לפניי תביעה לפיצוי כספי בשל סיום התקשרות בין הצדדים, ולפיה שימשה התובעת כסוכנתמשנה של הנתבעת להפצת כלי
-רכב מתוצרת 'קאיה' וכמוסך מורשה לטיפול בכלי
-רכב מסוג זה.
העובדות בתמצית
התובעת היא חברה פרטית בבעלות מר דניאל צביבך וגב' ברכה יפה. הנתבעת היא היבואנית הבלעדית של כלי
-רכב מתוצרת 'קאיה' לישראל.
התובעת שימשה כסוכנתמשנה של הנתבעת באזור העיר אשדוד להפצת כלי
-רכב שהיא מייבאת וכמוסך מורשה למתן טיפולים בהם. בין הצדדים נכרתו שני חוזים (אשר יכונו יחד ,,החוזים"), כמפורט להלן:
א) חוזה הפצה נושא התאריך 23.07.97, שבמסגרתו הסמיכה הנתבעת את התובעת להיות המפיצה הבלעדית של כלי
-רכב תוצרת 'קאיה' באשדוד ('ת/1' למוצגי התובעת; להלן: ,,חוזה ההפצה").
ב) חוזה הרשאה, שבמסגרתו הסמיכה הנתבעת את התובעת להפעיל מוסך מורשה למתן שירות לכלי
-רכב מדגמי 'קאיה' ('ת/2' למוצגי התובעת; להלן: ,,חוזה המוסך").
בכל אחד מהחוזים נקבע כי כל צד רשאי להביא את החוזה לידי סיום. בסעיף 7 לחוזה ההפצה נקבע:
,,7.3 חוזה זה ניתן לביטול בהסכמתם ההדדית של הצדדים.
7.4 כל אחד מהצדדים רשאי לסיים חוזה זה על ידי מסירת הודעה בכתב על כך לצד האחר. נמסרה הודעה כאמור, יפקע תוקפו של חוזה זה בתום תשעים יום (90) לאחר מועד מסירתה."
סעיפים 10.2 ו
-10.3 לחוזה המוסך זהים בנוסחם לסעיפים 7.3 ו
-7.4 לחוזה ההפצה, בהתאמה.
יוער כי עוד בטרם נחתמו החוזים התקשרה התובעת, ביום 09.07.97, בחוזה לשכירת נכס מקרקעין אשר יועד לשמש כסוכנות כלי
-הרכב וכמוסך (ראו 'ת/4א' למוצגי התובעת; להלן: ,,חוזה השכירות" ו,,הנכס"). תקופת השכירות עלפי חוזה השכירות הייתה בת שנה, כשלתובעת ניתנה האופציה להאריכה בארבע תקופות נוספות בנות שנה כל אחת, כך שאורכה בסךהכול היה חמש שנים לכל היותר.
התובעת ביצעה שיפורים בנכס על מנת להסב אותו לאולם תצוגה ומוסך מורשה לטיפול בכלי
-רכב מתוצרת 'קאיה', והשקיעה לשם כך סכומים לא
-מבוטלים. היא פתחה את מתקניה לפעילות ביום 30.12.97.
בחודש יוני 1999 נכרת בין חברה חדשה בבעלות צביבך ויפה (להלן: ,,החברההאחות") לבין 'כלמוטור בע"מ' חוזה למתן הרשאה להפעלת מוסך מורשה לכלי
-רכב מתוצרת 'מיצובישי' ('ת/7' למוצגי התובעת וסעיף 40 לתצהיר צביבך; להלן: ,,החוזה עם 'כלמוטור'"), אשר יופעל אף הוא בנכס. על רקע תחילת העבודה עם מותג זה החלו להתגלע חילוקי
-דעות בין התובעת לנתבעת, ובמכתב מיום 14.02.00 ('ת/3טז' למוצגי התובעת) הודיע מנהל הנתבעת לתובעת על סיום חוזי ההפצה והמוסך עמה בתוך תשעים יום.
התובעת תובעת פיצויים בעד הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות ביטולם של החוזים: נזקים בגין אבדן הכנסה, נזק למוניטין, עלויות ערבות בנקאית, חוב על חלפים וחשבונות פתוחים וכן השבת שטר ביטחון שנמסר לנתבעת.
המחלוקת
לטענת התובעת, ביטול החוזים מצד הנתבעת נעשה שלא כדין ובחוסר תםלב. לדידה, הנתבעת התחייבה כלפיה עלפה כי סעיף 7.4 לחוזה ההפצה וסעיף 10.3 לחוזה המוסך (להלן: ,,סעיפי הביטול") לא יחולו עליה. הנתבעת דוחה טענות אלה מכול וכול. היא טוענת כי סעיפי הביטול הקנו לה את הזכות לבטל את החוזים בהודעה שתישלח תשעים יום מראש, ומכחישה כי התחייבה בעלפה התחייבות סותרת. יתרעלכן, לטענתה, התובעת הפרה את החוזים, בכך שפעלה בניגוד להוראותיה, ולפיכך ממילא הייתה היא רשאית לבטלם.
דיון והכרעה
האם הפרה התובעת את החוזים
1. בחוזה המוסך נקבע כי המוסך ישמש באופן בלעדי כמוסך לכלי
-רכב מתוצרת 'קאיה', ולא יעניק שירות לכלי
-רכב מכל סוג אחר, ולא ישמש כמוסך מורשה או מוסך המוסמך לשרת כלי
-רכב מכל סוג אחר שהוא (סעיפים 5.3 ו
-5.4 לחוזה המוסך). הרציונל של דרישה זו עניינו בידול ומיתוג נכון של המותג (ראו עדות אורן בעמ' 31 לפרוטוקול 26 בנובמבר, שורות 21-26).