פסק-דין בתיק א 4287/05

1. התובעת, בעלת זכויות בנכס מקרקעין, טוענת כי רישום הזכויות בנכס על שמה נכפה עליה בעל כורחה, על ידי אביה, עת הייתה קטינה וכעת לנוכח חובות שיצר אביה ואשר הצטברו על הנכס, מבקשת היא להשתחרר מנכס מכביד זה בטענה כי מדובר בעסקה מלאכותית ולכן מבקשת היא כי יקבע כי הבעלים של המקרקעין הוא אביה וכי בהתאם יזקפו לחובתו כל החיובים בגין הנכס. וביתר פירוט :

2. התובעת הגישה תובענה זו לסעד הצהרתי כנגד כל הנתבעים, והוסיפה גם סעד כספי כנגד הנתבע 1 - אביה, וביקשה כי בית המשפט יצהיר כי מגרש בשכונה 18 בית 45 ברהט HMR והנכס אשר נבנה עליו (להלן: "הנכס") שייך לאביה, הנתבע 1 ולא לה.  בהתאם ביקשה כי בית המשפט יורה  לנתבע 2 (להלן: "המינהל") להעביר את רישום הנכס משמה לשמו של הנתבע 1 ובהתאם להורות לנתבעים 3, 4 ו-5 להעביר את כל חיובי המס או חובות אחרים בגין הנכס, החלים על הנכס, משמה של התובעת לשמו של הנתבע 1, באופן אשר ימנע מהם להמשיך בהליכי הגבייה בהם נקטו כנגדה, בגין חיובים שיצר לטענתה אביה  על הנכס.  לבסוף דרשה פיצוי מאביה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב רישום הנכס על שמה, נזקים הנובעים מחיובים כספיים בהם נדרשה לשאת.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3. התובעת, הינה ילידת 9.10.67 ובתו של הנתבע 1. התובעת גרושה ואם ל-7 ילדים ועובדת למחייתה כעוזרת גננת בעיריית רהט. אביה רכש את הנכס מהמינהל ב-30.3.1977, כשהתובעת היתה כבת 10 ורשם אותו על שמה, לטענת התובעת מבלי שידעה על כך גם לא לאחר שבגרה. על הנכס קיים מבנה דו קומתי, אשר הושכר למשיבה 5 (להלן: "עיריית רהט") החל משנת 1984 ועד 1998, בו הופעל גן ילדים. בשנים אלו נהנה הנתבע 1 מהכנסות משכירות בשל השכרת הנכס הנדון. החל משנת 1998 צבר הנכס חובות לעירית רהט, בין השאר בשל אי תשלום ארנונה וחובות למס הכנסה, בגין אי דיווח על הכנסה מהשכרת הנכס. התובעת, בהיותה הבעלים הרשום על הנכס, נדרשה לפרוע את החובות האמורים, בגינם אף נרשמו עיקולים על הנכס ואף ננקטו נגדה באופן אישי אמצעים לגביית החובות.

4. לנוכח מציאות זו, החלה התובעת,  בשנת 2002, בשיתוף פעולה עם אביה להעביר את רישום הזכויות בנכס על שם אביה וזאת ללא תמור. בהתאם, חתמה התובעת על יפוי כוח בלתי חוזר במטרה לקדם את העברת הזכויות בנכס על שם אביה. עורך דין קמינצקי, אשר ייצג את אביה של התובעת, פנה בחודש 7/02 למינהל והגיש בקשה להעברת רישום הזכויות בנכס מהתובעת אל הנתבע 1, בצירוף תצהירים של הנוגעים בדבר, התובעת כמעבירת הזכויות והנתבע 1 כמקבל הזכויות. לצורך כך,  חתמה התובעת על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת אביה, הנתבע 1. העברת הזכויות לא בוצעה בשל החובות הרובצים על הנכס, חובות מהם מבקשת כיום התובעת להשתחרר, בטענה כי אביה הוא זה אשר יצר אותם.

טענות התובעת

5. לטענת התובעת רק בשנת 1999, נודע לה לראשונה כי הנה הבעלים של הנכס הנדון. לטענתה, כאשר בעלה דאז, סלמאן אלקרינאוי, ביקש החזר מס משלטונות מס הכנסה נאמר לו במפתיע שסכום ההחזר המגיע לו קוזז ממנו בגין חוב של התובעת לשנת 1998, חוב שנוצר "מהכנסה מעסק". לטענתה, לא ידעה דבר אודות קיומו של הנכס ובוודאי לא אודות קיומו של העסק הרשום על שמה ומבירור שעשו השניים, היא ובעלה, התברר כי מדובר בדמי שכירות שקיבל אביה, מהשכרת הנכס אותו רשם על שמה ללא ידיעתה.

או אז, פנתה אל אביה וביקשה ממנו להסדיר את עניין החזר המס המגיע והוא הבטיח לעשות כן אך לא עשה דבר. לטענתה, גם בשנתיים שלאחר מכן קוזז החזר המס המגיע לבעלה דאז בגין הכנסות שכר הדירה שקיבל אביה, כאשר רשויות המס ראו לנכון לשייך לה את ההכנסות האמורות בעוד שבפועל הייתה זו לטענתה הכנסתו הבלעדית של אביה. לטענתה, גם אז חזרה ופנתה אל אביה על מנת שישחרר אותה מעול הנכס וזה הבטיח לה להעביר את הזכויות בנכס משמה אל שמו. לטענתה, בסופו של יום הביאו עניינים אלו לסכסוך בינה לבין בעלה, סכסוך אשר הביא לגירושיהם.

לטענת התובעת על אף הבטחות אביה עד היום לא הועבר הנכס על שמו ומבחינתה המדובר בנכס מכביד שאין לה עניין בו ושנכפה עליה בעל כורחה ועל כן מבקשת היא להשתחרר מעולו של נכס זה ולפטור אותה מכל החובות שצבר הנכס, אותם נכון לשייך לאביה ולא לה.

עוד הוסיפה התובעת והצביעה על נזקים רבים אשר נגרמו לה עקב הליכים לגביית חובות מיסים וארנונה שננקטו נגדה אותם יצר אביה לגבי הנכס הנדון.

לנוכח נסיבות אלו, ומשנוכחה לדעת כי אין ביכולתו של אביה לסלק את החובות הרובצים על הנכס ולשלם את תשלומי המס הנדרשים לאגף מיסוי מקרקעין, כדי להשלים את העברת הזכויות על שמו,  פנתה היא לבית המשפט בתובענה זו, כדי להשתחרר מנכס מכביד זה. בין לבין הצביעה התובעת על הישגים חלקיים במאבקה העיקש לשחרר מעליה את עול החובות הרובצים על הנכס והפנתה לשורה של פסקי דין והסדרי פשרה מכוחם בוטלו חיובי ארנונה בגין הנכס אשר יוחסו לה.  הגם זאת, בסופו של יום, נשאה היא לטענתה בחיוב של כ- 40,000 ש"ח אותו שילמה לנתבעת 3.

הנתבע 1 - אביה של התובעת לא התגונן ולא התייצב לדיונים על אף שהוזמן כדין. כנגדו ניתן פסק דין. על דבר הסכמתו להעברת הזכויות על שמו בנכס ניתן גם ללמוד מצהיר ההעברה שהוגש במסגרת בקשתם לביצוע רישום העברת הזכויות מהתובעת לנתבע 1.

טענות הנתבעים

6. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי אין הם   צד וגם אין להם אינטרס בסכסוך שבין התובעת לאביה ואין להם גם כל ידיעה באשר לדרך בה התנהלו היחסים המשפחתיים והעסקיים בין התובעת לאביה אם בכלל.

המינהל הדגיש כי הזכויות בנכס רשומות על שם התובעת ועל כך אין חולק וציין כי גם אם דבר בעלותה בנכס נודע לתובעת רק בשנת 1999, כטענתה, הרי שהיא לא פנתה כלל למינהל בטענה  כי יש לבטל רישום זה, מטעם כל שהוא.

הנתבע 2 האיר עיננו ופירט כי בחודש יולי 2002 הוגשה בקשה למינהל, על ידי עו"ד קמינצקי, להעברת הזכויות בנכס, מהתובעת לנתבע 1, הליך אשר לא הסתיים בהעברת הזכויות מטעמים השמורים עם התובעת ואביה.

מן הטעמים הנ"ל ביקש המינהל להשאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט תוך שהוא מדגיש כי בהקצאת המגרש לתובעת הנחת היסוד של המינהל היתה כי המגרש נרכש על ידי אביה בעבורה. בכל מקרה הסכים המינהל להעברת הזכויות בכפוף לתשלומי המס הנדרשים.

הנתבעת 3, מדינת ישראל, בשם אגף מיסוי המקרקעין, ציינה כי בשנת 2002, על פי בקשת התובעת, הוחל בהליך של העברת הזכויות במגרש מהתובעת לנתבע 1 ובהתאם נקבעו שומות מס שבח ומס מכירה וכן שומת מס רכישה אשר טרם שולמו. לפיכך, צוין כי לא ניתן להשלים את העברת הזכויות על שם הנתבע 1 מבלי להסדיר את תשלומי המס הנ"ל.

בהתאם, נקט אגף מיסוי המקרקעין בעמדה כי כל עוד לא יסולקו חובות המס הנ"ל לא ניתן יהיה לקבל את אישורו להעברת הבעלות בנכס וכי בכפוף לסילוק חובות אלו אין לאגף מיסוי המקרקעין כל עמדה ביחס להעברת הזכויות המבוקשות בתביעה זו.

אגף מס הכנסה הביע עמדתו, כעולה מתצהירו ועדותו של מר שלמה אוחיון, סגן פקיד השומה, כי חיובי המס על הנכס נובעים מהשכרת הנכס והוטלו על התובעת עקב רישומו של הנכס על שמה. (ראה סעיפים 5 עד 9 לתצהירו). כמו כן אישר כי בשנת 2001 פנתה התובעת למס הכנסה בטענה כי הנכס שייך בפועל לאביה וביקשה כי החיובים יועברו על שמו. לטענתו, פקיד השומה בחן את הטענה אך מצא כי לא די בכך כדי לסתור את עיקרון "בעל הנכס הוא בעל הפרי". אין חולק כי המערערת לא ערערה על קביעה זו. מר אוחיון אישר כי הליכי הגבייה כנגדה הוקפאו.