רקע
:
בפני שתי תביעות אשר אוחדו, המתייחסות לתאונת דרכים אחת: ביום 22.9.05 התרחשה ברחוב כהנמן בבני ברק, תאונה בה היו מעורבים שלושה כלי רכב: מכונית מסוג סוזוקי, שבוטחה על ידי
מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן -
מגדל), נהוגה בידי מר
אולג פוגרבינסקי (להלן -
אולג); מכונית מסוג פורד, בבעלות
ניו קופל בע"מ (להלן -
ניו קופל), נהוגה בידי מר
תומר פפולר (להלן -
תומר); אוטובוס של
דן אגודה שיתופית בע"מ (להלן -
"דן"), נהוג בידי מר
דוד בן אליהו (להלן -
דוד).
בת"א 35168/06 תבעה ניו קופל את נהגי שני כלי הרכב האחרים (אולג ודוד), את מגדל ואת "דן". בת"א 41772/06 תבעה מגדל את דוד ואת "דן", בתביעת שיבוב.
הגרסאות והעדויות
:
גרסאות הנהגים, כעולה מעדויותיהם בבית המשפט, הינן כדלקמן:
לטענת תומר, רכבו עמד ברמזור אדום, מאחורי שני כלי רכב אחרים, בנתיב השמאלי. במקום שני נתיבים מאד צרים. בעודו ממתין לרמזור שיתחלף לירוק, שמע חריקת בלמים. הוא הסתכל במראה האחורית וראה את אולג, שהגיע מאחוריו וניסה להכנס בכח במסלול הצר שנשאר לו בין האוטובוס, שיצא מתחנת אוטובוס בצד ימין, לבין אי תנועה בצד שמאל. אולג בלם ו"שבר את ההגה", בנסיון לצאת מהנישה הצרה שנשארה לו, הרכב הסתובב, החליק ופגע ברכבו של תומר. המכונית של תומר נפגעה בפינה הימנית אחורית. תומר לא ראה אם האוטובוס פגע באולג. הנתיב של האוטובוס הסתיים, לדבריו, והוא אותת ויצא מבלי לבדוק. בשלב שבו שמע תומר את חריקות הבלמים, רכבו של אולג היה סמוך לחלקו הקדמי של האוטובוס. לדברי תומר, יש מצד ימין מפרץ של אוטובוס, כ-7 מטר לפני הרמזור. הוא העיד שראה את האוטובוס מתקדם.
לטענת
אולג, במקום הארוע שני נתיבי נסיעה ועוד מפרץ אוטובוס מצד ימין. כשהתקרב לרמזור, עמד אוטובוס במפרץ החניה, כשהוא בולט לתוך הנתיב הימני ותופס כ-20% מהנתיב, ומאותת ימינה. אולג עצר עצירה מוחלטת, או כמעט מוחלטת, בנתיב השמאלי, מאחורי תומר, וראה שהנתיב הימני פנוי לחלוטין. אז החל בנסיעה איטית מאד (רק עזב את דוושת הבלם והמכונית גלשה) לנתיב הימני. הוא ראה בבירור שהאוטובוס בעמידה ופני הנהג מופנים לעבר דלת ימין, שכן עלו נוסעים. הוא ראה שיש לו לפחות חצי מטר מרווח מכל צד, בין הרכב של תומר לאוטובוס, שיספיק לו כדי לעבור (אחר כך תיקן דבריו ואמר שהיה מרווח של כ-20 או 30 ס"מ מכל צד). ואולם, כאשר כבר החל בסטיה לנתיב הימני, החל האוטובוס לנסוע, ופגע ברכבו של אולג בשתי הדלתות בצד ימין. נהג האוטובוס לא שם לב לפגיעה, שכן אולג חש מכה נוספת, וזאת כאשר נהג האוטובוס "נתן גז", פעם נוספת. המכה הנוספת סחבה אותו בניגוד לכיוון הגלגלים של מכוניתו לתוך הרכב של תומר, וכך הם נעצרו. לדבריו, רכבו לא הסתובב לשום צד, בניגוד לגרסת תומר, כי לא היה מקום לרכב להסתבסב שם. לטענתו, גם חריקת בלמים לא היתה לפני התאונה, בניגוד לדברי תומר, אלא שתומר כנראה שמע את רעש גרירת הגלגלים על הכביש כתוצאה מהמכה של האוטובוס. אולג לא ראה את האוטובוס נוסע, אלא מסיק את הנסיעה מכך שרכבו נפגע למרות שהיה לו מקום לעבור, כל עוד היה האוטובוס בעמידה. הוא טוען שדוד, נהג האוטובוס, החל לנסוע שמאלה בעודו מביט ימינה.
לטענתו של
דוד, נהג "דן", הוא עמד בתוך המפרצון בצד ימין של הרחוב וקלט נוסעים, ובעודו בעמידה מוחלטת, כשהוא קולט נוסעים ופורט כסף, שמע חבטה וראה לפתע את הסוזוקי בדיוק מתחת לחלון הנהג באוטובוס, כששתי הדלתות הימניות של הסוזוקי סמוכות לפינה השמאלית קדמית של האוטובוס וחלקו השמאלי של הסוזוקי סמוך למכונית של תומר, שעמדה בהמתנה להתחלפות הרמזור בנתיב השמאלי. הנתיב הימני היה פנוי באותה שעה. הוא לא שמע דבר לפני שחש בחבטה - לא חריקת בלמים ולא דבר אחר.
הכרעה
:
שני הנהגים, אולג ודוד, נשמעו בדיון בפני ביום 2.5.07. הנהג תומר נשמע בפני כבוד השופטת פליגלמן, והצדדים הסכימו שאתן פסק דין על סמך קריאת עדותו בפרוטוקול, מבלי שעדותו תשמע מחדש. התרשמתי הן מאולג והן מדוד במידה זהה, מבחינת אמינותם, ועל כן עלי להתבסס על תוכן הגרסאות, תמונות הנזק ועדותו של תומר, כדי להכריע מה התרחש. לאחר שניסיתי לראות מה הן הראיות בכל נקודה שבמחלוקת,
אני מגיעה למסקנות הבאות:
אולג הגיע לעבר הרמזור בו עמד רכבו של תומר, בנתיב השמאלי (אין מחלוקת). אינני מקבלת את הטענה לפיה אולג נסע במהירות גבוהה ונעצר בחריקת בלמים (כעדותו של תומר), הן משום שנהג האוטובוס העיד כי לא שמע חריקת בלמים, אולג מכחיש כי נסע במהירות, הפגיעות ברכבו של אולג הם נזקי מעיכה ולא שפשוף (כפי שהיו צריכות להיות אילו נכנס במהירות והתחכך באוטובוס), ובנוסף - אין מחלוקת שאולג התקרב לרמזור שהיה כבר אדום, והיו כלי רכב לפניו - קשה להניח שעשה כן במהירות גבוהה; כשהתקרב - ניסה אולג להכנס במרווח הצר שנשאר בין האוטובוס לאוטו של תומר (על פי עדויות תומר ואולג עצמו); כאשר החל להכנס - היה האוטובוס בעמידה ופניו של דוד היו לעבר הדלת הימנית (על פי עדויות אולג ודוד); אז החל דוד בנסיעה (על פי עדויות אולג ותומר, בתוספת העדר עדות של נוסע, מצד הנתבעים, אף שהאוטובוס היה מלא בנוסעים - חסר שפועל לחובת הצד שנמנע מהבאת ראיה רלוונטית); הנתיב לפני האוטובוס (הנתיב הימני) היה פנוי (עדותם של אולג ודוד); ההתנגשות ארעה כשאולג השתחל בין האוטובוס לרכב של תומר, והאוטובוס החל בנסיעה, ואז נדחף כלי הרכב של אולג על כלי הרכב של תומר (הפגיעות באוטובוס הן בפינה השמאלית קדמית, וברכבו של אולג - בדלת הימנית הקדמית, בחלק שקרוב לדלת האחורית).
לאור ממצאי העובדתיים הנ"ל, אני מגיעה למסקנה שעיקר האחריות לתאונה מוטלת על כתפי דוד, נהג האוטובוס, שהחל בנסיעה מבלי להבחין שרכבו של אולג נמצא משמאלו, אך יש תרומה ברשלנות של אולג, שנדחף ברווח הצר בין האוטובוס לרכבו של תומר, מבלי לוודא שנהג האוטובוס, שעשוי להתחיל בנסיעה בכל עת, מבחין בו. את שיעור תרומתו של אולג לקרות התאונה אני מעמידה על 25%.
סיכום
:
אשר על כן, ב
ת"א 35168/06, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 (אולג ומגדל), ביחד ולחוד, לשלם לניו קופל 25% מנזקיה המוכחים, בסך של 742 ש"ח, ואת הנתבעים 3-4 (דוד ו"דן"), ביחד ולחוד, לשלם לניו קופל 75% מנזקיה המוכחים, בסך של 2,227 ש"ח, כשסכומים אלה צמודים למדד מיום 14.11.05 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים הנ"ל, באותם יחסים, הוצאות משפט לניו קופל. הוצאות המשפט כוללות אגרה, כפי ששולמה, שכר בטלתו של תומר פפולר בסך 200 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין בסך 785 ש"ח כולל מע"מ כדין.
ב
ת"א 41772/06 אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, 75% מנזקיה המוכחים, בסך של 8,606 ש"ח, וכן הוצאות משפט הכוללות אגרה כפי ששולמה וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 10% מפסק הדין שניתן + מע"מ כדין.
ניתן היום, ט"ו באייר, תשס"ז (3 במאי 2007), בהעדר הצדדים.
מיכל ברק-נבו, שופטת