בפני תביעה שטרית, שבמרכזה שיק שחולל ותחילתה בבקשה לביצוע שיק, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השיק וניתנה להם רשות להתגונן.
התובעת, חב' פמילי ליין שיווק (1990) בע"מ (להלן -
התובעת או
פמילי) אוחזת בשיק על סך 21,900 ש"ח, שז.פ. 12/1/2004 (להלן-
השיק). השיק נמשך בחודש אוגוסט 2004 על ידי נתבעת 1, חב' נתיבי יקנעם בע"מ (להלן-
נתבעת 1 או
נתיבי יקנעם) לפקודת חב' מיטי שירותי רכב בע"מ (להלן-
מיטי). יאיר גוזי (להלן -
נתבע 2), המשמש כבעלים וכמנהל של נתיבי יקנעם, ערב אישית לפירעון השיק. השיק הוסב לתובעת ביום 3/10/2004 על ידי מיטי, במסגרת עסקת ניכיון (להלן -
עסקת הניכיון) ומיטי קיבלה תמורתו כסף מזומן. השיק הוצג לפירעון אולם לא כובד בשל הודעת ביטול, שנתנו הנתבעים.
טענות הנתבעים
לטענת הנתבעים, עסקת היסוד נכשלה כישלון תמורה חלקי קצוב. השיק נמסר למיטי, שעסקה גם במכירת כלי רכב, במסגרת הסכם לרכישת שני כלי רכב מיד שנייה מסוג טרנזיט, בעלות כוללת של 319,000 ש"ח (להלן -
העסקה). בהתאם לזיכרון דברים, שנחתם ביום 16/8/2004 (להלן -
ההסכם) בין נתבע 2, בשם נתיבי יקנעם, לבין משה קוסטה (להלן -
קוסטה), בשם מיטי, שילמה נתיבי יקנעם במועד חתימת ההסכם סך של 100,000 ש"ח במזומן ו-219 אלף ש"ח ב- 10 שיקים דחויים של 21,900 ש"ח כ"א. מיטי היתה אמורה לספק את הרכבים תוך שבועות ספורים. הרכב הראשון, שעלותו 160,000 ש"ח כולל מע"מ, סופק זמן קצר לאחר חתימת ההסכם. כנגד התשלום עבור הרכב שסופק, הופקה ביום 5/8/2004 חשבונית מס, על ידי צד שלישי "דן רכב ותחבורה בע"מ", שמכר את הרכב באמצעות מיטי. באשר לרכב השני, לא עמדה מיטי בהתחייבותה והרכב לא סופק, למרות פניותיו הרבות של נתבע 2 לקוסטה בעניין. בחלוף זמן משלא סופק הרכב, פנה נתבע 2 לקוסטה וביקש לקבל את הרכב או את השיקים חזרה. קוסטה הבטיח, כי הרכב יסופק תוך חודש ימים. משלא סופק הרכב נתן הנתבע ביום 2/1/2005, הוראת ביטול לשיק. יצוין, שנתיבי יקנעם לא קיבלה חשבונית כנגד יתרת התשלום עבור הרכב השני.
הנתבעים טוענים, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק מאחר ולא היתה תמת לב בעת סיחור השיק לידיה. טענה זו מבוססת על העובדה, שהתובעת מחזיקה ב- 50% ממניות מיטי יחד עם חב' אש דור ניהול נכסים ונאמנויות בע"מ, הנמצאת בבעלות משה קוסטה וסגל מאיר ובעל המניות והמנהל היחיד בתובעת הוא אריה הניג (להלן-
הניג), המשמש כדירקטור ובעל זכות חתימה בשתי החברות, פמילי ומיטי. לטענת הנתבעים, ידע הניג, כדירקטור במיטי, על כל הפעולות והעסקאות שביצעה מיטי וידע, שמיטי עומדת בפני קריסה ואינה מסוגלת למלא אחר התחייבויותיה. ניכיון השיק, יחד עם שיקים נוספים של לקוחות מיטי, בוצע על ידי הניג תוך ידיעה שיהיה כשלון תמורה ועל מנת ליהנות מהגנת אוחז כשורה. בסופו של דבר אכן נקלעה מיטי לקשיים כספיים ולכינוס נכסים.
עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת לא נתנה תמורה בת ערך כנגד השיק מאחר ונהגה לחזור ולחייב את חשבונה של מיטי בסכומי השיקים שהועברו אליה במסגרת עסקאות הניכיון ולא נפרעו. בכך שימש הניג, באמצעות התובעת, כ"בנק" לניכיון שיקים של מיטי - משיקים שנפרעו הוא נהנה מעמלה גבוהה וביחס לשיקים שלא נפרעו, חויבה תמורתם בחשבונה של מיטי, כך שבפועל מיטי לא קיבלה תמורה כלשהי בגינם. בהתאם לכך טוענים הנתבעים, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק אלא אוחזת בלבד וכל ההגנות העומדות לנתבעים נגד מיטי עומדות להם גם נגד התובעת.
טענות התובעת
לטענת התובעת, השיק נרכש ממיטי במסגרת עסקת ניכיון, השיק תקין ושלם על פניו, הסחרות בו לא הוגבלה והסבתו תקינה. התובעת שילמה למיטי תמורת השיק כסף מזומן, שהופקד בחשבון הבנק של מיטי, לאחר ניכוי עמלת ניכיון של התובעת. ההסב בוצע לפני מועד הפירעון הנקוב בשיק והתובעת הפקידה את השיק למשמרת בבנק. בשעה שסוחר לה השיק, לא היתה לה כל ידיעה, שהנתבע לא קיבל לידיו את הרכב השני מאחר ולפי האמור בתצהירו רק בינואר 2005, משלא סופק לו הרכב, טען הנתבע לכישלון תמורה ונתן הוראה לביטול השיק. התובעת אוחזת כשורה בשיק והנתבעים מנועים מלטעון נגדה טענת הגנה של כשלון תמורה.
עוד טוענת התובעת, כי נהגה לערוך עסקאות ניכיון עם מיטי כחלק ממהלך העסקים הרגיל, ואף נרשמה המחאת זכות כדין ברשם החברות בגין חובות קיימים או עתידיים של מיטי כלפי התובעת. הכסף שניתן למיטי עבור השיק לא הוחזר לתובעת ולכן נתנה התובעת תמורה בת ערך בגין השיק והיא אוחזת כשורה.
באשר לטענות הנתבעים על חוסר תום לב הנובע ממעורבותו של הניג במיטי טוענת התובעת, כי תפקידו של הניג במיטי הסתכם בהעמדת מימון על ידי ביצוע עסקאות ניכיון וסיוע כדירקטור בצד הפיננסי של מיטי, הניג לא היה מעורב בניהול ולא ידע על העסקאות שביצעה מיטי, לרבות עסקת מכירת הרכבים לנתיבי יקנעם. כמו כן טוענת התובעת, כי מיטי עסקה באבזור רכבים בלבד ואם בוצעו עסקאות מכר הן בוצעו על ידי קוסטה על דעת עצמו וללא ידיעתו או הסכמתו של הניג. במועד סיחור השיק לתובעת, הוא המועד הקובע לעניין תום הלב, קיבלה התובעת את השיק במסגרת עסקת ניכיון, ללא שידעה דבר על עסקת המכר.
דיון
אין חולק, כי מיטי לא עמדה בהתחייבותה לספק לנתבעים את הרכב השני ומתקיים לגבי מכלול העסקה כשלון תמורה חלקי קצוב ולגבי הרכב השני כשלון תמורה מלא. בנוסף אין חולק, כי הנתבעים עמדו בהתחייבותם על פי ההסכם ופרעו את השיקים שנתנו למיטי ושהועברו על ידה לצדדים שלישיים, למעט השיק נשוא תביעה זו. בסך הכל שילמו הנתבעים סך של 297,000 ש"ח מתוך סך של 319,000 ש"ח, שהיו אמורים לשלם על פי ההסכם תמורת
שני כלי הרכב, בעוד שבפועל כאמור, קיבלו רכב אחד בלבד בשווי של 160,000 ש"ח.
התובעת היא צד שלישי האוחז בשיק ולכן, גם אם השיק נגוע בכישלון תמורה אין היא נפגעת ממצב זה אם היא אוחזת כשורה, שכן "
לאוחז כשורה נתונות כל הזכויות המפורשות בשטר, ואין הוא נפגע על ידי פגם שלא נתגלה לו במסמך עצמו....לגבי אוחז כשורה קובע הכתוב בשטר ולא המציאות". (י' זוסמן,
דיני שטרות
,מהדורה שישית, עמ' 246 ;להלן -
זוסמן).
התובעת מבקשת ליהנות ממעמד של אוחזת כשורה בשל היתרונות הטמונים במעמד זה, שכן אוחז כשורה מתגבר על טענות הגנה בין צדדים קרובים לשטר ובכלל זה, על טענת כשלון תמורה (ע"א 444/82
בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ'
נחום שייקביץ פ"ד לט(3) 113, 116). כמו כן, בהתאם לסעיף 37(2)לפקודת השטרות
"היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכל מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר".
מעיון בטענות הצדדים עולה, כי השאלה העיקרית השנויה במחלוקת עניינה בסוגיית תום הלב של התובעת בעת סיחור השיק ובסוגיית מתן ערך בעד השיק, כתנאים להתקיימות אחיזה כשורה. אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות, בזו הלשון:
אוחז כשורה
"אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1)
נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל.
(2)
נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".