זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין משאית (שנת ייצור 1996, מ.ר. 15-397-50, מסוג וולוו FH16) שהיתה בבעלות התובעת (להלן -
המשאית), ונגנבה.
התובעת הינה חברה בע"מ, בבעלותם של מר גדעון גאלי (להלן -
גאלי), שהוא גם מנכ"ל התובעת, ושל אשתו.
הנתבעת היא חברת ביטוח, אשר הוציאה לתובעת פוליסת ביטוח מקיף, אשר חלה בתקופה הרלוונטית (בין 1.11.03 עד 31.10.04), ואשר כללה כיסוי למקרה גניבה. הגניבה ארעה ביום 14.2.04. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח והנתבעת סירבה לשלמם. בתמצית, טענות הנתבעת הם בשני ענינים: לטענתה, התובעת, עת ביקשה וקיבלה את הצעת הביטוח, נדרשה למלא פרטים לגבי עברה הביטוחי והיא לא ענתה אמת. בנוסף, עובר לגניבת המשאית לא פעלו אמצעי המיגון, ועל כן הופר תנאי לתחולת הפוליסה על הארוע. משני טעמים אלה, כאחד, נדחתה תביעת המבוטחת.
עובדות שאינן במחלוקת
:
1. אין מחלוקת, כי גאלי פנה לסוכנות הביטוח "געש סוכנות לביטוח (2003) בע"מ" (להלן -
געש) בסוף חודש אוקטובר 2003 כדי לרכוש כיסוי ביטוחי למשאית. הוא מילא את טופס הצעת הביטוח (להלן -
ההצעה). ההצעה צורפה כ
נספח א לתצהיר מנכ"ל געש, מר עמי יקר. במסגרת אותה הצעה, הנושאת תאריך 27.10.03 (להלן - ההצעה), נתבקשה התובעת לפרט תביעות בשלוש השנים האחרונות, ובמענה לכך נרשם "0" (אפס).
2. לתובעת היו משאיות קודם לארוע נושא תביעה זו. בחודש יוני 2000 נגנבה משאית של התובעת, שהיתה מבוטחת בביטוח חובה בלבד, ובגין אותה גניבה לא הוגשה תביעה לכל חברת ביטוח שהיא. על אותה גניבה הוגשה תלונה למשטרה והמסמכים הרלוונטיים להוכחתה הוגשו לתיק. לתובעת היתה משאית נוספת, שנשרפה, ובגין אותו ארוע שופתה התובעת על ידי חברת הביטוח שביטחה אותה באותה עת. לא הובהר לי מתי התרחש ארוע השריפה, אך בסיכומים טענה התובעת שהיה זה יותר משלוש שנים לפני מילוי ההצעה. החוקר מטעם הנתבעת כתב שהיה זה ביום 18.7.01, אך אין כל מסמכים בענין. לגבי הגניבה הקודמת כותב החוקר, שהיא התרחשה "לפני כשנתיים". הדוח נכתב ביום 15.3.04
3. בפוליסה הרלוונטית לארוע דנן נכלל תנאי בנוגע למיגון המשאית. לפי אותו תנאי, המופיע בעמוד 4 ל"רשימת הפוליסה", שצורפה כ
נספח 2 לתצהירו של גאלי וכן
כנספח ב לכתב ההגנה,
"תנאי מוקדם לכיסוי סיכוני גניבה ו/או פריצה מותנה בקיום ובהפעלת המיגונים כמפורט להלן: ביטחונית או מד או מקסימטקס או אימובילייזר מקורי או עלוקה.
ובנוסף מערכת איתור הכוללת לוח מקשים או שלט קוד, אשר דמי המנוי החודשי עבורה משולמים כסדרם באופן שוטף לחברה המפעילה. כמו כן לא ישולם פיצוי במקרה גניבה או נסיון גניבה כאשר מושארים ברכב מפתחות הרכב או השלט או הקודנית של מערכת האיתור".
4. התובעת התקינה במשאית מערכת מיגון מסוג איתוראן 5003 עם שלט קוד (החשבונית צורפה כ
נספח 3 לתצהיר גאלי) וכן מערכת "ביטכונית" של צוק אור (החשבונית צורפה כ
נספח 4 לתצהיר גאלי). התובעת העמידה את המשאית לבדיקת מיגון אצל הנתבעת (באמצעות געש) וביום 29.10.03 התקבל אישור על תקינות המיגון (האישור צורף כ
נספח 6 לתצהיר גאלי).
5. ארוע הגניבה אינו במחלוקת.
6. במהלך הדיונים, הצדדים הסכימו כי ערך המשאית יעמוד על סך של 197,000 ש"ח, לא כולל מע"מ, נכון ליום ארוע הגניבה.
טענות התובעת:
לענין
הטענה בדבר אי גילוי העבר הביטוחי: המקרה של הגניבה הראשונה לא הוזכר בהצעת הביטוח, הן מאחר שלא התרחש בשלוש השנים האחרונות, כנדרש, אלא לפני כן, והן מאחר שלא היתה כל תביעה בגינו. ענין השריפה הוזכר בעל פה באזני סוכנת הביטוח, והיא אמרה לגאלי, שהדבר לא רלוונטי, שכן הכוונה רק לתביעות הקשורות במשאית דנן (
תצהיר גאלי, סעיף 10). לטענת התובעת, טענת "הסתרת העובדות המהותיות" בהצעת הביטוח נזנחה על ידי הנתבעת, שלא הביאה לעדות את סוכנת הביטוח מ"געש", וזאת גם לאור דברי נציג געש, מר עמי יקר, שהודה בחקירתו הנגדית, שזולת טענת המיגון אין לנתבעת כל מחלוקת עם התובעת ("יש מכלול של דברים. המהות היה נושא המיגון" (פרוטוקול הדיון מיום 24.11.05, עמוד 28, שורה 5).
לענין
הטענה כי מערכת המיגון לא הופעלה,
לא היתה בשימוש, נוטרלה: מדובר בטענה שעל הנתבעת להוכיחה, מרגע שאין מחלוקת שהמערכת היתה קיימת וענתה על דרישות המיגון של הפוליסה. הנתבעת לא הראתה מתי וכיצד נוטרלה המערכת. הנתבעת לא הביאה כל ראיה המוכיחה את הקשר הסיבתי בין מערכת ה"ביטכונית" לבין מניעת הגניבה - אם קיים קשר כזה. גאלי והנהגים האחרים שנהגו במשאית עשו שימוש במערכת המיגון; היות ותופסן הפלסטיק המהווה חלק מהמנגנון נשבר - השימוש נעשה בדרך של הצמדת הכפתורית באמצעות היד לתושבת במשאית, כדי להתניע את המשאית. דוח החוקר מטעם הנתבעת מהווה כולו עדויות שמיעה, שאינן קבילות. בנוסף, חקירתו היתה מגמתית, והוא עשה כל שביכולתו כדי להכשיל ולהטעות את מר ציון יוסף (להלן -
יוסף), מי שנהג אחרון במשאית טרם הגניבה, ואת מר גאלי, בשאלותיו בנושא השימוש במיגונים. לטענת התובעת, ניתן ללמוד הן מחקירתו של גאלי, והן מחקירת יוסף, כי נעשה שימוש במיגונים כראוי, והתובעת בסיכומיה מצטטת מדברי השניים, על מנת להמחיש טענתה זו. התובעת מוסיפה, כי בידי החוקר מטעם הנתבעת לא נמצאת הקלטה של חקירתו הראשונה של גאלי, אף כי הודה שהיתה חקירה שכזו, ולדבריה - יש להזקק כאן לחזקה לפיה המנעות מהבאת ראיה רלוונטית יש בה כדי לחזק את ראיות הצד השני. התובעת טוענת שאין לייחס רלוונטיות לחוות דעתו של מר עמוס גורן, מומחה המיגון, הבעלים והמנכ"ל של חברת "צוק אור", יצרנית מערכת ה"ביטכונית". זאת, מאחר שלא הוצגה בפניו, עובר להכנת חוות הדעת, הגרסה של התובעת לגבי האופן שבו השתמשה במערכת. לטענתה, היא השתמשה בכפתורית ללא הפלסטיק המשמש לאחיזתה, ואילו למר גורן הוצג מצג כאילו התובעת משתמשת בכפתורית, כשהיא מודבקת בסלוטייפ לידית האחיזה מפלסטיק, דבר שאינו אפשרי. התובעת מפנה לכך, שכאשר נשאל מר גורן, בחקירתו הנגדית, האם ניתן להשתמש בכפתורית בדרך של הכנסתה לשקע הביטכונית במשאית, בלי המקל של הפלסטיק, וכך להניע את המשאית - השיב בחיוב. לכן, משלא הוצגה למר גורן התשתית העובדתית הרלוונטית, אין משקל לחוות דעתו.
יצויין, כי התובעת תובעת גם ראש נזק של
הפסד הכנסה חודשי בסך 15,000 ש"ח וכן מבקשת להשית על הנתבעת
ריבית מיוחדת לפי
סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן -
חוק חוזה הביטוח), בשל התנהגותה באי תשלום התגמולים במקרה זה.
טענות הנתבעת:
לטענת הנתבעת, התובעת שיקרה בהצעת הביטוח שמילאה, כאשר כתבה שהיו לה "0" תביעות, וזאת למרות שני המקרים הקודמים - גניבת המשאית ביוני 2000 ושריפתה של משאית נוספת. יש בכך משום הפרת חובת הגילוי המוטלת על מבוטח לפי
סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח. התשובות ניתנו בכוונת מרמה ולכן יש להטיל על התובעת את הסנקציות הקבועות ב
סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח. לטענתה, אילו ידעה הנתבעת על עברה הביטוחי של התובעת, לא היתה מקבלת אותה לביטוח אצלה כלל. מעבר לכך - יש בהצהרה כוזבת זו כדי ללמד על אמינות התובעת באופן כללי.
בנוגע לענין המיגונים: מדובר בתנאי מוקדם, שבהעדרו אין בכלל כיסוי ביטוחי. עובדי התובעת מסרו גרסאות סותרות בנושא המיגונים, בין השאר לחוקר הנתבעת שחקר את עובדות המקרה. הנתבעת מצטטת מתוך ההודעות לחוקר והעדויות בדיון. גאלי לא הצליח ליישב את הסתירות. הנהג יוסף אמר שלא השתמש בכלל במנגנון של ה"ביטכונית", אלא רק באיתוראן. גם הנהג הנוסף שנהג במשאית, גרגורי לייצ'יק, ששיחה עימו תומללה על ידי חוקר הנתבעת, מסר כי לא ידע כלל על קיומה של מערכת ה"ביטכונית" במשאית, וודאי לא עשה בה שימוש. לטענת הנתבעת - נהגי התובעת לא השתמשו בביטכונית ויתכן שזו נוטרלה.
בנוסף, טוענת הנתבעת, מצבה של המשאית היה רעוע ביותר. לא הוכח ענין הפסד ההכנסות של התובעת בשל הגניבה, הנהג יוסי ציון פוטר מעבודתו בשל המצב הכלכלי הקשה ומכאן - שאין להכיר בראש נזק זה.
דיון והכרעה:
1. הצהרת התובעת בהצעת הביטוח