1.
מבוא:
בפני תביעת התובעת, ילידת 11.06.78, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לה ב-3 תאונות דרכים נפרדות, והכול לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:
"חוק הפיצויים").
תאונת הדרכים הראשונה אירעה בתאריך 20.01.00, ובגינה חבות לנתבעות 1 ו-2; התאונה השנייה אירעה ביום 02.09.00, והחבות בגינה הינה לנתבעת 3; התאונה השלישית אירעה בתאריך 13.02.03, בגינה חבות לנתבעות 4 ו-5. להלן: ("
תאונה ראשונה, שנייה ושלישית" בהתאמה).
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם התרחשות תאונות הדרכים, וחבות הנתבעות לשאת בנזקי התובעת, כל אחת בגין התאונה לה היא חבה. עם זאת, קיימת מחלוקת עמוקה בכל הקשור עם נזקי התובעת, ובמיוחד ביחס לטענה כי התאונות הביאו להפסקת עיסוקיה הספורטיביים בתחום הטניס, הן ביחס לאובדן רווחים, והן בכל הקשור עם מלגת לימודים בארה"ב כספורטאית מצטיינת, כפי שיובהר בהרחבה להלן.
2.
נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת
ב"כ התובעת בסיכומיו בחר להתייחס תחילה ליכולות התובעת בתחום הספורטיבי. למרות זאת, לא מצאתי לנכון לסטות מאופן בחינת הדברים מסורתית, היינו, בחינת נכויותיה, הרפואית והתפקודית, תחילה.
לשם בחינת נכותה הרפואית של התובעת ב-3 התאונות, מינה ביהמ"ש את ד"ר גבריאל מוזס, כמומחה מטעמו בתחום האורתופדי.
התובעת נבדקה על ידי המומחה בתאריך 27.02.05, וחוות הדעת נמסרה בתאריך 17.04.05. למומחה אף הופנו שאלות הבהרה על ידי ב"כ הנתבעת 2, שנענו ב-16.10.05.
קודם שאתייחס לאמור באלה אציין, כי המומחה לא זומן ולא נחקר על ידי הצדדים אודות חוות דעתו והתשובות לשאלות ההבהרה.
במסגרת תיאור הפגיעות השונות, ובהתייחס לתאונה הראשונה, ציין המומחה כי הרכב בו נסעה נפגע מאחור. בעקבות זאת סבלה התובעת מכאבי ראש, שרירים וכתפיים. היא פנתה לחדר המיון בביה"ח סורוקה בבאר שבע, באופן עצמאי, תוך שהיא מציינת כי הינה מרגישה גוש באספקט האחורי של הכתף-שכמה, בעורף. בחדר המיון לא נמצאו שברים והתובעת המשיכה בטיפול ובמעקב אצל הרופא האורתופדי הקהילתי. כמו כן טופלה בפיזיותרפיה ודיקור סיני.
ביחס לתאונה השנייה, שוב נפגעה במנגנון התנגשות מאחור, במהירות איטית, אך עם מכה חזקה, כך לדברי התובעת. בעקבות תאונה זו, פנתה לביה"ח תה"ש וציינה כי נפגעה בראש, צוואר תחתון וחגורת הכתפיים. בהמשך הייתה במעקב אורתופדי.
בשל תאונה זו טופלה בפיזיותרפיה, הידרותרפיה, פילאטיס ודיקור סיני.
ביחס לתאונה השלישית, נפגע רכבה הפעם מלפנים. בגינה סבלה מכאבי ראש וצוואר. התובעת נבדקה עוד באותו יום בביה"ח תה"ש.
בשל תאונה זו טופלה בפיזיותרפיה, הידרותרפיה, דיקור סיני וכירופרקטיקה.
בפני המומחה התלוננה התובעת על שרירים תפוסים באזור הכתפיים והצוואר, אזור עורף נוקשה, חוליות כואבות באזור C6 פאראספינלי מצד שמאל, והרגשה של דקירה חזקה. כמו כן, התלוננה על תרדמות ביד שמאל לכל אורך האספקט הרדיאלי חיצוני של האמה פרוקסימלית ובצד אולנרי של האמה הדיסטאלית מצד שמאל.
בנוסף, התלוננה על שרירים הנתפסים בעת ששוהה בחדר ממוזג ובאמצע הלילה, למשך כ-30 שניות, כשלאחר מכן הכיווץ משתחרר באופן עצמאי. בעבודה, כך ציינה, קשה לה לשאת דברים, והיא נעזרת בחברים. היא נמנעת מעבודה פיזית. מעבר לכך, סובלת מכאבי ראש עורפיים ומצחים.
בנוסף, התלוננה כי ישיבה ממושכת וקריאת ספרים מסבים לה כאבי ראש וצוואר. כך גם צפייה בטלוויזיה וכך גם הסעת רכבה לאחור .
מבדיקת עמוד השדרה הצווארי, עלה כי תנועות עמ"ש הצווארי הפעילות- רצוניות - תקינות לכל הכיוונים, מלבד כיפוף אחורי שאפשרי עד 40 מעלות, וקדמי המוגבל עד 3 אצבעות בין הסנטר לעצם החזה. תנועות סיבוב ימינה ושמאלה - 60 מעלות לכל כיוון; הטיה לצדדים - 35 מעלות לכל כיוון - ולכן תקינים. את טווח התנועות הפסיבי לפנים ולאחור (כיפוף אחורי קדמי), לא ניתן היה לבדוק בשל התנגדות אקטיבית של התובעת.
טווחים תקינים לפנים ולאחור אצל אדם בריא עומדים על 70 מעלות כיפוף אחורי וכיפוף סנטר עד אצבע אחת מעצם החזה, (ראה תשובה 11.3 לשאלות ההבהרה).
כל יתר הבדיקות נמצאו תקינות ולפיכך סיכם המומחה וקבע, כי קיימת הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי במישור כיפוף קדמי ואחורי, ללא הגבלה בתנועות סיבוביות והטיה לצדדים של עמ"ש צווארי, ללא ספאזם של השרירים הפאראספינאליים וללא נזק נוירולוגי. לגבי הכתפיים, לא נמצא כל חסר תפקודי.