התביעה שבפני עניינה נזקי רכוש שנגרמו לטענת התובעת הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") לרכב מסוג אופל מ.ר. 6453823 (להלן: "הרכב") אותו היא ביטחה במסגרת ביטוח שנתנה לחברת אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ.
לטענת התובעת בכתב תביעתה הנזק נגרם ביום 4.5.01 בכיכר כ"ט בנובמבר בשדרות הציונות בראשון לציון כאשר תוך כדי נסיעה נכנס גלגל הרכב לבור שהיה פעור בכביש ללא סימון. כתוצאה מכך "נזרק" לטענת התובעת בכתב תביעתה הרכב לצד הכביש תוך שנגרמו לו נזקים.
הנתבעת 1 הינה עיריית ראשון לציון (להלן: "העירייה") אשר בתחומה נמצא המקום בו התרחש הנזק הנטען והנתבעת 2 הינה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") מבטחת העירייה.
הנתבעות בכתב הגנתן טוענות, כי זהו גלגולה השני של תביעה אשר הוגשה כבר ביום 6.12.01 ובה נטען, כי התאונה התרחשה בנסיעה מכיוון גשר ראשון לכיוון יבנה. קרי במקום שונה מהמקום הנטען בכתב תביעה זה. בשלב הראשון לאחר שהעירייה הבהירה אז לתובעת, כי במקום בו נטען, כי התרחשה התאונה עובדות חברות קבלניות שפרטיהן נמסרו לתובעת נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 1. הנתבעות טוענות, כי הגשת התביעה כעת, תוך שיהוי של למעלה מ-4 שנים ותוך שינוי הגרסה ביחס לגבי מקום האירוע פוגעות ביכולתן להתגונן מפני התביעה.
לגופן של טענות התובעת וככל שהדבר נוגע לתאונה הנטענת בכיכר כ"ט בנובמבר מכחישות הנתבעות את הטענות בין מחוסר ידיעה ובין שכלל לא היה בור בכביש במקום הנטען.
התובעת אינה מכחישה, כי במקור נטען, כי התאונה התרחשה במקום אחר. מר מהלל אמנון (להלן: "אמנון") אשר נהג ברכב בזמן התרחשות התאונה אישר בעדותו בפני (עמ' 4 בפרוטוקול), כי במקור העביר דיווח שגוי ביחס למקום התרחשות התאונה.
דיון
ראשית לעניין הטעות בדיווח ביחס למקום התאונה, השיהוי בהגשת התביעה ולהשלכות שיש לכל אלה על יכולתן של הנתבעות להתגונן.
כאמור לעיל,אין מחלוקת, כי במקור הדיווח ביחס למקום התרחשות התאונה היה שגוי; כי חלפו כחמש שנים ממועד התרחשות התאונה ועד הגשת תביעה זו הנדונה בפני; וכי חלפו למעלה מארבע שנים בין הגשת התביעה הראשונה בנושא ועד הגשת תביעה זו. בע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי ו
הישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , פ"ד נז(5) 433 ,קבעה השופטת פרוקצ'יה, כי יתכן סילוק תביעה בטענת שיהוי גם מקום בו מחדל של התובע הביא לשינוי במצבו של הנתבע לרעה.
בחינה האם השתנה מצבן של הנתבעות לרעה מחייבת לדעתי בחינה של משמעויות השיהוי במקרה זה נוכח הדין החל על האירוע ונסיבותיו.
אין חולק כי העירייה חבה בחובת זהירות מושגית כלפי סוג הניזוקים הנוסעים בדרכים ובכבישים שבתחומי העירייה ונמצאים באחריותה. חובת הזהירות המושגית נגזרת הן מיכולתה של העירייה לצפות נזקים לנוסעים בגין פגמים בדרך, והן מכח החובה שבדין, המוטלת עליה בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן : "הפקודה"). כך סעיף 249 (11) לפקודה מסמיך את העירייה לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור; וסעיף 235 לפקודה קובע, כי העירייה תדאג בין היתר לתיקונו של רחוב שאינו רכוש פרטי.
יחד עם זאת העירייה איננה יכולה למנוע כל מפגע בכביש בכל מועד ובכל שעה. אין לדרוש מהרשות המקומית להעמיד פקחים על כל קטע של רחוב במשך 24 שעות ביממה, ולסלק מיד כל מפגע שיופיע בו. העירייה מחויבת לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע ולתקן מפגעים העלולים לגרום לנזק. כך בע"א 176/59
עירית תל אביב נ' ראש חודש
,פ"ד טז 301, מפי כב' השופט אגרנט, נקבע, כי לאור סמכויות הפיקוח המוקנות לעירייה כאמור בפקודת העיריות, "
מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העירייה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים".
סבור אני, כי הדיווח השגוי ביחס למקום התרחשות התאונה וכן משך הזמן הרב שחלף ממועד התרחשותה מקשים על הנתבעות להוכיח, כי העירייה נקטה בצעדים סבירים במטרה למנוע מפגע בכביש אם היה כזה או לסתור את טענת התובעת כי כלל לא היה בור כזה במקום.
מכל מקום סבור אני, כי הטעות ביחס למקום התאונה בצוותא עם השיהוי בהגשת תביעה זו אכן הובילו לשינוי לרעה במצבן של הנתבעות. כך נמנעה מהם הלכה למעשה בדיקה בזמן אמת של המקום אשר ביחס אליו נטען בדיעבד כי בו התרחשה התאונה, נמנע מהם תיעוד האירוע כהלכה ובחינת הנסיבות אשר הובילו, אם בכלל, ליצירת בור אשר התהווה לטענת התובעת בכביש; וכן נפגמה יכולתן של הנתבעים לברר ולהציג את הפעולות אותן נקטה העירייה עובר לתאונה על מנת להבטיח את תקינות הכביש.
כיוון שכך סבור אני, כי חלה על התובעת חובה מוגברת בהוכחת תביעתה על מנת שבית המשפט ישתכנע כי למרות הנזק הראייתי עדיין בשיקלול כל הנתונים הוכח האירוע הנטען.
מטעם העירייה העידה אומנם בפני רק הגב' לילך מוסרי האחראית על ביטוחי העירייה. היא לא ידעה להסביר מדוע לא העידו מטעם העירייה גורמים רלוונטיים ובכלל זה כאלה העוסקים בתחום הכבישים (עמ' 9 בפרוטוקול). טוב הייתה הנתבעת 1 עושה אם הייתה מעידה גורמים רלוונטיים בהקשר זה. גם כך אינני סבור, כי התובעת הצליחה להוכיח כי הנזק שנגרם לרכב נגרם כתוצאה מבור שנפער במקום ובנוסף סבור, אני כי הנתבעות הצליחו ליצור ספק משמעותי שדי בו לדחות את התביעה.
ראשית נהג הרכב דיווח כאמור במקור כאילו האירוע התרחש במקום אחר. הוא עצמו ציין, כי יש ספק ביחס למה במדויק הוא זוכר מהאירוע (עמ' 3 שורה 6: "זיכרון תמיד יש השאלה אם יש 80% או 60%"). בהיות העיריה גוף ציבורי גדול החולש על שטחים נרחבים ישנה חשיבות רבה למקומו המדויק של המפגע הנטען.בנוסף התגלו סתירות בין דיווחיו ועדותו בפני. כך בעמ' 5 בפרוטוקול (שורה 21 ואילך) הוא חוזר בו למעשה מהטענה בכתב התביעה לפיה כתוצאה מהתאונה הרכב "נזרק" והוא מציין, כי קשה לו "לבוא בוודאות ולהיזכר". בנוסף הוא לא ידע להסביר (עמ' 6 שורה 10 ואילך) מדוע בדיווח הראשוני בגין התאונה כלל לא צויין, שהמדובר באירוע שהתרחש בכיכר.כיכר זהו תוואי דרך שקל יותר לזיהוי וקל יותר לזכור מאשר נקודה או מקטע בכביש ישר. מתברר כי לגרסת אמנון הוא התקשר מהמקום לקצין הרכב במקום עבודתו וזה הזמין גרר.לא שמעתי שנעשה נסיון מצד התובעת לאתר את אותו גורר על מנת לדלות ממנו פרטים.אמנון גם לא טרח לדווח לעיריה בסמוך לאחר האירוע על קרות האירוע.התובעת גם לא הוכיחה לטעמי כי הופרה במקרה דנן חובת זהירות קונקרטית מצד העיריה.לא הובאו בפני ראיות בדבר הצעדים שהיה על העיריה לנקוט ומה עשתה היא בפועל כדי למנוע לכאורה היווצרות המפגע.לא ברור גם כמה זמן היה מצוי במקום אותו מפגע נטען.
ב"כ התובעת בסיכומיו (עמ' 12) מפנה לתמונות שהוצגו בפני בית המשפט המציגות את השטח סמוך לכיכר (מוצג ת/1). למרות העובדה שבתמונות ניתן לראות תיקון שנעשה בכביש הרי לא ברור מתי נעשה התיקון ומה הקשר שלו אם בכלל לאירוע הנטען.יצויין כי התמונות צולמו שנים לאחר האירוע הנטען.
סיכום
אני דוחה את התביעה.
הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 3,300 ש"ח בצירוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לפרעון המלא בפועל.