מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תובענה שטרית על 2 שיקים: האחד, ע"ס 5,990 ש"ח, לתאריך 30.6.05; והשני, ע"ס 6,030 ש"ח, לתאריך 30.11.05.
2. הנתבע קיבל רשות להתגונן בטענה כי התובעת וויתרה על השיקים. הנסיבות, לגרסת הנתבע, היו כלהלן: הנתבע, צלם חתונות, מסר סרטי צילום לתובעת לפיתוח. הפיתוח לא היה באיכות נאותה. הנתבע ביטל את השיק שמשך לזכות התובעת כנגד אותה עבודה (השיק הראשון). התובעת הבטיחה לתקן את התמונות. הנתבע סמך על הבטחתה, ומסר שיק שני, כנגד הבטחת התובעת להשיב את השיק הראשון. התובעת שוב הכזיבה. הנתבע ביטל גם את השיק השני. התובעת שוב הבטיחה לתקן, והנתבע מסר לה תשלום במזומן כנגד הבטחת התובעת להשיב לו את השיק השני. השיקים לא הושבו, אלא הוגשו לביצוע בהוצל"פ.
3. התובעת מכחישה כל וויתור כאמור. לגרסתה, כל אחד מן השיקים הנדונים ניתן לה בתמורה לעבודות שביצעה עבור הנתבע, ואין מדובר בשיקים חלופיים בגין אותה עבודה.
4. בשלב הסיכומים הגיש הנתבע בקשה להמצאת ראיה נוספת - הקלטה של שיחה בינו לבין מנהל התובעת [בשא 156109/08]. מכיוון שאין מחלוקת כי השיחה הייתה בניסיון להגיע לפשרה, איני רואה לנכון לקבל את הראיה הנוספת. למעלה מן הצורך אומר כי אין מדובר בראיה שהייתה עשויה להכריע במחלוקת, אלא בטקסט נוסף, שבעצמו נתון למחלוקת פרשנית בין הצדדים, ואשר ככזה היה מוסיף על המחלוקות בתיק. גם מטעם זה אין מקום לקבלו כראיה.
5. עקב החובה והאינטרס הציבורי לחסוך במשאב הציבורי של זמן שיפוטי - דנתי באותן טענות וראיות שמצאתי כמשמעותיות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.
6. עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.
דיון והכרעה
7. עדות בעליה ומנהלה של התובעת עשתה עליי רושם אמין.
8. עקב הסכסוך שבין העד הנוסף מטעם הנתבע לבין התובעת [ת/1], איני רואה לנכון להעניק משקל מכריע לעדותו. לעניין זה, אין די באמור בסעיף 15 בסיכומי הנתבע, כאילו עדות גדייב מהווה מעין אמרה נגד אינטרס עצמי. אין ראיה שהעד זקוק דווקא לכספי המחלוקת כדי לעקלם בתביעתו נגד התובעת.
9. השיק הראשון ניתן ביום 5.4.05 [נספח ג' לתצהיר התובעת]. הנתבע הצהיר [בסעיפים 5 ו-9 בתצהיר העדות הראשית מטעמו] כי "זמן מה" לאחר ביטולם של כל אחד מן השיקים הנדונים פנתה אליו
התובעת בבקשה לחדש את העבודה המשותפת, ואז ניתן אמצעי-תשלום חלופי. הפער בתאריכי השיקים מדגים כי היה מדובר, בכל פעם, על משך זמן של מספר חודשים. המשמעות היא שבכליו של הנתבע שוכבים צילומים באיכות בלתי נאותה, במשך חודשים רבים, והדבר אינו מטריד את בעלי השמחה, ואת הנתבע. כביכול, די היה לו לנתבע בביטול השיקים, כדי שהבעיה תיפתר. כביכול, המצב הקיים אינו אמור להטריד אלא את התובעת, שלא קיבלה בפועל את התשלום הגלום בשיק. איש אינו מוטרד מכך שהעבודה טרם נעשתה ברמה המאפשרת את מסירתה למזמין. גרסה זו אינה סבירה.
10. הנתבע העיד כי אינו משלם מראש, אלא להפך: הוא מקבל את העבודה, ומשלם לפי "שוטף + 30 [פרוטוקול, עמ' 6]. לגרסת הנתבע, הוא שילם פעמיים לפני שראה שהתקבלה עבודה ברמה נאותה. כלומר, גם לאחר שקיבל עבודה פגומה, שב ושילם (את השיק השני) לפני שווידא שהפעם העבודה אמנם תוקנה כמובטח. גם במובן זה, גרסת הנתבע אינה סבירה.
11. הנתבע חדל, שלוש פעמים, מלנקוט אמצעי בטיחות מינימאליים. הוא לא עמד על השבת השיק הראשון בטרם ימסור לתובעת שיק שני תחתיו. הוא שוב לא עמד על השבת השיק השני בטרם ישלם לתובעת במזומן תחתיו. הוא גם לא הקפיד, לחלופין, לקבל מן התובעת כתב וויתור על כל שיק שבמקומו נמסר אמצעי-תשלום אחר. כמו כן, הנתבע לא קיבל קבלה על התשלום במזומן שנתן, לדבריו, כנגד השיק השני. זוהי התנהלות בלתי סבירה. מחוסר סבירות זו עליי להסיק אחת משתיים: או שגרסת הנתבע כאמור אינה נכונה עובדתית, או שנוכח כפירת התובעת בה - וחזקת התמורה העומדת לתובעת לגבי השיקים הנדונים - יד הנתבע, שזוהי גרסתו, על התחתונה.
12. אציין כי גרסת הנתבע והעד מטעמו בדבר הוויתור הנטען הייתה עמומה מלכתחילה. שניהם הצהירו כי הדבר "הוסכם", מבלי למסור כל גרסה קונקרטית בדבר האופן והנסיבות שבהם ניתנה, כנטען, ההסכמה האמורה בשם התובעת. כזכור, התובעת היא תאגיד. כדי שהדבר יוסכם עמה, מישהו קונקרטי המוסמך מטעמה היה אמור לומר דברים קונקרטיים שזו משמעותם, במועד קונקרטי ובהזדמנות קונקרטית. הנתבע והעד מטעמו לא ציינו כל פרט שהוא בעניינים אלה. לפיכך נותרה גרסתם עמומה, כללית וסתמית. ככזו, אין בה כדי לבסס הגנה איתנה כנדרש נגד חבות שטרית.
13. לאור המקובץ, התובענה השטרית מתקבלת.
14. מטעמי הנתבע בפרק IVבסיכומיו; ונוכח העמימות שלא הוסרה, בהיעדר הנהלת חשבונות מלאה של התובעת בקשר עם כל התנועות הכספיות הרלבנטיות - אין חיוב בהוצאות בגין ההליך האזרחי, מלבד ההוצאות שנצברו בתיק ההוצל"פ.
15. הנתבע ישלם לתובעת את סכום החוב בתיק ההוצל"פ עד יום 30.10.08. ולא, תהיה התובעת רשאית לפעול בתיק הוצל"פ מס' 21-01173-06-3, החל מיום 2.11.08.
ניתן היום, ג' בתשרי, תשס"ט (2 באוקטובר 2008), בלשכתי.
שלמה פרידלנדר, שופט