פתח דבר
1. התובע מס' 1, מר ממדוח שלוף (להלן: "
התובע"), והוריו - התובע מס' 2, מר מוצטפא שלוף (להלן: "
אבי התובע") והתובעת מס' 3, גב' עזיזה מוצטפא (להלן: "
אם התובע") - מתגוררים בישוב מואסי, באזור רפיח ברצועת עזה שברשות הפלסטינית (יחדיו יכונו להלן: "
התובעים"). התובע הוא יליד 21/9/84, וביום 5/5/97 בהיותו הולך רגל פגע בו רכב צבאי שבבעלותה של הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל (להלן: "
הנתבעת"), שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1, אל הזייל חסני (להלן: "
התאונה").
התאונה ארעה באזור גוש קטיף, אשר באותו מועד היה בשליטה ישראלית מלאה, ואין מחלוקת בין הצדדים כי היא מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. משכך, הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לנזקי התאונה, והדיון שבפניי יוחד לגובה הפיצוי לו זכאים התובעים.
2. כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע, בין היתר, שברים ופציעות ברגל ימין. ממקום התאונה הוא הובהל לטענתו לבית חולים של הרשות הפלסטינית - שם המליצו הרופאים לקטוע את רגלו הפגועה. משפחתו של התובע סירבה לקטיעת הרגל, ועל כן כבר למחרת - ביום 6/5/97 - היא העבירה אותו לבית החולים "ברזילי" שבאשקלון (להלן: "
בית החולים").
התובע אושפז במחלקה האורטופדית בבית החולים, ואובחנו אצלו פגיעות כדלקמן:
"פצע עם חוסר עור בגודל 2X30 ס"מ באספקט מדיאלי קידמי שוק אמצעי ומרוחק ימין ובאספקט פרוקסימלי של כף רגל ימין. דפקים פריפריים נמושו היטב. תחושה שמורה. רגישות, דפורמציה בשוק ימין. שפשופים בברך ימין. נפיחות, רגישות למימוש בכף רגל ימין." (ראו: טופס סיכום מחלה בבית החולים שנערך על ידי ד"ר יאן גולודניצקי, מוצג ד למוצגי התובעים).
בצילומי רנטגן שנעשו לתובע נמצא כי הוא סובל משבר בשוק ימין שמלווה בתזוזה של שתיים מעצמות השוק (טיביה ופיבולה), וכן משברים בכף רגל ימין שמלווים בתזוזה של שתי עצמות בכף הרגל (MT 2,3).
ביום 7/5/97 נותחה רגלו הימנית של התובע, ובמהלך הניתוח נעשו "הטרייה נרחבת של הפצעים (הסרת הרקמה הנמקית - ע.ב.), קיבוע השבר בשוק ע"י HOFFMAN E.F. (מקבע חיצוני שמחובר לעצם- ע.ב.) ותוספת מערכת ILIZAROV לקיבוע כף הרגל. הגידים נתפרו והפצע הנותר כוסה ע"י שתל עור בעובי חלקי." (ראו טופס סיכום המחלה, מוצג ד למוצגי התובעים). ביום 19/6/97, לאחר שנראו סימני איחוי ראשוניים של השבר בשוק, נותחה רגלו הימנית של התובע פעם נוספת - והוסר ממנה המקבע החיצוני. לאחר הניתוח קובעה הרגל הפגועה בגבס ארוך.
3. התובע שוחרר לביתו ביום 22/6/97 במצב כללי טוב, עם המלצה למעקב אצל רופא מטפל במקום מגוריו ולביקורת במרפאה כירורגית פלסטית בבית החולים. במהלך השנתיים שלאחר התאונה התובע הגיע למרפאת בית החולים מספר רב של פעמים לצורך ביקורת ומעקב אחר החלמתה של רגלו, שאז אובחן כי הוא סובל "מכוויצה" בגב כף רגל ימין - שהיא התכווצות בלתי תקינה של הרקמה הצלקתית שגורמת להגבלת התנועתיות של כף הרגל - והומלץ לו לשחררה באמצעות ניתוח ולהשתיל תחתה שתל עור חדש (תיעוד הפגישות במרפאת בית החולים צורף כחלק ממוצג ד לתיק מוצגי התובעים); ואולם ניתוח כאמור לא בוצע בתובע בסופו של יום.
לטענתם של התובעים, הגבס הוסר מרגלו של התובע כארבעה חודשים לאחר שחרורו מבית החולים - שאז במשך כשנה הוא נאלץ להיעזר בקביים להליכה. בתקופה זו נבצר מן התובע לחדש את לימודיו - משום שכיתתו היתה ממוקמת בקומה השנייה של מבנה בית הספר, שלא היתה בו מעלית (ראו עדותו של התובע בעמ' 37 לפרוטוקול, ש' 10-12). יוער כי התובע מסר בעדותו כי במועד התאונה הוא היה תלמיד בכיתה ה', אף על פי שהיה כבן 13, ולא הוברר אם כך נאמר מתוך טעות או משום שחזר על כיתה אחת או יותר. לאחר שהתובע לא נזקק עוד לקביים להליכה הוא שב אל ספסל הלימודים - אך נשר כעבור כשנתיים, מפני שלטענתו התקשה להשלים את הפערים שנוצרו בינו לבין בני כיתתו בתקופה שבה נעדר מן הלימודים (ראו עדותו בעמ' 36 לפרוטוקול, ש' 12-23).
4. במועד מתן עדותו היה התובע כבן 23. לטענתו הוא סובל כיום מחום ודקירות ברגל ימין, אינו מסוגל לעמוד יותר מחצי שעה או ללכת יותר מ- 100 מטרים ברציפות, ואף לא להרים משאות (ראו: עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 2-5 ו- 14). בהיעדר השכלה או מקצוע, ומשאינו מסוגל אף לעבודה פיזית מאומצת - התובע אינו עובד, למעט עזרה שהוא מגיש לאחיו בעבודה בחממה שבבעלות המשפחה; אלא שגם במסגרת זו הוא מסוגל לטענתו לבצע עבודות פשוטות בלבד - כגון קטיפת עגבניות, דילול עלים ועבודות אחרות שניתן לבצען בישיבה, וכעבור כל 20-30 דקות של מאמץ הוא מתעייף ונזקק להפסקה (ראו עדותו בעמ' 38 לפרוטוקול, ש' 11-19; עמ' 39, ש' 15-19; עמ' 41, ש' 1-17; ועמ' 43, ש' 18-21)
עוד העיד התובע כי מאחר שהוא כמעט ואינו משתכר אין באפשרותו לרכוש או לבנות לעצמו בית, ומשכך הוא מתגורר בבית הוריו וטרם נישא (ראו עדותו בעמ' 39 לפרוטוקול, ש' 2-3).
מהלך הדיון בתובענה
5. עם הגשת כתבי הטענות ובהתאם להסכמה שאליה הגיעו הצדדים, הורה בית המשפט (כבוד השופטת ע' סלומון צ'רניאק) על מינויו של ד"ר משה רופמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה (להלן: "
ד"ר רופמן"; ראו: בש"א 7552/01). חוות דעתו של ד"ר רופמן מיום 27/10/01 הוגשה לתיק בית המשפט, וכן שאלות הבהרה שהופנו אליו מאת הצדדים בכתב ותשובותיו על שאלות אלה (חוות הדעת, שאלות ההבהרה והתשובות להן צורפו כמוצג א לתיק מוצגי התובעים וכמוצג 3 לתיק מוצגי הנתבעת).
אחת השאלות שהפנה ב"כ התובעים לד"ר רופמן עסקה בצלקות שנותרו על רגלו הימנית של התובע לאחר הניתוחים שעבר - שאז השיב המומחה כי "מהיותי מנתח אורתופד איני יכול כלל לענות בוודאות לשאלותיך שיש להפנותם למומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית". לנוכח תשובה זו עתרו התובעים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפלסטיקה, וביום 6/3/03 הורה בית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל) על מינוי כאמור של פרופ' רפאל שפיר (ראו: בש"א 23595/02; להלן: "
פרופ' שפיר"); בהחלטה מיום 28/4/03 הוסיף בית המשפט והבהיר כי מטרת מינויו של פרופ' שפיר כמומחה מטעם בית המשפט היא אך ורק לצורך הערכת האפשרות לתיקון הצלקות ברגלו הימנית של התובע באמצעות ניתוח פלסטי. דא עקא, שתקופה ממושכת לא עלה בידו של התובע להיכנס לישראל ועל כן בדיקתו על ידי פרופ' שפיר התעכבה עד מאד - ורק ביום 20/2/05 הושלמה כתיבת חוות הדעת והוגשה לתיק בית המשפט; ובהמשך הוגשו גם שאלות הבהרה שנשלחו לו מאת הצדדים ותשובותיו להן.
בשלב זה עתרו התובעים לבית המשפט שיורה לפרופ' שפיר לקבוע במסגרת חוות דעת משלימה גם את שיעור נכותו של התובע בתחום הפלסטיקה. בית המשפט (כבוד השופט ש' ברוך) נעתר לבקשה (ראו: בש"א 17673/05); וחוות דעת משלימה מיום 4/1/06 הוגשה לתיק בית המשפט (שתי חוות הדעת של פרופ' שפיר, שאלות ההבהרה והתשובות להן צורפו כמוצג ב לתיק מוצגי התובעים וכמוצג 4 לתיק מוצגי הנתבעת).
6. לנוכח הקושי הצפוי בקבלת תצהירים מן התובעים, שמתגוררים כאמור בשטח הרשות הפלסטינית, הורה בית המשפט (כבוד השופט ש' ברוך) ביום 30/3/06 כי העדויות כולן יישמעו בעל פה. עם העברת התיק לטיפולי הוריתי לצדדים ביום 11/6/06 על הגשת תיקי מוצגים, ובהמשך קבעתי את התיק לשמיעת הוכחות בפניי.
מטעם התובעים העידו התובע ואבי התובע.
מטעם הנתבעת העידו מר רועי בן משה - סגן מנהל האגף לתכנון, תקצוב ותמחור במשרד הבריאות (להלן: "
בן משה"); מר ציון אוליאל, מנהל אדמיניסטרציה רפואית ואחראי על תקציב בבית החולים "שיבא" (להלן: "
אוליאל"); סא"ל מיכאל סירולניק - ראש ענף תיאום כלכלי במנהלת תיאום וקישור ארז (להלן: "
סא"ל סירולניק"); ומר הינו קאסם - מתאם תעסוקה במינהל האזרחי באזור התעשייה ארז (להלן: "
קאסם").