רקע ועובדות שאינן במחלוקת
1. התובעים שבפני היו, במועד הרלוונטי לתביעה, הבעלים של מכונית מסוג ב. מ. וו מדגם I530, שנת ייצור 2004 (להלן -
המכונית או
הרכב). מדובר במכונית שערכה היה מעל 362,000 ש"ח (בהתאם להערכה של שמאי מטעם הנתבעת), או מעל 411,000 ש"ח (בהתאם להערכתו של שמאי מטעם התובע), עת ניזוקה. המכונית היתה מבוטחת, במועד הרלוונטי, בפוליסת ביטוח מקיף אצל הנתבעת.
2. ביום 16.9.05 נגרם נזק למכונית, על ידי מעשי ואנדליזם של פלונים, ששרטו את המכונית וחרצו בה חריצים, שעה שעמדה בחניה. התובע 2, מר
משה ברכה (להלן -
ברכה) הכניס את הרכב למוסך, שם נבדק על ידי שמאי מטעם הנתבעת, מר משה שחרור ממשרד שמאות עמוס ז'ורבסקי. השמאי העריך את הנזק הישיר למכונית בסך של 27,500 ש"ח ואת ירידת הערך שנגרמה למכונית בשיעור 9% מערכה, שהם 32,634 ש"ח. לאחר ניכוי השתתפות עצמית בגין הנזק הישיר והשתתפות עצמית לירידת ערך, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 52,252 ש"ח בגין נזקיהם.
3. לאחר דין ודברים בין ברכה לשמאי ז'ורבסקי, כתב ברכה מכתב, ביום 25.9.05, שצורף כ
נספח ד לכתב התביעה. באותו מכתב כתב ברכה, כי ז'ורבסקי המליץ על פיצוי בגין ירידת ערך סך של 33,300 ש"ח והחזר עבור נזק בסך 27,500 ש"ח (ללא תיקון הרכב), ובסך הכל 60,800 ש"ח. עוד הוסיף, כי הוא מסכים לקבל את הסכום הנ"ל כסכום שאינו שנוי במחלוקת, אך יש לו את הזכות לבדוק האם הערכה זו תואמת לנזק ובמידת הצורך להגיש תביעה עבור יתרת הסכום (להלן -
נספח ד).
4. ביום 27.9.05 כתב ברכה מכתב נוסף, שצורף כ
נספח ה לכתב התביעה, ממוען אל התובעת. במכתב זה (להלן -
נספח ה) נכתב כלהלן:
"מפאת הנזק אינני מעונין לתקן את הרכב ומבקש לקבל פיצוי גלובלי, בסכום של 52,252 ש"ח כמפורט בדוח השמאי.
עם קבלת סכום זה לא תהיינה לי כל תביעות בגין הנזק הנ"ל.
ת.מ _____________
(חתימה של משה ברכה
)"
5. ביום כלשהו בין 27.9.05 ליום 16.10.05, בו שולם הסכום של 51,145 ש"ח לברכה, חתם ברכה על "כתב ויתור ושחרור" (סומן
ת/2) לטובת הנתבעת, בו אישר כי עם קבלת הסכום האמור אין לו עוד כל תביעה כלפי הנתבעת בגין הארוע הנדון. גם ב
ת/2, בסמוך לחתימתו, רשם ברכה את האותיות "ת.מ.".
טענות התובעים
6. ברכה מחה בפני הנתבעת ובפני השמאי ז'ורבסקי על סכום הפיצוי שהוצע לו. הוא דרש לקבל פיצוי גבוה יותר, תוך שהוא מבהיר, כי אם יתקן ויצבע את הרכב - ספק רב אם בכלל יוכל למכור אותו, אך הנתבעת וז'ורבסקי דחו את טענותיו. הוא ביקש, לחילופין, לקבל את הפיצוי שהוצע לו ולשמור לתובעים את הזכות לתבוע את יתרת הסכום בבית המשפט, כפי שכתב ב
נספח ד הנ"ל. ואולם, הצעתו נדחתה, תוך שהנתבעת והשמאי מבהירים לו, כי אם לא יסכים לקבל את הפיצוי המוצע, לא יקבלו התובעים דבר ויאלצו לפנות לערכאות משפטיות לתבוע את מלוא הנזקים שנגרמו למכונית בארוע. התובעים היו זקוקים לפיצוי ולכן, טוענים התובעים, שלח ברכה את
נספח ה, בלית ברירה, אך עשה כן תחת מחאה, תוך שהוא מציין את האותיות "ת.מ" בסמוך לחתימתו.
7. רכב התובעים נבדק כבר ביום 20.9.05 על ידי השמאי ויקטור עידן, אשר קבע בחוות דעתו מיום 10.10.05, כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור 25% השווים בערכם ל-102,900 ש"ח.
ביום 6.10.05 מכרו התובעים את המכונית במצבה הניזוק, תמורת סך של 295,000 ש"ח, סכום הנמוך בכ-116,000 ש"ח ממחיר המחירון שלה (לפי חוות דעתו של השמאי עידן). בנוסף, שילמו לשמאי עידן סך של 3,961 ש"ח. לטענתם - על הנתבעת לפצותם בגין סכומים אלה (בניכוי סכום ירידת הערך ששילמה הנתבעת) ובסך הכל 74,227 ש"ח, שהם - בתוספת ריבית והצמדה - סך של 77,832 ש"ח.
8. לאחר שבכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי דין התביעה להדחות על הסף, לאור חתימתו של התובע ברכה על כתב הויתור והשחרור -
ת/2, המונעת ממנו להגיש את התביעה, טענו התובעים בכתב תשובה לכתב ההגנה, כי
נספח ה נכתב ונשלח לנתבעת בנסיבות של אילוץ וסחיטה, כמשמעותם ב
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן -
חוק החוזים (חלק כללי)), כפי שתואר לעיל, כאשר הנתבעת והשמאי מטעמה הבהירו לברכה, כי אם לא יסכים לקבל את הפיצוי המוצע, לא יקבלו התובעים דבר. לכן גם ציין ברכה את האותיות "ת.מ." ליד חתימתו. גם כתב הויתור
ת/2 נחתם באותן נסיבות של אילוץ וסחיטה וגם שם הוסיף ברכה את האותיות "ת.מ." ליד חתימתו.
בנוסף, הנתבעת פעלה בניגוד להוראות
סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן -
חוק חוזה הביטוח) כאשר עיכבה תחת ידיה תגמולי ביטוח, שאינם שנויים במחלוקת, והיא לא היתה רשאית לעשות כן. כן פעלה בניגוד ל
הוראת המפקח על הביטוח מיום 9.12.98, המורה לחברות הביטוח לשלם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת. בכך, טוענים התובעים, פעלה הנתבעת בחוסר הגינות ואף הפרה חובה חקוקה, תוך שהיא עוברת ביודעין על סעיף 27 הנ"ל.
טענות הנתבעת
9. הנתבעת טוענת כי דין התביעה להדחות על הסף, מאחר שהתובעים חתמו על שטר קבלה וויתור, לפיו עם קבלת סכום הפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבם, אין להם טענות ותביעות כלשהן כלפי הנתבעת (
ת/2). בהתאם לכך שולם להם סכום של 51,145 ש"ח. ברכה הביע הסכמתו לתשלום גם במכתב שכתב ביום 27.9.05 (
נספח ה). הוא לא כתב - לא ב
נספח ה ולא על גבי כתב הויתור
ת/2 - כי מדובר בתשלום נזקים שאינם שנויים במחלוקת, אף שבמכתב הקודם, מיום 25.9.05 (
נספח ד) כן כתב כך.
10. הטענה כי מדובר בנסיבות של עושק הינה טענה בעל פה, כנגד מסמך בכתב. טענה זו יש להוכיחה והתובעים לא עשה כן. ברכה לא ידע למסור מי הם האנשים שאילצו אותו לחתום על
נספח ה או על
ת/2. מעבר לכך - אם נטענת טענת כפיה או עושק, כמשמעותן ב
חוק החוזים (חלק כללי), הרי שהתוצאה של קבלת הטענה היא ביטול החוזה, והתובעים אינם מבקשים ביטול החוזה, אלא טוענים לקיומה של זכות נוספת. מכל מקום - לא הוכחו נסיבות של כפיה או עושק.
11. ברכה הוא איש עסקים, המבין היטב על מה חתם. הוא היה מודע לקיומה של אפשרות קבלת סכום שאינו במחלוקת, ומודע לקיומה של זכות לקבל כספו וגם להותיר בידו זכות תביעה (כפי שכתב ב
נספח ד). במועד שכתב את
נספח ה ובמועד שחתם על
ת/2 כבר ידע, לטענתו, שנזקו גדול מכפי שקבע השמאי ז'ורבסקי.
נספח ה מאוחר ל
נספח ד ולכן הסכמתו הבלתי מסוייגת ב
נספח ה מבטלת את הסכמתו המסוייגת ב
נספח ד, ויש לראותו כמסמך המסכם את כל ההסכמות בין התובעים לנתבעת. הטענה הנטענת היא לקיומו של אילוץ כלכלי עקב עסקה אחרת; התובע עשה שיקול כלכלי, במסגרתו החליט שכדאי לו יותר לסיים את התביעה מול הנתבעת בסכום ששולם לו מאשר לבחור באופציה אחרת. יתר על כן: כאשר מדובר על מכונית, ששוויה כ-370,000 ש"ח, והתשלום הוא בסך כ-50,000 ש"ח, קשה קצת לראות במצב זה מצב של אילוץ, או כפיה כלכלית.
12. ברכה לא העביר לנתבעת, טרם התשלום, את חוות הדעת של השמאי עידן, אף שהיתה בידו. אין כל מכתב ובו טענה מפורטת, נתמכת בדוח שמאי, לפיה הנזק למכונית גדול יותר. אילו נשלח מכתב כזה - ניתן היה להתייחס לטענה, שהנתבעת ידעה מהו הנזק הגדול יותר, לו טוען ברכה. משלא נטענה על ידי ברכה טענה מפורטת שכזו, לא ניתן לדבר על אי תשלום סכום שאינו במחלוקת, כי ככל שידעה הנתבעת - היא שילמה עקב
נספח ה ו
ת/2 את
כל סכום הפיצוי. לכן אין תחולה ל
סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח. ברכה העדיף לשמור לעצמו את חוות הדעת של השמאי עידן והנתבעת לא ידעה ולא יכלה לדעת שקיימת טענה, לפיה זכאים התובעים לתשלום נוסף.
13. לענין החתימה תוך ציון האותיות "ת.מ." - מדוע לא כתב ברכה במפורש, שחתימתו היא תחת מחאה, בצורה שתובן במפורש? האותיות "ת.מ." יכולות לעמוד גם עבור כל מיני מילים אחרות.