פסק-דין בתיק א 24441/06

1.         התובע, מהנדס חשמל יליד 1957, עתר נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 15/01/02 (להלן - התאונה).

2.         אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי ועדה רפואית של המל"ל, אשר קבעה לתובע נכויות זמניות, וביום 26/02/04 אף קבעה כי לתובע נותרו  10% נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה.

על החלטה זו הגיש המל"ל ערר. ב-14/11/04 קיבלה ועדת הערר את הערר וקבעה למבקש 0% נכות צמיתה.

התובע הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. ערעורו התקבל ועניינו הוחזר לועדת הערר.

ועדת הערר קבעה בהחלטה נוספת, ביום 28/08/05, כי למערער לא נותרה נכות צמיתה. על החלטה זו הגיש התובע ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה אך הערעור נדחה. בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה נדחתה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. 

4.         התובע עתר בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת העררים לפי סע' 6ב' לחוק ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי.

בקשה זו נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 23/10/07.

משמעות החלטה זו הינה, כי קביעת ועדת העררים מיום 28/08/05, לפיה לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, מחייבת אף בתביעה זו.

5.         לאחר שמיעת עדות התובע, טיעוני ב"כ הצדדים ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי, התיעוד במל"ל והמסמכים אשר צורפו על ידי הצדדים), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1.       התובע חזר בסיכומיו על טענותיו בבקשה להבאת ראיות לסתור וטען כי יש מקום לקבוע בנסיבות כי לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

נוכח החלטתי המנומקת, אין מקום לדון מחדש בנושא זה וטענותיו של התובע בעניין נדחות.

בנוסף, נוכח העובדה כי התובע לא צירף תלושי שכר עדכניים להוכחת ההפסדים אשר לטענתו נגרמו לו כתוצאה מהתאונה (התובע טען בעדותו בפניי כי שיעור השכר שלו לא ירד אולם נגרמה לו פגיעה בתנאים הסוציאליים; עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 08/01/08), אני קובע כי התובע אף לא הצליח להוכיח הפסד השתכרות או נכות תפקודית כלשהי כתוצאה מהתאונה או נכות תפקודית כלשהיא כתוצאה מהתאונה.

אף טענת התובע כי נאלץ לעזוב את עבודתו בבזק (כשנה וחצי לאחר התאונה), עקב המגבלות שנותרו לו בעקבות התאונה, לא הוכחה ונדחית על ידי (תשומת הלב מופנית לעניין זה למסמך נ/1 אשר הוגש על ידי הנתבעת).

5.2.       גובה הנזק

5.1.1.    כאב וסבל -

בשים לב למהות הפגיעה, לתקופת אישפוזו, לנכויות הזמניות אשר נקבעו לו על ידי המל"ל, הטיפולים להם נדרש ולתקופת אי הכושר לאחר התאונה, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה - סך של 14,000 ש"ח נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

5.1.2.    הפסדי שכר לעבר -

על פי האישורים הרפואיים ובהסתמך על נתוני המל"ל, התובע שהה באי כושר למשך תקופה של 9 ימים. שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על ממוצע של 13,500 ש"ח ברוטו. השכר נטו נכון להיום (הצמדה בלבד ולאחר ניכויי מס) - 12,800 ש"ח. הפסד השכר למשך 9 ימים נכון להיום (בתוספת ריבית) - 5,000 ש"ח (מעוגל).