מבוא
1. מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
התובע, יליד 1967, טוען כי ביום 29.6.05, נפגע בתאונה המהווה על פי נסיבותיה, תאונת דרכים.
הנתבעת מכחישה את נסיבות ארוע התאונה וטוענת כי בכל מקרה, אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק.
נסיבות ארוע התאונה - המישור העובדתי
2. התובע תאר את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן:
"ביום 22/06/2005, בשעה 09:00 לערך, בעת שהייתי בעבודתי הרגילה, פנה אלי מנהל העבודה ואמר לי לעלות ולראות אם יש מספיק שמן ומים בטרקטור מ.ר. 356-217. אני פעלתי לפי דבריו ועליתי על המדרגה של הטרקטור וראיתי שיש מספיק שמן. מלבד זאת, לא עשיתי דבר. כאשר ירדתי מהמדרגה של הטרקטור, החלקתי, נפלתי ונחבלתי קשות ברגלי הימנית.
אני לא ביצעתי כל פעולה בטרקטור, אני לא מכונאי או מוסכניק, אני לא עובד במוסך, ואין לי הכשרה של מכונאי או מוסכניק. נתבקשתי לעלות לטרקטור לראות אם חסר שמן או מים. פעולה זו אינה קשורה לעבודתי הרגילה כפועל בחברה.
לא ידוע לי כי הייתה בעיה כלשהי בטרקטור. הטרקטור היה תקין לחלוטין ולא היתה בו שום בעיה מכנית או אחרת, ובדיקת שמן ומים היא בדיקה רגילה של כל כלי רכב לפני תחילת נסיעתו" (סעיפים 6-4 לתצהיר התובע,
ת/1).
בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי אין לו רישיון נהיגה לנהיגת טרקטור וכי בעת ארוע התאונה, הטרקטור עמד כשמנועו דומם (עמ' 9-8 לפרוטוקול).
התובע העיד כי היתה זו הפעם הראשונה שבדק מים ושמן, בטרקטור המעורב בתאונה וכשנשאל האם נכון שסרגיי, מנהל העבודה שהורה לו לבדוק שמן ומים בטרקטור, לא התכוון לנהוג על הטרקטור השיב:
"סרגיי נהג בטרקטור" (עמ' 8 לפרוטוקול).
3. סרגיי מרקושף, מנהל העבודה, ציין בתצהירו כי:
"ביום 22/06/2005, פניתי אל התובע ודרשתי ממנו לעלות ולראות אם יש מספיק שמן ומים בטרקטור מ.ר. 356-217. התובע עלה על המדרגה של הטרקטור, בדק אם יש מספיק שמן וכאשר ירד מהמדרגה של הטרקטור החליק, נפל ונחבל.
התובע לא מכונאי או מוסכניק ואין לו הכשרה של מכונאי או מוסכניק.
לא ידוע לי כי הייתה בעיה כלשהי בטרקטור. הטרקטור היה תקין לחלוטין ולא היתה בו שום בעיה מכנית או אחרת, ובדיקת שמן ומים היא בדיקה רגילה של כל כלי רכב לפני תחילת נסיעתו" (סעיפים 5-3 לתצהיר,
ת/2).
בחקירתו הנגדית, העיד סרגיי כי תפקידו של התובע היה לבדוק שמן ומים בקומפרסורים ובכלים וכי התובע עשה זאת, פעמים רבות. סרגיי אישר כי הוא לא היה הנהג של הטרקטור וכי מדובר היה בטרקטור שירות, וכדבריו:
"השתמשו בטרקטור מידי פעם. הוא לא עבד כל יום...". לשאלת בית המשפט, מדוע ביקש מהתובע לבדוק שמן ומים בטרקטור, השיב:
"הוא היה עושה את זה. מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת" (עמ' 14 לפרוטוקול).
4. מהמקובץ עולה כי התובע התבקש לבדוק שמן ומים בטרקטור שהיה בחצרי מקום העבודה ונפגע בעת שירד מהמדרגה של הטרקטור. התובע לא היה בעל רישיון נהיגה ולא התכוון לנהוג בטרקטור. טענת התובע כי סרגיי התכוון לנהוג על הטרקטור, נסתרה בעדותו של סרגיי אשר העיד כי הוא לא נהג בטרקטור וכי מדובר היה בטרקטור שירות שלא השתמשו בו כל יום. מכאן עולה כי הטענה שבדיקת השמן והמים, נעשתה לצורך תחילת נסיעה, לא הוכחה.
האם מדובר בתאונת דרכים?
5. "תאונת דרכים", מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלקמן:
"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (להלן: "ההגדרה הבסיסית").
השאלה הנשאלת הינה האם התובע נפגע תוך כדי שימוש ברכב ל"מטרות תחבורה".
אין חולק כי כניסה או ירידה מרכב, נכללות בגדר "שימוש ברכב". יחד עם זאת, בכדי להוכיח כי התאונה מהווה תאונת דרכים, בהתאם להגדרה הבסיסית, יש להוכיח כי הירידה מהרכב, נעשתה למטרות תחבורה, ראה לעניין זה; רע"א 8548/96
פדידה יחיאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד נא(3), 825, שם נפסק:
"פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו. ברוח זו יש להבין את הדברים שנאמרו בעניין עוזר, בהתייחס למהותו של שימוש ברכב ולדרישה הבסיסית שהשימוש יהיה למטרות תחבורה".
6. התובע מסתמך על ההלכה שנפסקה ברע"א 418/03
אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה ואח' תק - על 2004 (4) 3066, שם נקבע כי די בכך שארוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות, על מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. עצם העובדה שאותו ארוע, מקיים גם את הוראות ההמעטה, דוגמת הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה, אין בה כדי לשלול את קיומו של "שימוש ברכב מנועי", כהגדרתו בחוק. לפיכך נפסק כי כניסה לרכב וירידה ממנו, במהלך טעינה ופריקה, תחשב כשימוש ברכב למטרות תחבורה שכן עצם העובדה שטעינה ופריקה, הוצאו במפורש מהגדרת "שימוש ברכב", אין בה כדי לגרוע מאופיה התחבורתי של פעולת הפריקה והטעינה.
הלכה זו, אינה מסייעת לתובע בטיעונו שכן לא נקבע בה כי כל ירידה מרכב, באשר היא, תחשב כתאונת דרכים ואין בה כדי לאיין את הדרישה להוכיח כי הירידה מהרכב נעשתה במסגרת שימוש ברכב, למטרות תחבורה.
7. התובע לא הוכיח כי ירד מהטרקטור, בעת עשיית שימוש בו, למטרות תחבורה. לא זו בלבד שהטרקטור לא היה במהלך נסיעה ואף לא היה מונע, בעת ארוע התאונה, אלא שהתובע עצמו, לא התכוון לנהוג בטרקטור ולא הוכח כי מן דהוא אחר, התכוון לנהוג בטרקטור, בסמוך לטיפולו של התובע בטרקטור. בנסיבות אלה, כאשר לא הוכח כי הירידה מהטרקטור, נעשתה במהלך נסיעה או לקראת תחילת נסיעה, אין לומר כי מדובר בירידה מרכב "למטרות תחבורה", כדרישת ההגדרה הבסיסית הקבועה בסעיף 1 לחוק.