מבוא
1. ביום 29.3.2002 נפגע מר חיים והב (
להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים (
להלן: "התאונה") בעת שנהג במסגרת עבודתו במשאית המצוייה בבעלותה של אגודה שיתופית בשם "תדמיר מכון תערובת אגודה חקלאית שיתופית בע"מ" (
להלן: "תדמיר"). המשאית היתה מבוטחת על ידי הנתבעות. בעקבות התאונה שילם התובע לנפגע גמלאות נכות מעבודה. התובע טען כי המעביד של הנפגע היא חברת מובילי מבואות ירושלים בע"מ (
להלן: "מובילי מבואות"), ולא תדמיר, ולכן דרש מהנתבעות שיפוי בגין הגמלאות ששילם לנפגע, מכוחו של הסכם השיפוי החל בין הצדדים מאז שנת 1979 (
להלן: "הסכם השיפוי"), על הבהרותיו. משסורבה הדרישה, הוגשה התביעה שבפניי, שלאחר תיקונה ביום 19.3.2007 עומדת על סך של 1,838,884 ש"ח.
2. הנתבעות טוענות להגנתן כי הן פטורות מחובת השיפוי כלפי התובע משום שהתאונה התרחשה ברכב המעביד, שכן הלכה למעשה, תדמיר היתה המעביד של הנפגע, יחד עם מובילי מבואות, בהיותן ישות כלכלית אחת. לחלופין טוענות הנתבעות כי הן פטורות מחובת השיפוי, שכן גם אם המעביד של הנפגע היתה חברת מובילי מבואות, כפי שטוען התובע, אזיי המשאית בה נהג הנפגע בעת התאונה היא רכב בשירות המעביד, שכן המשאית עבדה בשירותה הבלעדי של מובילי מבואות.
3. ס' 4(א) להסכם השיפוי קובע:
"
מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע, נפגע בתאונת עבודה כמשמעה בחוק והוא זכאי לגמלאות לפי פרק ג' לחוק, והחברה היא המבטחת של מעבידו- לא תהא החברה חייבת לפצות את המוסד".
במרוצת השנים התגלעו מחלוקות בין בעלי הדין בענין אופן יישומו של ס' 4(א) להסכם השיפוי. נוהל בין הצדדים משא ומתן שהבשיל לכדי הסכמות, שהועלו על הכתב במכתב מיום 12.11.1990 (
להלן: "מסמך ההבנות").
סעיף ג' למסמך ההבנות קובע:
"
נפגע עובד בתאונת דרכים שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו - כנוהג או כנוסע - בין אם ברכב שלו, או ברכב המעביד, ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד, או עקב השימוש בו- כשלמעביד יש ענין בנסיעה זו והנסיעה היא לצרכי המעביד- אין ולא תהיה למוסד זכות שיבוב- והוא לא יגיש דרישות או תביעות שיבוב- מהמבטח של רכב המעביד, או מהמבטח של השימוש ברכב הפרטי, בגין הגמלאות לעובד שנפגע כאמור."
סעיף ד' למסמך ההבנות קובע:
"
בכל מקום בו נאמר במסמך זה לעיל ב"רכב המעביד" או ב"רכב מעבידו", או במבטחו, פירושו- רכב בבעלות המעביד, או רכב שכור ע"י המעביד הנהוג בידו או בידי עובדו". [השיבוש התחבירי במקור].
4. השאלה הטעונה הכרעה בתיק זה מי היה המעביד של הנפגע בעת התאונה- האם היו אלה תדמיר ומובילי מבואות גם יחד, כטענת הנתבעות, או שמא רק מובילי מבואות, כטענת התובע. אם אכן תדמיר היתה המעביד של הנפגע, יחד עם מובילי מבואות, דין התביעה להדחות משום שאין חולק כי הנתבעות פטורות משיפוי במקרה בו הפגיעה ארעה תוך שימוש ברכב המעביד. אם לעומת זאת, המעביד של הנפגע היתה מובילי מבואות לבדה, אין פירושו של דבר שבהכרח התביעה צריכה להתקבל, שכן אזיי מתעורר הצורך לקבוע האם מדובר בתאונה שהתרחשה תוך כדי עבודה של הנפגע ברכב בשירות המעביד. אם התשובה על כך היא חיובית, דין התביעה להדחות.
האם התאונה התרחשה ברכב המעביד?
5. העדות המרכזית בתביעה היתה עדותו של שמאי ולני (
להלן: "ולני"), מנהל מחלקת ההובלה במפעל של תדמיר. הוא גם היה העד היחיד שנחקר על תצהירו.
כעולה מתצהירו של ולני, תדמיר ניהלה שנים רבות מפעל לייצור ואספקה של תערובת מזון לבעלי חיים. לשם שיווק תוצרתו של המפעל נדרשה הובלה באמצעות משאיות. לשם כך הוקמה בראשית שנות השבעים מובילי מבואות, חברה בת המצוייה בבעלות מלאה של תדמיר. בשנת 1986 הוחלט כי המשאיות והעובדים של מובילי מבואות יעברו לעבוד במסגרת של מחלקה במפעל תדמיר, ויבוטל ניהולה העצמי. החלטה זו מתועדת במכתב מיום 20.4.1986 שצורף כנספח א' לתצהירו של ולני. מאז אותה שנה הפכה הובלת התוצרת לחלק בלתי נפרד מפעילות המפעל, כאשר עובדיה של מובילי מבואות פועלים בהתאם להנחיות המנכ"ל של המפעל, שהוא המנכ"ל של תדמיר. בעת קרות התאונה קיבלו כל עובדי מחלקת ההובלה, לרבות הנפגע, את שכרם מאת תדמיר, באמצעות מובילי מבואות. תדמיר היא שהעבירה למובילי מבואות את עלות שכרם של עובדי מחלקת ההובלה, לרבות שכרו של הנפגע. לתדמיר ולמובילי מבואות היתה הנהלת חשבונות משותפת. ההבחנה בין תדמיר לבין מובילי מבואות היתה פורמלית בלבד, ולא נודעה לה משמעות מעשית. מאז שנת 2006 מועסקים עובדי תדמיר ועובדי מובילי מבואות על ידי תאגיד אחד, ושמו קבוצת תדמיר ניהול והפעלה (2006) בע"מ.
6. ולני תיאר בתצהירו את האופן בו התרחשה התאונה: ביום התאונה נהג הנפגע במשאית של המפעל אל מושב גילת, כדי לפרוק תערובת מזון. בדרכו חזרה לכיוון מכון התערובת של המפעל התרחשה התאונה. מדובר בתאונה שהתרחשה תוך כדי ועקב עבודתו של הנפגע כנהג משאית של המפעל.
7. יצויין כי ולני עובד במובילי מבואות מאז שנת 1971 (ראה עדותו בע' 4 לפרוטוקול), כך שאין ספק שיש לו ידיעה אישית בכל הנוגע ליחסים שבין מובילי מבואות לתדמיר. אין המדובר בעובד זוטר, אלא במי שמנהל את מחלקת ההובלות של מפעל תדמיר. אכן, ולני אינו המנכ"ל של תדמיר, וגם אינו עוסק בהנהלת החשבונות של תדמיר ומובילי מבואות, אך לדבריו "
אני מכיר את המערכת, אני חי ונושם בחברה ... אני מנהל המח' של חיים והב. אני גם מכיר את המערכת מקרוב, אני הקמתי את מובילי." (ע' 5 לפרוטוקול).
בנוסף, ולני הוא עד בלתי תלוי שאין לו כל ענין בתוצאות המשפט, ולכן יש ליתן משקל מיוחד לעדותו.
לכך יש להוסיף את העובדה כי עדותו של ולני היתה כנה ומהימנה, וניכר היה לעין שהוא מעיד לפי תומו אודות העובדות הידועות לו, בלא להיות מוטה לטובת צד זה או אחר.