1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "
החוק"). התובע, יליד 1950, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.11.05. אין מחלוקת על חובת הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.
2. התאונה ארעה בעת שהתובע נהג במונית ואוטובוס פגע במונית מאחור. הוא נפגע בראשו וצווארו. הוא פונה לבי"ח איכילוב ואושפז שמונה ימים במחלקה הנוירוכירורגית. בצילומי C.T נמצאה תת פריקה של חוליות C-6 C-7 המלווה בשבר של הלימינה בחוליה C-7 משמאל. עוד נמצא שבר בחוליה T-4 וחתכים בראש שנתפרו. צווארו קובע בצווארון קשיח לתקופה של כשלושה חודשים. לאחר מכן טופל בפיזיותרפיה כחודשיים.
3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי. התובענה הוגשה ביום 11.6.06. בכתב התביעה נרשם כי התובע טרם הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה והוגשה בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי. ביום 24.12.06 הגיש התובע הודעה על פיה הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי אשר בדק את התובע ואמור להמציא חוות דעתו. ביום 26.3.07 הגישה הנתבעת כתב הגנה ותשובה לבקשה למינוי מומחה. במסגרת כתב ההגנה נרשם כי התאונה היא תאונה בעבודה ועל התובע למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי. בתשובה לבקשה למינוי מומחה נרשם, שוב, כי מדובר בתאונה בעבודה ועל התובע למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ובנוסף, כי אין הצדקה רפואית למינוי. ביום 17.4.07 הגיש התובע כתב תשובה ובו ציין כי הצדדים הגיעו ביום 19.7.06 להסכם בדבר מינויו של ד"ר מירובסקי כמומחה רפואי מוסכם בתחום האורטופדי, כי ד"ר מירובסקי ערך חוות דעת מיום 9.1.07 בה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 14% וכי חוות דעתו מחייבת את הצדדים. לכתב התשובה צורפו ההסכם וחוות הדעת. לאור כך ניתן ביום 19.6.07 תוקף של החלטה להסכמת הצדדים וניתנה החלטה בדבר הגשת תחשיבי נזק. התובע הגיש תחשיביו ביום 27.8.07, הנתבעת הגישה תחשיביה ביום 3.9.07. שני הצדדים הגישו תחשיביהם על בסיס נכות בשיעור של 14% והנתבעת, במסגרת תחשיבה, לא טענה כל טענה בדבר שיעור נכותו הרפואית של התובע. על בסיס תחשיבי הנזק נשלחה לצדדים ביום 16.9.07 הצעת בית המשפט לסיום התביעה. ביום 4.11.07 התקיימה ישיבת קדם משפט ובמהלכה, לראשונה, ציין ב"כ הנתבעת כי קיימת קביעה של המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו הרפואית של התובע אשר ניתנה לפני קביעת ד"ר מירובסקי וקביעה זו מחייבת לאור הוראות סעיף 6ב לחוק. בהמשך, נקבע התיק להוכחות. במסגרת הגשת ראיות הוגשו גם מסמכי המוסד לביטוח לאומי. ממסמכים אלו עולה כי ביום 6.11.07, דהיינו, כחודשיים לפני מתן חוות דעתו של ד"ר מירובסקי וכשלושה שבועות לפני הבדיקה אצל ד"ר מירובסקי, קבעה לתובע ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי נכות צמיתה בשיעור 10%.
4. התובע בסיכומיו טוען כי הנכות הרפואית המחייבת בתיק היא הנכות שקבע המומחה הרפואי המוסכם, ד"ר מירובסקי. נטען כי הנתבעת לא טענה במסגרת כתב ההגנה כי קביעת המוסד לביטוח לאומי מחייבת בתיק ולא ביקשה לקבוע זאת בהליך נפרד ולכן היא מושתקת מלטעון זאת כעת. נטען כי הצדדים בחרו במסלול דיוני מחייב ואין להתיר לנתבעת לסגת ממסלול זה רק כדי להשיג את התוצאה העדיפה מבחינתה. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי היא הקביעה המחייבת בתיק כיון שניתנה לפני חוות דעתו של ד"ר מירובסקי. נטען כי הצדדים לא הסכימו לסטות מהוראות סעיף 6ב לחוק על פיהן קביעת ועדה רפואית של המוסד לבטוח לאומי אשר ניתנה לפני שמיעת הראיות, דהיינו, לפני הגשת חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, היא המחייבת. נטען כי התובע נהג בחוסר תום לב, הסתיר מידע מהנתבעת, ניצל את נכונות הנתבעת למנות מומחה רפואי מוסכם ולא גילה לה כי נקבעה לו נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי עוד לפני בדיקתו אצל ד"ר מירובסקי. הנתבעת טוענת כי רק כאשר קיבלה תצהיר תשובות לשאלון, ביוני 2007, נודע לה שלתובע נקבעה נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי. נטען כי אם הייתה הנתבעת יודעת על כך קודם לכן הייתה מתנגדת לבדיקת התובע על ידי ד"ר מירובסקי. נטען כי התובע המתין עד לקביעת ד"ר מירובסקי ואז "בחר" את הנכות הטובה יותר לצרכיו.
5. דין טענות הנתבעת בעניין זה להתקבל. במסגרת ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 19.7.06 בדבר מינוי של ד"ר מירובסקי כמומחה מוסכם מטעם הצדדים נקבע באופן מפורש בסעיף 5 סיפא כי "
במקרה בו התאונה היא תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, אזי חוות הדעת שתינתן בהמשך להסכם זה תחייב את הצדדים אם עד מועד נתינתה לא תקבע נכות אחרת לרבות בשיעור 0% ע"י המוסד לביטוח לאומי". מכאן יש ללמוד כי הצדדים לא התכוונו לסטות מההסדר הקבוע בסעיף 6ב לחוק, על פיו קביעת הנכות על פי דין היא הקביעה המחייבת, אם ניתנה לפני הגשת חוות דעת של מומחה רפואי, אלא דווקא לאמץ אותו. הצדדים הסכימו באופן מפורש כי חוות דעתו של ד"ר מירובסקי תחייב אותם רק אם עד מועד נתינתה לא תקבע נכות אחרת על ידי המוסד לביטוח לאומי. בענייננו, נקבעה נכות כזו אף לפני בדיקת התובע על ידי ד"ר מירובסקי וראוי היה לתובע לדווח על כך לנתבעת מיד עם קביעת הנכות במוסד לביטוח לאומי. כך ניתן היה לחסוך את הוצאות חוות הדעת. פסק הדין המאוזכר על ידי התובע בסיכומיו, רע"א 5392/01
גבר נ' נאסארה וקרנית,
פ"ד נו(1) 535 דן במקרה בו הצדדים לא התייחסו במסגרת ההסכם שערכו לאפשרות בה תינתן קביעת המוסד לביטוח לאומי לפני חוות דעת המומחה מטעם הצדדים ובהתאם לעובדות אלו נקבעו הקביעות בפסק הדין. בענייננו, כאמור, ההסכם מתייחס באופן מפורש לאפשרות בו תינתן קביעת המוסד לביטוח הלאומי לפני קביעת המומחה הרפואי, כפי שארע לבסוף. יש לתת תוקף מלא להסכמת הצדדים, אשר במקרה זה לא רצו לסטות מהוראות החוק. לא הייתה חובה על הנתבעת להגיש בקשה נפרדת לעניין זה מעבר לטענתה בכתב ההגנה ובתשובה לבקשה למינוי מומחה בדבר חובת התובע למצות ההליכים במוסד לביטוח לאומי. עם זאת, ראוי היה שתחשיבי הנזק שהגישה הנתבעת בספטמבר 2007, שלושה חודשים לאחר שכבר קיבלה, לטענתה, תצהיר תשובות לשאלון בו ציין התובע את הנכות שנקבעה לו במוסד לביטוח לאומי, היו מתייחסים לנכות הרפואית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי והיו כוללים את טענות הנתבעת בעניין זה. כך, גם הצעת בית המשפט הייתה ניתנת תוך התייחסות לנושא זה ולטענות הנתבעת ויתכן וניתן היה לחסוך ניהול הוכחות.
6. לאור כלל האמור, קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי היא המחייבת לעניין נכותו הרפואית של התובע. בהתאם לקביעה זו, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצוארי על פי סעיף 37 (5) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), תשט"ז - 1956.
7. ולעניין הפגיעה התפקודית. התובע הוא נהג מונית אשר נוהג במונית שכורה. הוא עובד במתכונת זו משנת 1999. הוא משלם לבעלת המונית 100 ש"ח ליום עבודה ועל הכנסותיו הוא מדווח לשלטונות המס כעצמאי. לטענת התובע ועל פי עדותו, לאחר התאונה, בעיקר עקב כאבי ראש וסחרחורות, הוא נזקק למנוחות רבות יותר ולהפסקות בין נסיעה ונסיעה. הוא אישר בחקירתו כי שעות עבודתו הן אותן השעות כפי שהיו טרם התאונה כיון שלא הצליח להגיע להסדר אחר עם בעלת המונית. מטעם התובע העידה גם אשתו, אשר ציינה גם היא כי התובע נזקק למנוחות והפסקות רבות יותר מאשר לפני התאונה. עוד העיד מר שלומי מחלב, סדרן בתחנת המוניות בה עובד התובע, אשר ציין כי מידי פעם התובע משיב בשלילה לנסיעות המוצעות לו וזאת כי הוא מבקש לנוח בביתו.
8. בהתאם לדיווחים למוסד לביטוח לאומי שכרו הרבע שנתי של התובע לפני התאונה עמד על 5949 ש"ח, דהיינו 1983 ש"ח לחודש ומשוערך להיום - 2132 ש"ח. בהתאם לדו"ח שומה לשנת 2003 עמדה ההכנסה החודשית מעסק על 2043 ש"ח ומשוערך להיום - 2208 ש"ח לחודש. בהתאם לדו"ח שומה לשנת 2004 עמדה ההכנסה החודשית מעסק על 1517 ש"ח ומשוערך להיום - 1664 ש"ח. בהתאם לדו"ח שומה לשנת 2005 - לתקופה של עשרה חודשים לפני התאונה - עמדה ההכנסה החודשית מעסק על 1186 ש"ח ומשוערך להיום - 1297 ש"ח. בהתאם לדו"ח שומה לשנת 2006, שוב לתקופה של עשרה חודשים, כיון שלטענת התובע הוא שהה בתקופת אי כושר עד ראשית מרס 2006, עמדה ההכנסה החודשית מעסק על 1443 ש"ח ומשוערך להיום - 1520 ש"ח. התובע בסיכומיו מנסה להסתמך על דיווחיו למע"מ לגבי מחזור עסקיו אך לא ניתן ללמוד מנתוני המחזור, הכוללים, כידוע, גם את הוצאות העסק, על הכנסותיו של התובע בניכוי הוצאות. לעניין זה הנתונים העולים מדוחות השומה ומהמוסד לביטוח לאומי הם הרלוונטיים.
9. בהתייחס להפסדי השכר בעבר - התובע טוען כי שהה בתקופת אי כושר עד ליום 8.3.06, כארבעה חודשים. תקופה זו אושרה אף על ידי ד"ר מירובסקי והיא מגובה בתיעוד הרפואי. בגין ארבעה חודשים אלו גם לא דווחו הכנסות על ידי התובע. לאור כך, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי השכר בתקופת אי הכושר, על פי הכנסתו המדווחת למוסד לביטוח לאומי ובגין ארבעה חודשים, סכום של
8528 ש"ח נכון להיום. לא אוסיף ריבית על הפסדי העבר וכנגד לא תתוסף ריבית על תגמולי העבר. לגבי התקופה שלאחר אי הכושר, התובע טוען כי בהתאם לאישור רופא תעסוקתי עבר לעבוד 4 שעות במשך 6 חודשים נוספים, עד ליום 30.9.06 ומאז הוא עובד בהיקף מופחת. לעניין עבודה בהיקף 4 שעות - הרי שהתובע עצמו בחקירתו ציין כי חזר לעבוד באותן השעות וזאת כי לא יכול היה להגיע להסדר אחר עם בעלת המונית. גם לא הובאו עדים או ראיות המצביעים על עבודה במספר שעות מופחת. בנוסף, בהתאם לדוחות השומה, כמפורט לעיל, לא נגרמה ירידה בהכנסות לאחר התאונה יחסית להכנסות לפניה.
10. ובאשר לעתיד. התובע טוען כי הוא עובד בהיקף מופחת ונזקק למנוחות והפסקות רבות יותר מאשר לפני התאונה. עוד נטען כי יש לחשב הפסדיו עד לגיל הפרישה המקובל לעצמאים, גיל 70. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי שכרו של התובע זהה לשכרו עובר לתאונה, כי שעות עבודתו זהות לשעות אותן עבד לפני התאונה, כך על פי עדותו, וכי פגיעתו התפקודית של התובע פחותה מפגיעתו הרפואית. נטען כי הסחרחורות וכאבי הראש מהם סובל התובע כלל אינם קשורים לתאונה שהרי לא נקבעה נכות נוירולוגית. נטען כי התובע סבל עובר לתאונה מלחץ דם גבוה ואף אושפז בחשד לארוע מוחי. מקובלות עלי טענותיו של התובע, הנתמכות בעדויות שהובאו, כי לאחר התאונה הוא נזקק להפסקות ומנוחות רבות יותר במהלך עבודתו, יחסית למצבו עובר לתאונה, ויש לזכור כי פגיעתו בתאונה לא הייתה קלה. בגין כך זכאי התובע לפיצוי מסוים על הפסדי השתכרותו בעתיד. במקרה שבפנינו, בו התובע חזר לעבודתו באותו היקף שעות לאחר תקופת אי הכושר וכאשר לא הוכחה ירידה של ממש בהכנסותיו, חישוב אקטוארי אינו הדרך הראויה וראוי לחשב הפיצויים בדרך של פיצוי גלובלי. בהתחשב בגילו של התובע, שכרו, נכותו הרפואית וכלל הנסיבות אני מעמידה את גובה הפיצוי לעתיד על סכום של
22,000 ש"ח נכון להיום.
11. בגין הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת צד שלישי, לעבר ולעתיד, על פי הקבלות שהוצגו ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה, אני פוסקת לתובע סכום של
5000 ש"ח נכון להיום. התובע עותר להחזר שכר טרחתו של ד"ר מירובסקי בו נשא. כאמור, הוצאה זו התבררה כמיותרת. אם היה התובע מעדכן את הנתבעת במועד בדבר קביעת המוסד לביטוח לאומי ניתן היה לחסוך הוצאה זו או לחילופין להגיע להסכמות אחרות עם הנתבעת. בנסיבות אלו, איני רואה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאה זו.
12. בגין כאב וסבל, בהתחשב בגילו, הנכות הרפואית וימי האשפוז, זכאי התובע לסכום של
16,000 ש"ח במעוגל נכון להיום.
13. מסך הפיצויים ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי וסכום התשלום התכוף שקיבל התובע. לסכומים אלו, כאמור, לא תתוסף ריבית.
14. ליתרת הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% והוצאות משפט.
15. כל הסכומים ישולמו בתוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.