- לפני תביעת נזיקין לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו עת עבד בשירות הנתבעת.
- התובע, יליד 6/03/56, נשוי ואב לשישה ילדים, מסגר במקצועו, עבד כרתך בשירות הנתבעת, שהינה חברה המפעילה מתקני שעשועים וספורט, החל מיום 21/12/92 ועד יוני 1993. ביום 6/06/93, עפ"י הנטען, אירעה לתובע תאונת עבודה, בעת שנפל מתורן ספינת השעשועים שברשות הנתבעת, אותו עלה לתקן באמצעות רתכת. פורמאלית, פוטר התובע ב- 31.12.93.
בשל קושי ראייתי שנוצר בשאלת נסיבות התאונה, פרטיה וחבות הנתבעת כמעביד, צומצמה חזית המחלוקת בין הצדדים, במסגרת הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, וזו התמקדה אך בשאלת הקשר הסיבתי והנזק. בהתאם להסכמה האמורה, במקום הכרעה בשאלת החבות, תהיה הפחתה של מחצית מכל נזק שיוכח ויפסק לתובע, וזאת בגין אשם תורם.
משכך, יתמקד הדיון מעתה בשאלת הנזק, תוך התייחסות לסוגיית הקשר הסיבתי.
3.
הנכות הרפואית:
בסמוך לאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד במשך חודש ימים, לאחריהם ישנו תיעוד רפואי על פניה לבי"ח ברזילי בשל כאבים בעמוד השדרה והגב, עם הקרנה לרגל שמאל, שם בוצעה לו בדיקת C.T, אשר הדגימה בקע דיסקלי בגובה L4-L5 ו- L5-S1. כעבור 3 חודשים, ביום 5/09/93, אושפז התובע במחלקה האורטופדית בבי"ח ברזילי למשך חמישה ימים. וכעבור 3 שנים, עבר בדיקת M.R.I, אשר הדגימה אצלו פריצת דיסק חמורה בגובה L5-S1. ביום 9/07/96, אושפז התובע בבי"ח אסותא, שם עבר ניתוח דיסקטומיה בגבו, לכריתת דיסק מותני.
לטענת התובע, עובר לתאונה היה אדם בריא לחלוטין, ואילו בעקבותיה, הוא סובל באופן מתמיד מכאבי גב ובעיות בעמוד השדרה, הוא מוגבל בתנועותיו וכיוון שכך, לא יכול לשוב לכל עבודה שהיא.
לצורך הערכת מצבו הרפואי, הוגשו חוו"ד מומחים מטעם הצדדים, ולאור הפער ביניהם, הוסכם על מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, אשר נתן חוו"ד ביום 25/05/03 ואף העיד בביהמ"ש ביום 7/12/05.
מטעם התובע, הוגשה חווה"ד של פרופ' ד. עטר, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר קבע כי לתובע 20% נכות רפואית לצמיתות, לפי סעיף 37(7) ב', וזאת עקב הבקע ב- L-5-S-1. הפרופ' עטר הוסיף בחוות דעתו, כי התובע: "במקצועו רתך. ברור כי לאור פגיעה זו אינו מסוגל לחזור ולעסוק במקצוע זה. ע"כ יש מקום לקבוע נכות תפקודית (הפעלה מלאה של תקנה 15). סך נכותו הרפואית והתפקודית יקבע על-כן ל 30% לצמיתות".
מטעם הנתבעת, הוגשה חווה"ד של ד"ר א. שטיינברג (נ/6), מומחה לאורטופדיה, אשר קבע כי לתובע 10% נכות עקב התאונה. בדיקתו את התובע, העלתה:
"הגבלה קלה בתנועת עה"ש המותני, ובבדיקות ההדמיה פריצת דיסק אשר נותחה עם הצטלקות אופיינית לאחר ניתוח". את ממצאיו סיכם ד"ר שטיינברג כך:
"לתובע נותרה נכות בגבו... אותה אני מעריך ב- 10% כפי שקבע גם מל"ל, לפי סעיף 37(7) א' של קובץ התקנות של ביטוח לאומי".
בהסכמת הצדדים, מונה, כאמור, מומחה מטעם ביהמ"ש, והוא פרופ' מ. ליברגל, מנהל מחלקה אורטופדית בבי"ח הדסה עין כרם י-ם, אשר קבע לתובע 20% נכות רפואית, לפי סעיף 37(7) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בשל הגבלה בינונית בטווחי התנועה בעמוד שדרה מותני, בדומה לפרופ' עטר ובניגוד לד"ר שטיינברג, אשר סבר שמדובר בהגבלה קלה בלבד.
לנוכח חוות דעתו המפורטת של המומחה שמונה, לאור דבריו בחקירתו בביהמ"ש, ובהעדר סיבה שלא לאמץ את מסקנות המומחה האובייקטיבי, רואה אני לקבל את קביעותיו ביחס לנכותו האורטופדית הצמיתה של התובע. משכך, תקבע נכותו הרפואית, בשיעור של 20%, אשר יהוו גם בסיס לדיון המפורט בהערכת הנזק.
4. המומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' ליברגל, התייחס בחוות דעתו לסוגיית הקשר הסיבתי, או ה"נסיבתי", כפי שהגדירו, וקבע כי:
"לגבי נפילה מגובה, אומנם בד"כ נפילות מגובה מלוות בחבלות גרמיות כגון שברים או פריקות אך אצל אדם מנוסה בעבודה גופנית, אשר יתכן ואף בלם את עצמו אפשרית בהחלט חבלה שתגרום לעומס כפופי בין חוליתי ותחמיר/ תגרום לפריצת דיסק", ובעדותו, חזר על הדברים, באומרו:
"לנושא של סוג הפגיעה שיכול להיגרם כתוצאה מנפילה בגובה. ובהקשר זה אני חושב שללא ספק שבנפילה מגובה יכול להיגרם נזק לדיסק הבין חולייתי". פרופ' עטר אף הוא מצא קשר סיבתי בין הנפילה מגובה לפריצת הדיסק של התובע. בניגוד לעמדתם, ציין ד"ר שטיינברג בחוה"ד, כי:
"אני מסכים שלתובע יש בעיות גב על רקע מחלת דיסק, אך לדעתי בהחלט איננה על רקע אותה תאונה עליה טוען התובע. לאור האמור לעיל הייתי רואה את מה שאירע בקיץ 1993, כהתקף או התפרצות זמנית של מחלתה קיימת, מה גם שההחמרה בשנת 1996 בעקבותיה עבר ניתוח בבי"ח אסותא, חלה 3 שנים אחרי האירוע הנטען".
סבורני, כי על אף דעתו החולקת של ד"ר שטיינברג, ניתן לומר ולקבוע, כי הוכח די הצורך, הקשר הסיבתי בין הנפילה הנטענת של התובע לבין נכותו האורטופדית, כפי קביעת פרופ' ליברגל ופרופ' עטר, וכי קשר סיבתי זה, מחייב את הנתבעת כלפיו, בהתאם לסעיף האחריות עליו הסכימו הצדדים, ובכפוף להתנייתם במישור האשם התורם.
5. בפי הנתבעת שתי טענות לעניין העדר קשר סיבתי וניכוי מצב רפואי קודם.
האחת, עניינה טענת הנתבעת לפיה מאחר והרישום הראשון בתיקו הרפואי של התובע הינו מיום 27/07/93, כשלושה שבועות לאחר התאונה, אשר עפ"י הנטען אירעה ביום 6/06/93, יש לשלול קיומו של קשר סיבתי בין כאבי הגב נשוא הרישום הרפואי לבין התאונה הנטענת.
התובע מתנגד להעדר קשר סיבתי בכגון דא, ובתשובה, מפנה לדברי פרופ' ליברגל, לפיהם יתכן שהסימפטומים לכאבי גב כתוצאה מנפילה, יופיעו בהדרגה ואף כעבור 3 שבועות. כך בחוות דעתו:
"... הסתמנות שכזו לא חייבת להביא את הנבדק לחדר מיון לאחר הארוע, ועלולה להסתמן תוך מספר ימים". וכן בעדותו, מיום 7/12/05, עמ' 4:
"בהקשר של פריצת דיסק בין חולייתי, ייתכן שהסימפטומים יופיעו בעיקר העיצביים, יופיעו בהדרגה של שבועיים שלושה ואף יותר".
השניה, עניינה ביסוס טענת העדר קש"ס או לפחות ניכוי מצב רפואי קודם של התובע, כאשר לפי טענת הנתבעת, נלמד הדבר ממסמך רפואי שערך ד"ר יקים, ואשר נחזה להיות מיום 10/02/91, בו הוא מאשר הוצאת חופשת מחלה לתובע עבור חודש דצמבר, בשל Acute Disc Hernia, כלומר זמן רב לפני התאונה נשוא התביעה.
התובע מכחיש זאת ונסמך גם על האמור בחווה"ד של פרופ' ליברגל, בה הוא כותב:
"על פי הרישומים שהוצגו בפני, וכן על פי דבריו אין עדות ברורה לתחלואה עובר לארוע הנדון. קיים מסמך של ד"ר יקים מ- 1991 המדבר על תחלואה בגובה הנדון וחופשת מחלה הניתנת בדיעבד ללא כל פרוט של הבקור הקודם. אין עדות לתחלואה נוספת בהמשך עד לארוע הנדון. אין תיעוד של רופא משפחה סביב 12/1990. כמו כן ד"ר יקים היה בין הרופאים המטפלים ב- 1993. אני סבור כי מתן חופשת מחלה למשך חודש בדיעבד על ידי רופא מנוסה כמו ד"ר יקים חייבת להיות מבוססת על תיעוד והכרות קודמת. יש לברר אם לא מדובר בטעות בתאריך (למשל 1994?) או חסר במסמכים רפואיים".