בפניי תביעה אשר הגישה התובעת בגין נזקי רעש שנגרמו, לטענתה, לדירתה, עת ביצעו הנתבעים שיפוצים בדירתם, הממוקמת מעל דירת התובעת.
רקע
התובעת, משפחת י.מ.מ.א.ח בע"מ (להלן: "
התובעת"), הינה חברה משפחתית, אשר בעליה הינם פולק מלכה (להלן: "
הגב' פולק") ופולק יחזקאל (להלן: "
מר יחזקאל").
התובעת הינה הבעלים של שתי דירות ברחוב דוד המלך 14 בת"א (להלן: "
הבניין"), האחת, ממוקמת בקומה הראשונה בבניין והידועה כגוש 6111 חלקה 99 תת חלקה 3 (להלן: "
הדירה"). והשנייה ממוקמת בקומת הקרקע של הבניין.
הנתבעים, אבן רות (להלן: "
גב' רות") ואבן רון (להלן: "
מר אבן") ( שניהם ביחד יקראו להלן: "
הנתבעים" או "
בני הזוג אבן"), הינם בעלי דירה בבניין, הממוקמת מעל דירת התובעת והידועה כגוש 6111 חלקה 99 תת חלקה 5 (להלן: "
דירת הנתבעים").
דירת הנתבעים נרכשה ע"י בני הזוג אבן, בשנת 1997, ובסמוך לאחר רכישתה החלו לשפצה.
עקב השיפוצים והשינויים שנעשו בדירת הנתבעים, נוצרו מפגעי רעש, לטענת התובעת, הנובעים בעיקר משינוי מיקום הצנרת.
מפגעים אלו מהווים, לטענת התובעת, מטרד בלתי נסבל, והופכים את דירתם לבלתי ראויה למגורים בנוסף לירידה בערכה.
על פי הסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אינג' ברכה ראובן (להלן: "
ד"ר ברכה"), על מנת לבדוק האם קיימים מטרדים של רעש החורגים מהמותר, בקשר לצנרת שהותקנה בדירת הנתבעים.
ביום 10.5.2005, הגיש ד"ר ברכה את חוות דעתו לבית המשפט, אשר קבעה בעיקרה, כי:
"
מפלס הרעש הנמדד הכולל (רעש מקור+רעש הרקע), נמוך ממפלס הרעש המרבי המותר לפי התקן ת"י 1418- (
A
)
dB
30. לכן כעיקרון, מפלס הרעש של המקור בלבד נמוך מהתקן". (ראה עמ' 2 לחוות הדעת של ד"ר ברכה).
לאור טענת התובעת, כי מומחה ביהמ"ש לא ביצע את בדיקתו בהתאם לתקן, וכדי ליתן לתובעת את יומה בבית המשפט, אפשרתי לצדדים להגיש חוות דעת מטעמם.
התובעת הגישה חוות דעת מטעמה, מיום 22.1.2006, (להלן: "
חוות הדעת הראשונה") של ד"ר יובל מנטל (להלן: "
ד"ר מנטל") שהינו, בין היתר, חבר בוועדת התקינה בישראל (ת.י) (ראה ס' 11 בעמ' 2 לחוות הדעת הראשונה). לפי חוות דעתו של ד"ר בנטל, נמצא בין היתר, כי "
כל הרעשים שנבדקו בפועל חורגים מכל תקן. כולם עוברים את הערך 40 דציבל א, כאש ת"י מאפשר 35 דציבל בלבד", עוד הוסיף ד"ר מנטל בחוות דעתו, כי: "
ממצאים אלה שונים לחלוטין מאלה שקיבל ד"ר ראובן ברכה, שהשתמש שלא לפי התקן בערכים ממוצעים, ללא סנכרון המדידה להפעלת הרעש וללא התיקונים הנדרשים בהתאם לתקנים. לכן הוא הגיע בעל כורחו לתוצאות שגויות". (ראה דף מס' 11 לחוות הדעת הראשונה).
בנוסף הגישה התובעת חוות דעת משלימה מטעמה, מיום 12.6.2006, של ד"ר מנטל (להלן: "
חוות הדעת המשלימה"). לפיה נמצא, כמו בדו"ח הקודם, כי כל רעשי השימוש בשירותים הנוספים חורגים מהמותר על פי כל קריטריון שנבחר (ראה סעיף 6 בעמוד 10 לחוות הדעת המשלימה).
הן בחוות הדעת הראשונה והן בחוות הדעת המשלימה, נעזר ד"ר מנטל בפרופ' גיורא רוזנהויז (להלן: "
פרופ' רוזנהויז") שהינו בין היתר, יו"ר האגודה הישראלית לאקוסטיקה (ראה ס' 3 בעמ' מס' 2 לחוות הדעת המשלימה).
הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת, מיום 28.5.2006, של ד"ר יולי קלר (להלן: "
ד"ר קלר"), אשר הינו, בין היתר, בוגר המכון האלקטרוטכני בלנינגרד, ברה"מ, הפקולטה לאקוסטיקה, תואר אינג'ינר מדופלם באקוסטיקה, 1972.
ד"ר קלר מסכם בחוות דעתו, כי: "
כל מערכות השרברבות של משפחת אבן פועלים ללא גרימת הפרעות ומטרדים בדירתה של משפחת פולק, בהתאם לתקן הישראלי ת"י 1418 והתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן, 1990".
בהתייחס לחוות דעת התובעים, הוא מעיר, כי: "
מדידות רעש רקע לא בוצעו בשיטה נכונה, ולפיכך התקבלו ע"י הבודקים מפלסי רעש אשר
אינם משקפים
את הרעש האמיתי בדירתה של משפחת פולק מפעולת קבועות שרברבות בדירתה של משפחת אבן". (ראה עמ' 4 לחוות הדעת).
ובהתייחס לחוות דעתו של ד"ר ברכה הוא מעיר, כי: "
המדידות שערך ד"ר ברכה, ניתוח תוצאותיהן, הצגתן והכנת דו"ח מסכם הוכנו בצורה מקצועית ובהתאם לתקן ת"י 1418". (ראה עמ' 4 לחוות הדעת).
אף לאחר שהוגשו חוות הדעת מטעם הצדדים, עמדה התובעת על טענותיה, ובכללם על טענת מטרדי הרעש, שנוצר עקב שימוש הנתבעים בצנרת החדשה שהתקינו בדירתם, שהינו מעל התקן המותר, ומכאן התביעה שבפניי.
טענות הצדדים
לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו שינויים פנימיים בתוך דירתם, כולל הריסה ובניה של קירות, שינוי מיקום המטבח וחדר השירותים ושינוי מערכת הצנרת העוברת מתחת לאריחים של חדרי השינה של התובעת, מבלי לקבל על כך היתר בניה כחוק מרשויות התכנון והבניה ומבלי לקבל את הסכמתם.