כללית לא נמצאה עדות לקיומה של הפרעה נפשית או לתלונות חוזרות מתחום בריאות הנפש עובר לתאונה... על פי מכתבו מיום 3.10.02 של פרופ' איסקוב (6) אושפזה לשם שיקום אורתופדי. בשל תלונות על מצב רוח ירוד ונטיה לבכי נבדקה ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר, אובחנה כלוקה בתגובה דכאונית והוחל טיפול בתרופה נוגדת דכאון. (4). במהלך אשפוזה בבי"ח לוינשטיין עברה הערכה נוירופסיכולוגית, האפקט נתגלה כדכאוני עם פרצי בכי מרובים, דבר אשר פגם בנוהל האבחון אך לא בתקפותן של המסקנות האבחנתיות. אובחנה כלוקה בתסמונת שלאחר זעזוע מוח והן כלוקה בתסמונת בתר חבלתית- תסמונת פוסט טראומתית- P.T.S.D.   (5). ביום 27.5.03 נבדקה לראשונה במרפאת ברה"ן ברמלה. הופנתה על ידי רופא המשפחה. בבדיקתה לקבלה למסגרת טיפולית נערכה בנוכחות שלושה מטפלים, התלוננה על מצב רוח ירוד, פלאשבקים מהתאונה, קשיי שינה, בכי מתמשך, מחשבות חודרניות הקשרוות לתאונה וקושי לתפקד בבית. אובחנה בתום בדיקה זו, כלוקה בהפרעה פוסט טראומתית, הומלץ להמשיךבטיפול בנוגדי דכאון וכן הומלץ להתחיל טיפול בפסיכותרפיה אישית. על פי סיכום הפגישה טופלה בבי"ח לוינשטיין "בטיפול פסיכולוגי" פעמיים בשבוע. מתועדות כ-13 פגישות טיפוליות, האחרונה ב- 30.11.03, במסגרת טיפולה במרפאת ברה"ן רמלה. התלוננה על קשייה בתפקוד היומיומי, מצב רוח ירוד, בכי, עצבנות. במהלך הטיפול מתואר שיפור, לרב קל, במצבה. במקביל לטיפול הפסיכותרפואיטי היתה במעקבו של ד"ר גרופר, מתועדות כ- 4-5 פגישות, האחרונה ביום 21.12.03. במהלך כל התקופה טופלה בתרופות נוגדות דכאון. ד"ר גרופר דיווח על "שיפור חלקי" במצבה ועל פחות מצבי רוח ירודים ונטיה לבכי(11)". 

בפרק ה-"בדיקה" מצא ד"ר פישר את הממצאים הבאים: "נראית כפי גילה, מסודרת בהופעתה ובלבושה, יושבת על כסא גלגלים, משתפת פעולה. צלולה, מתמצאת בכל המובנים. אפקט- ירוד, תואם לתוכן ומגיב. מדי פעם בוכה- תואם לתוכן. מחשבה- קצב וכמות תקינים... רצף- תקין. תוכן - מאורגן, מסודר, ללא עדות לקיומן של דלוזיות. מתלוננת על מצב רוח ירוד, הפרעות בשינה, עצבנות וסף גירוי נמוך. ללא מחשבות אובדניות וללא נסיונות אך "מבקשת מאלוהים למות". שיפוט ובוחן מציאות- תקינים".

            לאחר סקירת נסיבות התאונה וכן הממצאים הרפואיים השונים שנתקבצו בעניינה של התובע, קובע דר' פישר בפרק הדיון וסיכום כך: "... מהאנמנזה עולה כי תפקודה היה תקין בכל תחומי חייה העיקריים במשך שנים, עד לתאונה הנ"ל. שללה מחלות כרוניות או הפרעות- תלונות בתחום בריאות הנפש עובר לתאונה. בעיון במסמכיה הרפואיים לא נמצאה עדות לקיומה של מחלה ולא למגבלה בולטת אחרת. בעיון במסמכיה הרפואיים לא נמצאה עדות לקיומה של מחלה ולא למגבלה בולטת אחרת. לא נמצאה עדות לקיומה של הפרעה נפשית ולא לתלונות מתחום זה... במהלך אשפוזה בבי"ח לוינשטיין נבדקה ע"י פסיכיאטר, אובחנה כלוקה בתגובה דכאונית והוחל בטיפול בתרופה נוגדת דכאון. במהלך אשפוזה בבי"ח לוינשטיין עברה הערכה נוירופסיכולוגית, אובחנה כלוקה בתסמונת שלאחר זעזזוע מוח והן כלוקב ב P.T.S.D.... ביום 27.5.03 נבדקה במרפאת ברה"ן ברמלה. אובחנה כלוקה ב- P.T.S.D והומלץ על המשך טיפול בנוגדי דכאן וכן על טיפול פסיכותרפואיטי. במהלך טיפולה במרפאת ברה"ן מתואר שיפור "קל, חלקי" במצבה... כיום אינה נוטלת תרופות פסיכיאטריות, לדבריה בשל פגיעה תפקודית בכבד... להערכתי גב' אוחיון לוקה בתסמונת בתר חבלתית קלה עם הפרעה הסתגלותית, כשחלק מהסימפטומים חופפים... לא מצאתי עדות לקיומה, כיום של הפרעה דכאונית". בסיומו של סקירה זו ונימוקים שונים ומגוונים פסק המומחה אחוזי נכות לתובעת: "שיעור נכותה הנפשית כתוצאה מהתאונה הנ"ל היה להערכתי  10% מיום התאונה עד ליום בדיקתה ביום 19.2.04, וזאת על פי סעיף 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי. מיום זה שיעור נכותה הנפשית הצמית הנו 5%  לפי סעיף 34 א-ב מותאם לתקנות הביטוח הלאומי. ממליץ כי תמשיך במעקב במרפאת ברה"ן רמלה".  

            גם קביעה זו, בדבר 5% נכות פסיכיאטרית צמיתה, לא שנויה במחלוקת.

7.         הנכות הרפואית המשוקללת תעמוד, על כן, על 39.1%. השלכתה על ראשי הנזק היא עניין לבירור נפרד.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

8.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).