1. התובע, יליד 1960, מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת מספר 1.
2. הנתבעת 1, שהינה מפעל העוסק בין היתר בייצור חומרים כימיים, הייתה, כאמור לעיל, במועדים הרלוונטיים לתביעה, מעבידתו של התובע, והנתבעת 2 היא מי שהוציאה פוליסת ביטוח, המכסה אחריותה של הנתבעת 1 כמעבידה. לפי כתב ההגנה, ביטוח הנתבעת 2 החל באפריל 1997, לטענתה, הרבה לאחר שמחלת התובע כבר נגרמה והתגלתה ושמונה חודשים בטרם פרש התובע מעבודתו אצל הנתבעת.
3. התובע עבד אצל הנתבעת 1 (להלן:-
"הנתבעת") בתפקיד מפעיל במתקן הברום, במשך השנים 1997 - 1989. התובע טוען, כי במהלך עבודתו נחשף לחומרים כימיים מזיקים כגון: ברום, כלור, חומצות, אשלג, אבק וחומרים נוספים אשר לטענתו גרמו לפגיעה קשה בבריאותו עד כדי הפסקת עבודתו בחודש דצמבר 1997, עקב מצבו הבריאותי.
התובע טוען כי במקרה דנן חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעת מוטל נטל הראייה, להוכיח, כי לא מחדליה הם שגרמו למחלתו של התובע. עוד טען התובע, כי התאונה אירעה עקב רשלנותה ו/או הפרת חובות חקוקות של הנתבעת ו/או של מי מעובדיה ו/או שליחיה, שבגין מחדליהם ומעשיהם נושאות הנתבעות באחריות.
עוד טען התובע כי הנתבעת לא הנהיגה שיטות עבודה בטוחות ונאותות ו/או לא הנהיגה שיטת עבודה נאותה ובטוחה בשטח המפעל, לא הדריכה את התובע כראוי לגבי העבודה והפעלת המתקנים בשטח המפעל ומהן הסכנות הטמונות בביצוע העבודות בשטח; לא הזהירה את התובע מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתו בשטח המפעל; לא קיימה פיקוח ובקרה נאותים על ביצוע העבודה; לא קיימה פיקוח ובקרה נאותים על עוצמת החשיפה לחומרים המסוכנים; יצרה סביבת עבודה מסוכנת; לא נהגה כפי שמעביד זהיר סביר ומיומן היה נוהג בנסיבות העניין וידעה ו/או הייתה צריכה לדעת על הסכנה אשר צפויה לתובע בעת ביצוע עבודתו; הפרה חובות שבדין אשר לפי יעודן נועדו להגן על התובע; לא התקינה אמצעי זהירות ו/או בקרה ו/או נהלי בטיחות למניעת חשיפה לחומרים מסוכנים ברמות גבוהות ביותר בעבודה ולא סיפקה לעובדים ובכללם לתובע אמצעים להגנתם ו/או אמצעי מיגון מתאימים; הפרה את החובות החקוקות המצוינות בתקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים) התשנ"ג - 1993; לא התקינה שלטי אזהרה מתאימים לעבודה בתנאי חשיפה לחומרים מסוכנים להזהרת העובדים ובכללם התובע, מהסכנות הצפויות.
4. לכתב התביעה צרף התובע חוות דעת של פרופ' שמעון שפיצר, מומחה למחלות ריאה, אשר קבע כי התובע סובל מאסטמה כרונית קלה שנוצרה והתהוותה לאחר תאונת עבודה שבה נחשף באופן אקוטי לאידי ברום בריכוז גבוה. עוד קבע המומחה:
"לתובע אין עבר נשימתי, יש סיפור משפחתי של אסטמה אולם תבחיני העור האלרגיים אינם מצבעים על רגישות כל שהיא לגורמים סביבתיים. יש לפיכך להתייחס אל מחלת האסטמה ממנה הוא סובל כאל מחלה הנובעת מתנאי עבודתו ומייצגת מחלה תעסוקתית"
המומחה העריך את נכות התובע בשיעור של 20% לצמיתות.
5. הנתבעות הכחישו את הנטען בכתב התביעה וטענו כי תביעת התובע התיישנה. הנתבעות טענו, כי גם בחוות הדעת שצרף התובע מאשרים, הן התובע והן המומחה מטעמו, כי כבר בשנת 1989, סבל התובע ואובחן כסובל ממחלת האסטמה ומאז ועד למועד הגשת התביעה חלפו 15 שנים. לחילופין טענו הנתבעות, כי התובע לא היה חשוף כלל בעבודתו לחומרים כימיים ובכל מקרה אין כל קשר בין עבודתו לבין מחלתו.
6. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' ישראל ברודרמן, מומחה למחלות ריאה, שקבע כי מחלת התובע אינה אסטמה תעסוקתית, אלא אסטמה קונסטנטוציונלית על רקע משפחתי.
7. בהסכמת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט, פרופ' קרמר, מנהל מחלקת ריאות מבית החולים בלינסון, אשר קבע, כי לאור רקע העישון, הסיפור המשפחתי והפרעה בתפקוד הריאה שנמצאה טרם תחילת עבודתו, גם אם הייתה קשורה לזיהום נשימתי חולף, ניתן להצביע על מחלה אסטמתית ברורה טרם נחשף התובע לחומרים מגרים. מאידך, מציין המומחה, האירוע של חשיפה לאדי ברום והחשיפה המתמשכת לחומרים מגרים תרמו לגירוי דרכי הנשימה והחמירו את הנטייה הקיימת.
המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 6(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, שעל פיו נקבעת הנכות בגין קצרת הסמפונות כאשר ישנם התקפים קלים בהפסקות ארוכות וסיבוכים קלים, כשהמומחה מציין שהוא ממליץ להכיר במחצית הנזק על רקע חשיפתו המקצועית של התובע.
8. בפני העידו מטעם התביעה התובע בלבד ומטעם הנתבעות העיד מר בן ציון אישק, ששימש במועדים הרלוונטים לכתב התביעה כרמ"ח הנדסת תהליכים אצל הנתבעת.
9. אומר כבר עתה, כי לאחר עיון ושיקול הראיות שניתנו, יחד עם שיקול טענות בעלי הדין, גם בסיכומי טענותיהם, לרבות בחינת המסמוך שהוצג, תוך שיקול נטל ההוכחה - אני מוצאת לדחות התביעה.
התיישנות:
10. כאמור, הנתבעת טוענת, כי תביעתו של התובע התיישנה.
פרופ' שפיצר המומחה מטעם התובע קבע, כאמור לעיל, כי שיעור נכותו של התובע מעבודתו הינה 20%, כאשר פרופ' שפיצר מציין בפרק הדיון והמסקנות
"... מאז אירוע זה (שאירע בשנת 1989-
ס.כ.)
הוא סובל מאסטמה קלה עם החמרה אקוטית ב-1997"
פרופ' ברודרמן, המומחה מטעם הנתבעת מעריך את נכותו של התובע ב-10%, כאשר הוא מייחס לשתי תאונות עבודה שבהן היה מעורב התובע, בחודש מאי 1989 ובחודש ספטמבר 1997 שליש משיעור הנכות.
פרופ' קרמר, המומחה מטעם בית המשפט, העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 20%, כאשר מחצית מהנזק מיוחס לחשיפתו המקצועית של התובע.