כללי
1. לפנינו תביעה שהגישה התובעת, כנגד הנתבעת, היא קופת החולים בה הייתה התובעת מבוטחת, בגין רשלנות רפואית באבחון ובטיפול באבן בדרכי השתן של התובעת, אשר גרמה לנזק בלתי הפיך לכליה השמאלית של התובעת, ולבסוף - לכריתתה.
הרקע העובדתי
2. התובעת, ילידת 3.1.45, גרושה ואם לשלושה ילדים בוגרים, הינה מזכירה וקלדנית במקצועה, העובדת משנת 1988 כקלדנית בבית משפט השלום בירושלים.
3. מהראיות עולה כי התובעת טופלה במסגרת הנתבעת, היא קופת חולים לאומית, משנת 1990 (ויתכן שאף קודם לכן), ועד היום. במהלך שנים אלה, טופלה התובעת על ידי רופאות המשפחה ד"ר מאשה שמילוביץ (1990 - 1998) וד"ר טסה מה נעים (מיום 17.10.1996 ועד היום).
כמו כן טופלה התובעת על ידי רופאים מומחים בתחומי הרפואה השונים. לענייננו רלוונטיים, בעיקר, ד"ר דוד אמיר, מומחה לאורטופדיה וד"ר דניאל וינר, מומחה לאורולוגיה.
4. רצה המקרה, והחלק הארי של החומר הרפואי שהוגש על ידי הצדדים, ובמיוחד רישומיהם של ד"ר מה נעים, ד"ר שמילוביץ ושל האורולוג ד"ר וינר, כתובים על דרך הקצרנות הרפואית בשפה האנגלית, וקשה לפענחם. גם רישומיו של ד"ר אמיר, אף שהם כתובים עברית, קשים לפענוח.
ב"כ התובעת התחייב לתרגם את החומר הרפואי לעברית, ובעקבות זאת ניתנה החלטה המורה לו לעשות כן (ראה החלטה מיום 27.5.03, עמ' 259 לפרוטוקול). אולם, לצערי, ב"כ התובעת לא עמד בהתחייבותו זו, ובישיבה שלאחר מכן הצהיר כי אין ברשותו תרגום לעברית והוא יסתפק בנוסח האנגלי (פרוטוקול מיום 23.6.03, עמ' 261 לפרוטוקול).
יתר על כן, ב"כ התובעת, היודע היטב כי נטל הראיה מוטל על התובעת שהיא בבחינת "
המוציא מחברו עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לה, עמ' א), אף נמנע מלבקש מהרופאים עורכי התרשומת לפענח את כתב ידם או לתרגמו לעברית, במהלך החקירה הנגדית הארוכה של הרופאים.
אשר על כן, רוב רובו של תיאור החומר הרפואי המפורט להלן, מבוסס על תצהירי הרופאים אשר הוגשו בחודש ינואר 2003, ומיעוטו - על הרישום עצמו.
5. מתצהיריהם של רופאות המשפחה, ד"ר שמילוביץ וד"ר מה-נעים, וכן מתצהירו של האורטופד ד"ר אמיר, עולה כי עד לשנת 1996 סבלה התובעת, שהייתה ועודנה מעשנת כבדה, ממחלות וממיחושים שונים, אשר את חלקם ניתן לייחס למחלות חורף חולפות, וחלקם - בעלי אופי חוזר ומתמשך. כך, שבות ועולות תלונות של התובעת על מצב נפשי ירוד, תלונות הקשורות למערכת העיכול (כאבים בשל כיב פפטי), למערכת דרכי השתן (כגון דלקות) ותלונות תדירות אודות כאבי גב קשים, אשר יוחסו בדרך כלל (הן על ידי התובעת והן על ידי הרופאים) לעבודתה של התובעת כקלדנית.
6. בשל תלונותיה על כאבי הגב, נשלחה התובעת על ידי ד"ר אמיר בשנים 1994 ו-1995 לביצוע צילום גב, מיפוי עצמות ובדיקות דם. ביום 19.6.1995 שבה התובעת אל ד"ר אמיר עם תוצאות הצילום, מיפוי העצם ובדיקות הדם, שהתגלו כולם כתקינים, על אף כאבי הגב העזים מהם עדיין סבלה התובעת. מהרישום עולה כי ד"ר אמיר המליץ על ביצוע בדיקת C.T. (computed tomography), וזאת באם לא תחול הטבה בכאבי הגב.
7. התובעת שבה לד"ר אמיר עם תלונות על כאבי גב עזים, ביום 15.8.1995 וביום 18.12.1995. בביקור האחרון, היפנה אותה ד"ר אמיר לביצוע בדיקת C.T., אשר בוצעה במהלך חודש ינואר 1996, ואשר ממצאיה היו בלט דיסק קל ב- L3-L4 בעמוד השדרה המותני, וכן ממצאים בעמוד השדרה הצווארי. בשל ממצאים אלו הופנתה התובעת לפיזיוטרפיה.
8. ביום 17.9.1996 פנתה התובעת שוב לד"ר אמיר, ואובחנה כסובלת מדלקת בגיד היד, מכאב מותני ומכאב ברגל שמאל.
9. ביום 3.11.1996 פנתה התובעת לד"ר מה נעים, אשר טיפלה בה באותה התקופה. מהרישום בתיק הרפואי עולה, כי באותו הביקור התלוננה התובעת על שיעול, הקאות, שלשולים, כאבי גרון, כאבי ראש ופרקים, חום וצמרמורת. בבדיקה נמצא גרון אדום, והתובעת קיבלה תרופה נגד שיעול ונגד כאב בטן.
10. כעשרה ימים מאוחר יותר, שבה התובעת לד"ר מה נעים והתלוננה כי השיעול ממשיך, ללא חום ועם ליחה. בבדיקה נשמעו חרחורים בריאות התובעת. לאחר שאובחן ברונכיט, ניתן לתובעת טיפול אנטיביוטי מתאים.
11. ביום 17.12.96 נערכו לתובעת בדיקות שתן, שבין תוצאותיהן נמצא עקבות TRACE)) של דם בשתן בסדר גודל של 2-4 כדוריות אדומות .
12. ביום 20.1.97 שוחחה ד"ר מה נעים עם התובעת טלפונית בנוגע לתוצאות בדיקות הדם שלה. ביום 3.3.97 נשלחה התובעת על ידי הרופאה לטיפול גניקולוגי, בשל רמת הורמונים נמוכה.
13. ביום 20.3.1997 שבה התובעת וביקרה במרפאתה של ד"ר מה נעים. בביקור זה התלוננה התובעת על עייפות, סחרחורת, כאבי עיניים, בעיה בזיכרון, חוסר שליטה והעדר וסת מזה כחצי שנה. כמו כן, התלוננה התובעת על דיכאון וחרדה. ברישום הרפואי מאותו תאריך צוין כי התובעת לא הלכה לטיפול פיזיוטרפי, אליו הפנתה הרופאה, וכן לא ביצעה בדיקת ממוגרפיה אליה נשלחה.
14. בביקורה מיום 1.6.97 התלוננה התובעת על כאבי גרון, פרקים, צוואר וראש. לאחר שנמצאה דלקת בגרון טופלה התובעת בתרופה המתאימה. לאחר שלושה ימים הפסיקה התובעת עצמאית את הטיפול בתרופה. לאחר ששבו תסמיני המחלה, רשמה לה הרופאה תרופה אחרת.