1. התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה כספית על סך 3,500,000 ש"ח בגין הפרת הסכם, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חוק ההגבלים העיסקיים.
2. התובעת, בני מחמוד עלי איבראהים בע"מ (להלן: "התובעת " ו/או "החברה"), הינה הבעלים של חלקה 2 בגוש 16969 באדמות דבוריה (להלן: "החלקה"). על החלקה בנויה תחנת דלק (להלן "התחנה"). התחנה הוקמה בשנות ה- 80 על ידי מחמוד עלי איבראהים ז"ל (להלן "המנוח"), אביהם של מנהלי התובעת.
3. הנתבעת, דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן: "הנתבעת" ו/או "דלק"), הנה חברה בע"מ, העוסקת, בן היתר, בשיווק מוצרי דלק ובתפעול תחנות דלק.
4. ביום 26/09/83 נחתם בין התובעת לבין המנוח הסכם (להלן "ההסכם"), לפיו קיבל המנוח מאת הנתבעת זיכיון להפעיל את התחנה. בהסכם התחייב המנוח, בין היתר, לרכוש מאת הנתבעת, במשך תקופת ההסכם - 49 שנים, את כל מוצרי הנפט ולשווקם בתחנה. להבטחת ביצוע התחייבויות המנוח נרשם לטובת הנתבעת משכון על כל זכויותיו בתחנה, וכן על נכסי מקרקעין שלו.
5. בגין מוצרים שנרכשו מאת הנתבעת נצברו לחובת המנוח ו/או החברה חובות בסך 2,423,854 ש"ח שמתוכם 798,024 ש"ח בגין ריביות עבור התקופה שבין 10/04/03 עד 20/06/93. בגין חובות אלה הגישה הנתבעת בשנת 1994 בקשה למימוש המשכון שרבץ על בתיהם של חלק ממנהלי התובעת במסגרת תיק הוצל"פ 0311907946.
6. ביום 16/06/95 נחתם בין החברה לבין הנתבעת הסכם שכירות לפיו התחנה, על כל זכויות ההפעלה שלה, הושכרה לנתבעת לתקופה של 5 שנים, עד ליום 15/06/00. במהלך תקופת השכירות התחייבה התובעת לשלם לנתבעת את מלוא החוב, בסך של 2,423,854 ש"ח, וזאת בעשרה תשלומים. כמו כן התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סכום של 490,000 ש"ח כפיצוי בגין רכישת דלקים אצל חברות דלק אחרות בניגוד להסכם הזיכיון. בהסכם השכירות נקבע כי דמי השכירות החודשים יעמדו על סך של 40,000 ש"ח , בתנאי שהחוב ייפרע במועדים שנקבעו, אחרת יופחתו דמי השכירות החודשיים לסך של 20,000 ש"ח.
7. ביום 28/06/93 קבע הממונה על ההגבלים העסקיים מכוח סמכותו לפי סעיף 43(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, כי הסכמי הבלעדיות בין שלוש חברות הדלק (פז, דלק וסונול) לבין מפעילי תחנות הדלק, הם הסדרים כובלים. שלושת החברות הגישו ערר על החלטה זו של הממונה. חברת פז וסונול הגיעו להסדר עם הממונה בשנת 1995 בעוד שהנתבעת הגיעה להסדר ביום 27/10/97 . על פי ההסדר ישוחררו תחנות הקשורות לנתבעת בהסכמי חכירה לא מקובלים. תחנת התובעת נכללה במסגרת ההסדר. הכללים לשחרור תחנות הדלק שהיו קשורות בהסכמים לא מקובלים סוכמו בה"ע (י-ם) 469/98 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נגד הממונה על ההגבלים (תק-מח 2001(1) 3669 (להלן: "פרשת דלק"):
"על פי כללים אלה נקבע, כי מתכונת ההתקשרות הקיימת בהסכמי אספקה בלעדיים בין חברות הדלק לבין תחנות התדלוק תבוטל ותומר במתכונת התקשרות חדשה. הסכמי האספקה הבלעדיים שייעשו במתכונת ההתקשרות החדשה יוגשו לאישור בית הדין להגבלים עסקיים כהסדרים כובלים, והממונה יהא נכון להמליץ בפני בית הדין על אישור הסכמים אלה, אם תקופות ההתקשרות הבלעדיות לא תעלנה על התקופות הבאות:
i.
שנה אחת - להתקשרות עם תחנה עמה החברה הייתה קשורה בעבר, ואשר השתחררה על פי ההסדרים עם הממונה.
ii.
שלוש שנים - להתקשרות עם תחנה קיימת עמה החברה לא היתה קשורה בעבר כאמור בסעיף קטן א.
iii.
שבע שנים - לתחנה בה מתבצעות במימונה של חברת דלק עבודות שיפוץ ו/או חידוש ו/או שיפורים דומים בשיעור שלא יפחת מ-60% מעלות הקמת תחנת דלק דומה.
iv.
ארבע עשרה שנה - בהתקשרות עם חברת תדלוק המוקמת במימונה המלא של חברת הדלק."
8. בכתב התביעה טענה התובעת כי לאור ההסדר הנ"ל היתה התחנה אמורה להיות משוחררת מכבלי ההסכם החל מיום 28.6.93 או לפחות בתום ההליכים בין הממונה לבין הנתבעת , כאשר לתובעת נודע על כך רק בדיעבד בשנת 1999. לטענתה, הנתבעת חייבה אותה במחירים מופקעים עבור המוצרים שרכשה, רימתה והטעתה את התובעת , תוך שהיא מתנהגת בחוסר תום לב ומסתירה את עובדת קיומו של ההסדר המשחרר עם הממונה. עוד טענה כי בעקבות הליכי ההוצל"פ שנקטה הנתבעת למכירת בתי מנהלי התובעת, נאלצה התובעת להתקשר עם הנתבעת בהסכם השכירות, שלא היה לו כל הגיון כלכלי או עסקי ואשר הביא לגריעה בזכויותיה.
התובעת טוענת כי מאחר וההסכם לא היה חוקי - החוב שהיא חבה לנתבעת על פיו - בטל (החוב מורכב בעיקרו מקנסות שהוטלו על התובעת שלא כדין ואשר נועדו לאכוף התחייבויות בלתי חוקיות וחובות הנובעים ממחירי מוצרים מופקעים). לטענתה, גם הסכם השכירות פגום כיון שנחתם עקב טעות או הטעיה מצידה של הנתבעת והוא נגוע באי חוקיות מאחר ונועד להכשיר חובות שמקורם בהסכם בלתי חוקי. יתירה מזאת, התובעת טוענת כי הנתבעת הפעילה את התחנה באופן כושל וגרמה לתובעת הפסדים.
9. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי חלה התיישנות על חלק ממרכיבי התביעה, שכן התובעת מבססת תביעתה על עילת תביעה שהיתה ידועה לה עוד בשנת 1992 , עת ניהלו הצדדים הליכים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1048/92). הנתבעת טענה כי המנוח חתם על הסכם הזכיון מרצון חופשי, כאשר הוא מיוצג על ידי עורך דין וכאשר תנאי ההסכם נקבעו לאור ציפיות הצדדים ביחס לתחנה, כפי שהיו באותה עת. הנתבעת טענה כי לאור ההסדר עם הממונה שוחררה התחנה מחוזה האספקה ארוך הטווח שנחתם בין הצדדים, אך היא המשיכה להפעיל את התחנה מכוח הסכם השכירות - שקביעת הממונה וההסדר עימו לא התייחסו אליו. לטענתה, היא הסכימה לחתום על הסכם השכירות עם התובעת על מנת לאפשר לתובעת לסלק את חובה , וכאשר התובעת מודעת היטב להסדרים עם הממונה. הנתבעת דחתה את כל טענות התובעת באשר למירמה, הטעיה , חוסר תום לב והטענות בדבר בטלות ההסכמים ו/או החובות וטענה כי התביעה לוקה בחוסר תום לב.
10. בסיכומים צמצמה התובעת תביעתה אך ורק בקשר להסכם השכירות, ההתקשרות בו והנזקים שנגרמו לה בגינו. תמצית טענותיה בסיכומים הינה כי הוא נגוע באי חוקיות משנועד לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח- 1988, הוא נכפה על התובעת , תוך ניצלו מצוקת מנהליה ונחתם על ידה בנסיבות שיש בהן הטעיה, מצג שוא חוסר תום לב.
בשים לב לאמור, יתמקד הדיון בפסק הדין בשתי הסוגיות הנ"ל - אי חוקיות הסכם השכירות ונסיבות כריתתו.
11. לטענת התובעת, מאחר והנתבעת היתה מודעת לכך שהסכם הזכיון הינו בבחינת הסדר כובל, היא דאגה לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים ואת קביעת הממונה, על ידי כריתת הסכם שכירות והפעלה של התחנה. בנסיבות אלה - הסכם השכירות נוגד את הסדר הציבורי, נוגד את טובת הציבור כהגבלה פסולה על חופש העיסוק והתחרות שיש בו משום עוולה אזרחית בניגוד לחוק ההגבלים העיסקיים.
12. לטענת הנתבעת הכרזת הממונה כי הסכמי הזכיון הינם "הסדרים כובלים" נגעה אך ורק לסעיף הבלעדיות שנכלל באותם הסכמים ואשר העניק לחברת הדלק זכות לספק באופן בלעדי את מוצריה לתחנה ספיציפית למשך שנים רבות והיא אינה מתייחסת כלל להסכמי שכירות ו/או הסדרת חובות בין צדדים להסכמי הזכיון.