פסק-דין בתיק א 38778/04

1.         התובע הגיש תביעה נגד  ישראכרט בע"מ על סך 74,473 ש"ח, בטענה ולפיה היה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שהונפק לו על ידי ישראכרט, ולפיכך הוא זכאי להחזר כספים שנמשכו באמצעות כרטיס האשראי.

התובע ציין, כי כרטיס האשראי שסוג מאסטרקארד שמספרו 9337-0493-1003-5326 (להלן: "כרטיס האשראי"), הונפק עבורו והוא נמסר על ידו לבנו, פרדי לוי, אשר נסע לאקוודור בחודש יוני 2002.

2.         תמצית טענות התובע :

א)         התובע טען, כי לאחר שבנו נסע לחו"ל, החלו להגיע, בחלוף מספר חודשים, הודעות בדבר חיובים בגין משיכות כספים שבוצעו כביכול ממכשירי בנק ממוכנים באמצעות כרטיס האשראי, ולאחר בירור עם בנו ששהה באקוודור, התברר לו, כי משיכות הכספים לא נעשו על ידי הבן ולא היו בהסכמתו.

לפיכך, הודיע התובע לישראכרט, על השימוש לרעה וביקש לבטל את כרטיס האשראי.

ב)         התובע טען, כי התברר בדיעבד, שמשיכות הכספים, שנעשו מסוף חודש יוני 2002 ועד תחילת נובמבר 2002, נעשו ממכשיר בנק ממוכן שהותקן בסניף בנק "בנקו דל פספיקו"  בעיר קיטו שבאקוודור על ידי מאן דהוא שהחזיק בכרטיס אשראי מזויף ו/או מעותק.

אותו כרטיס נבלע בסופו של דבר במכשיר הבנק הממוכן, וזאת בעקבות ההודעה שמסר התובע למאסטרקארד בדבר השימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי, והבנק באקוודור העביר את הכרטיס המזויף, לנציגות מאסטרקארד באקוודור, שם הוחזק הכרטיס המזויף עד שהושמד על ידי הבנק (סעיף 7 לכתב התביעה).

ג)          התובע ביקש מישראכרט להשיב לו את הסכומים שנמשכו באמצעות הכרטיס המזויף, שהסתכמו בסך כולל של 13,150 דולר אשר היו שווים ל- 74,473 ש"ח, כולל עמלות הבנק.

ד)         התובע טען, כי הוסכם ונקבע בחוזה בינו ובין ישראכרט כי ניתן למשוך ביום באמצעות כרטיס האשראי עד סכום של 100 דולר, ולמרות אותה הגבלת תקרת משיכה יומית, ישראכרט איפשרה למשוך סכומים גבוהים יותר ובכך הפרה את ההסכם שבין הצדדים וגרמה ברשלנותה, לאותן משיכות כספים חריגות.

3.         תמצית טענות הנתבעת:

א)         התובע הפר את הסכם ההתקשרות בין הצדדים ובניגוד למוסכם,  העביר את כרטיס האשראי לאחר, כולל מסירת הקוד הסודי, ולפיכך אין כל אחריות של הנתבעת מכוח סעיף 5 (ד) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו - 1986 (להלן: "החוק").

ב)         הנתבעת טענה, כי לא זויף כל כרטיס. הכרטיס שבאמצעותו בוצעו משיכות הכספים באקוודור, נמצא ברשות הנתבעת, לאחר שהועבר לה מחברת מאסטרקארד באקוודור, ולא נעשה כל שימוש לרעה בכרטיס האשראי.

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן :

            א)         הניתוח המשפטי:

(1)        על פי סעיף 5 (ב) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986:

"הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה".

בסעיף 5 (ד) לחוק נקבע:

"הגבלת האחריות האמורה בסעיף זה לא תחול אם נתקיים אחד מאלה:

(1)     הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד, לענין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תחשב כמסירה בנסיבות סבירות.