א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
32308-06
28/09/2008
|
בפני השופט:
בלהה טולקובסקי
|
| - נגד - |
התובע:
מאזן עאסי
עו"ד נ. עאסי
|
הנתבע:
אריה חברה לבטוח בע"מ
עו"ד א. דורון
|
| פסק-דין |
מבוא
מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
התובע נפגע בשתי תאונות דרכים.
התאונה הראשונה ארעה ביום 15.7.01 (להלן: "התאונה הראשונה").
התאונה השנייה ארעה ביום 20.10.01 (להלן: "התאונה השנייה").
הנתבעת מודה בחבות בנוגע לתאונה הראשונה.
באשר לתאונה השנייה, הנתבעת הכחישה את נסיבות ארוע התאונה וטענה כי דין התביעה בגינה, להדחות.
בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה להיום, הגיעו ב"כ הצדדים לכלל הסכמה על פיה לגבי התאונה הראשונה, ינתן פסק דין על פי תחשיבי הנזק וטיעוני ב"כ הצדדים וכי התביעה בכל הנוגע לתאונה השנייה, תדחה, באופן שהצדדים יטענו לשאלת ההוצאות.
התאונה הראשונה
לאחר התאונה, התובע נבדק בחדר המיון בבית חולים השרון, שם התלונן על כאבים בחזה תחתון ובבטן עליונה. התובע שוחרר עם המלצה למנוחה, בת שלושה ימים. לאחר מכן, התלונן התובע על כאבי גב וצוואר. בבדיקת מיפוי עצמות מיום 17.1.02, נמצאה קליטה מודגשת בצלעות 7-4 משמאל ובעצם האיסכיום מימין, תוך שצויין כי ממצא זה מתאים לטראומה.
ד"ר מיכה רינות, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין כי בדיקת עמוד שדרה צווארי, גבי ומותני, נמצאה תקינה, ללא הגבלה בתנועות וכי בלט דיסק קל, שהודגם בבדיקת CT, הינו חסר משמעות ובכל מקרה, אינו נובע מהתאונה הנדונה.
ד"ר רינות העריך את תקופת אי הכושר, בגין התאונה הראשונה, בחודש ימים וציין כי לא נותרה נכות צמיתה, בגין תאונה זו.
התובע עבד כנהג מונית עצמאי ואין חולק כי התאונה הראשונה היתה תאונת עבודה.
אשר לתקופת אי הכושר, לא הוגשו דו"חות מע"מ או מסמכים כלשהם, המעידים על הפסד השתכרות שנגרם בתקופת אי הכושר. הפסד השתכרות, בתקופת אי כושר לעבודה, הינו בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחה ומעבר לכך שהתובע לא הוכיח את הנזק שעל פי הנטען, נגרם בתקופה זו, הרי שהיה בידו לפנות למל"ל, בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הפסד השתכרות, אם נגרם כזה, בתקופת אי הכושר לעבודה.
בהיות התאונה, תאונת עבודה, התובע זכאי להחזר ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה לטיפול רפואי מהמל"ל.
אשר לעזרת צד ג', איני סבורה כי מהות הפגיעה, הצריכה עזרת צד ג', מעבר לסביר והמקובל בין בני משפחה.
אשר לכאב וסבל, בנסיבות העניין, כאשר לא נגרמו שברים או פגיעה שהצריכה אשפוז, אין הצדקה לפסיקת פיצוי בשיעור של 10% מהסכום המקסימלי. בהתחשב במהות הפגיעה ובתקופת אי הכושר שנקבעה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 7,000 ש"ח.
התובע עתר להחזר שכר המומחה הרפואי אשר שולם על ידו. בנסיבות העניין, כשמדובר בתאונת עבודה, כך שהתובע היה זכאי לפנות למל"ל, לצורך קביעת נכותו ומשלא נקבעה נכות צמיתה, איני סבורה כי התובע זכאי להחזר ההוצאה בגין שכר המומחה.
הפיצוי בגין התאונה הראשונה, מסתכם על כן, בסך של 7,000 ש"ח, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.
התאונה השנייה
כאמור, התובע הסכים לדחיית התביעה בגין התאונה השנייה, טרם שמיעת הראיות.
הצדדים טענו בעניין ההוצאות.