1. התובעת, ילידת 1960, נפגעה בתאונת דרכים ביום 15/05/05, ומבקשת לחייב הנתבעים לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה זו (להלן:-
"התאונה").
2. הנתבע 1 הוא נהג הרכב והמחזיק בו בזמן התאונה, הנתבעת 2 ביטחה את רכבו של הנתבע 1 בפוליסה בת תוקף, במועד התאונה.
3. הנתבעים הודו בחבותם, ומכאן התמקד הדיון בסוגיית הנזק.
4. מתוך טענות התובעת - מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר ולטין ז'טלני, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10%, בגין הגבלה בתנועות הכתף הימנית, בהתאם להוראות סעיף 41(4), בין א' ל-ב', לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
5. אחר שלא הסתייע הסדר, נקבע התיק לשמיעת ראיות ובפני העידו מטעם התובעת, התובעת בעצמה ושני בניה, רותם וכפיר אמסלם, ואילו הנתבעים לא העידו מי מטעמם.
התובעת נתנה עדויותיה הראשיות בתצהירים, וכבר אומר, כי אחר חקירותיהם הנגדיות של העדים, מתוך חוות דעת המומחה ושיקול המיסמוך שהוצג - יש לקבוע, כי התובעת הפריזה בדרישתה לפיצוי.
הנכות הרפואית:
6. כאמור לעיל, המומחה, ד"ר ז'טלני, קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בכתף ימין וכך קבע בחוות דעתו:
" הנפגעת מתלוננת על כאבים בצוואר ובכתף הימנית, על הגבלה בתנועות הכתף, על כאבים בצד הפנימי של הברך השמאלית, ועל קושי בתפקוד הכללי.
...
היום, כשנתיים לאחר התאונה, אין ממצאים אובייקטיבים המעידים על הפרעה תפקודית בעמוד השדרה הצוארי ובברך השמאלית.
בעמוד השדרה התנועות תקינות, צורת עמוד השדרה תקינה, ואין ספזם של השרירים הצואריים.
בברך השמאלית אין נוזל חופשי, התנועות תקינות, אין דלדול בשרירים, ויציבות המפרק תקינה.
בכתף הימנית מצאתי אצל הנפגעת ספזם של שריר הטראפציוס, והגבלה בתנועות הפישוק והכיפוף של המרפק.
לכן הנני מעריך את נכותה של הנפגעת לפי תקנות הביטוח הלאומי סעיף 41
(4) בין א' ל-ב' ב-10% לצמיתות, על ההגבלה בתנועות הכתף הימנית."
7. התובעת, כפי העולה מסיכומיי טענותיה, אינה מסכימה עם קביעת המומחה, תוך התבטאות, שאינה במקומה, כי המומחה עשה לעצמו עבודה קלה (כך מתוך הסיכומים-
ס.כ) והתעלם מבעיה נוירולוגית שהתגלתה אחר בדיקת EMG . בהמשך מציינת התובעת, כי למרות זאת, קיבלה את ממצאי המומחה, הגם שלדעתה קופחה, בשל התעלמות ממצאי הבדיקה. מצאתי לציין, כי מעיון בחוות הדעת עולה, כי בפני המומחה היו תוצאות בדיקת EMG מיום 13/09/05 וכן בדיקת CT מיום 19/10/06. התובעת מצידה לא מצאה לנכון לשלוח למומחה שאלות הבהרה ו/או לדרוש חקירתו בבית המשפט וגם לא לציין הסתייגותה זו בתצהיר שנתנה מטעמה והנה מצאה לציין בסיכומיי טענותיה כי קופחה ע"י המומחה שמונה - לא ברורה הדרך בה נקטה התובעת בשלב הסיכומים דווקא.
8. הנתבעת טוענת למחלוקת בשאלה האם הנכות הרפואיות אותה קבע המומחה היא כתוצאה מהתאונה. הנתבעת טוענת כי המומחה לא קבע מפורשות ששיעור הנכות קשור כלל ועיקר לתאונה. כתמיכה לטענתה זו מציינת הנתבעת, כי התובעת לא נפגעה במהלך התאונה בכתף וכי אופן הפגיעה היה באזורים אחרים בעמוד השדרה ובברך. עוד טוענת הנתבעת, כי לא פנתה בעניין זה למומחה, כי התובעת היא זו שצריכה היתה לפנות למומחה בשאלות הבהרה והנתבעת רק מחזקת את הספק שיצר המומחה.
מצאתי מקום לציין, כי הנתבעת, כמו גם התובעת במחדלה, לא הפנתה למומחה שאלות הבהרה וגם לא ביקשה לזמנו לעדות לבית המשפט ולא מצאתי לנקוט כשיטתה ועל אף שהמומחה אינו נוקט במילים מפורשות "כתוצאה מהתאונה", הרי בהודעת המינוי שהוצאה לו, מתבקש המומחה להעריך את נכותה של התובעת
בעקבות התאונה (הצדדים מופנים להודעת המינוי מיום 15/03/07). כן מקריאת חוות הדעת כולה, עולה, כי המומחה מתייחס לתלונותיה של התובעת הרלוונטיות לתאונה. המומחה מטעם בית המשפט עושה עבודתו נאמנה, ולא מצאתי להניח אחרת, וגם לא מצאתי כי התובעת היתה צריכה להניח זאת בעצמה, ואם רצתה הנתבעת להוכיח טענתה זו ולהסיר הספק בדבר הקשר הסיבתי שבין הנכות שנקבעה לבין התאונה, על פי חוות הדעת, היה עליה לפנות למומחה ולו בשאלות הבהרה.