1. לפניי תביעה, בה מבקשת התובעת כי הנתבע שהנו בעל מניות ומנהל רשום של החברה ו.א. פירות וירקות העמק (1998) בע"מ (להלן "החברה"), אשר כנגדה ניתן פסק דין, ישלם לה את תמורת השיקים שנתנו לה על ידי החברה ואשר בהם היא אוחזת.
טענות התובעת בתמצית
2. התובעת טוענת כי היא אוחזת בשלושה שיקים לפקודתה בחתימת החברה ומנהלה הנתבע. שיקים אלו הופקדו בבנק והוחזרו לתובעת מחמת חוסר כיסוי.
3. בהסתמך על תדפיס מרשם החברות הנתבע הנו בעל מניות (99 מניות מתוך 100) ומנהל של החברה.
4. הנתבע חב אישית בפירעון השיקים מתוקף היותו בעלים ו/או מנהל של הנתבעת. הנתבע פעל בחוסר תום לב וידע בעת מסירה השיקים לתובעת, כי אין להם כיסוי וכי לא הייתה כל כוונה לפרעם.
טענות הנתבע בתמצית
5. הנתבע טען בכתב הגנתו, כי בהיותו חייל בשירות חובה, ביקש ממנו אביו דני ברק לסור עמו למשרדו של רו"ח גדי שיוביץ'. (להלן "שיוביץ"). במהלך הפגישה, הציע שיוביץ לנתבע לרשום חברה אשר הוא יהיה בעליה ביחד עם עו"ד בנו גנות אשר גם הוא נתבע בתיק זה ואשר ניתן כנגדו פסק דין בהעדר התגוננות.
6. כדי לפתות את הנתבע להענות לבקשתו, אמר לו שיוביץ' כי אם יסכים לרשום חברה כאמור, הוא ישלם לנתבע סכום של 200 ש"ח מדי חודש. עוד הודיע שיוביץ', כי מי שינהל בפועל את החברה יהיה הוא עצמו, ואין לנתבע מה לדאוג, וכי הוא לא יאפשר כי יאונה לנתבע כל רע כתוצאה מרישום החברה על שמו.
7. הנתבע, שלא היה לו כל שמץ של מושג בתאגידים ובניהולם, שאל את אביו מה דעתו על הצעת שיוביץ'. זה השיב לו, כי מאחר ושיוביץ' הנו רו"ח ידוע ובעל מוניטין, ומאחר והוא עצמו נותן מדי פעם שירותי מכונאות בשכר למשרדו והוא מכיר את הנפשות הפועלות, וכן בהתחשב בכך שמי שנרשם כבעלים נוסף של החברה הוא עורך דינו של רו"ח שיוביץ', כי הוא יכול להענות להצעה. לאור זאת, חתם הנתבע על מסמכי ייסוד החברה.
8. מאז חתימתו על מסמכי יסוד החברה הנ"ל, לא היה לנתבע כל קשר מכל מין וסוג שהוא לחברה, לניהולה, להכנסותיה ולהוצאותיה ולכל דבר ועניין הקשור אליה.
9. כחודש לאחר חתימת הנתבע על המסמכים האמורים, הגיע לבסיס הצבאי בו שירת התובע אדם שהציג עצמו כשלוח של שיוביץ'. אדם זה הציג בפניו פנקס שיקים אחד וביקשו לחתום במקום המיועד לחתימת המושך. הנתבע נענה לבקשה וחתם על פנקס השיקים.
10. הנתבע טען כי לא חתם על אף מסמך אחר למעט פנקס השיקים האמור, זאת בין השאר משום שרו"ח שיוביץ' לא עמד בהתחייבותו לשלם לו סכום של 200 ש"ח מדי חודש, שכן לאחר שלושה חודשים הוא חדל מלשלם לנתבע את הסכום האמור.
11. הנתבע טען עוד, כי החתימה המופיעה על כל אחת מהחותמות שהוטבעו על שלושת השיקים נשוא כתב התביעה, אינה חתימתו והיא מעשה זיוף. גם כתב היד על פני השיקים אינו שלו. לנתבע אין כל ידיעה אודות נסיבות משיכתם של שלושת השיקים והקשר בין החברה לבין הנפרע, והוא אף לא נשאל האם החברה רשאית למשוך שיקים לפקודת הנפרע.
12. עוד טען הנתבע, כי הסחירות בשיקים הוגבלה במילים "למוטב בלבד", כי שם הנפרע הינו "א. טובול" כאשר שם החברה הנתבעת הנה "א. טבול בע"מ". לאור ההבדלים בשם, הרי שהתובעת אינה אוחזת בשיקים שכן לא ניתן לסחרם. לאור זאת, מבקש הנתבע לדחות את התביעה כנגדו.
השתלשלות העניינים במסגרת ההליכים המשפטיים
13. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הגיש תצהיר מנהלה מר אריה טבול והנתבע הגיש תצהיר בעצמו.
14. לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, ביקשה התובעת להגיש את תצהירו של שיוביץ' כתצהיר משלים. בנימוקיה טענה התובעת, כי סברה שהנתבע יגיש תצהיר של רו"ח שיוביץ', ומשלא עשה כן ביקשה היא להגיש את תצהירו. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבע. בהעדר תגובה, קבע כב' השופט פרידלנדר ביום 26/11/07, כי התצהיר המשלים יוגש כמבוקש.
15. בתצהירו, הכחיש רו"ח שיוביץ' את הטענות שנטענו על ידי הנתבע בכתב ההגנה. רו"ח שיוביץ' טען, כי היוזמה לרישום החברה הייתה של אביו של הנתבע, וכי עו"ד בנו גנות לא היה עורך דינו. אביו של הנתבע לא רצה להרשם כבעל מניות בחברה, מאחר והיה מסובך בחובות ומצוי בהליכי פשט"ר. עו"ד בנו גנות נרשם כבעל מניות מכיוון שבאותה תקופה, נדרשו שני בעלי מניות על מנת לרשום חברה. החברה לא נוהלה על ידי רו"ח שיוביץ' אלא על ידי אביו של הנתבע ועל ידי אדם נוסף בשם סגלוביץ'. רו"ח שיוביץ' הכחיש כי שלח אדם כלשהו להחתים את הנתבע על פנקס שיקים. בעלי זכות החתימה בחשבון הבנק של החברה, היה הנתבע בצירוף חותמת החברה. בשלב מסוים, הוספה גם חתימתו לצרכי ביטחון בלבד. עוד העיד, כי למיטב ידיעתו, מעולם לא הוגשה תלונה במשטרה על ידי הנתבע בקשר לזיוף חתימותיו על השיקים של החברה.
16. ביום 14/1/08, ימים ספורים לפני הדיון הקבוע להוכחות בתיק, הוגשה בקשה מאת הנתבע להגיש את תצהירו של אביו של הנתבע, מר דני ברק, וכן לאפשר את העדתם של רו"ח זיו קרסנטי ורו"ח אריה ישראל, שהיו בעבר שותפיו של רו"ח שיוביץ'. לאור קרבת מועד הדיון, קבעתי כי הבקשה תידון בדיון.
17. בדיון טעון שהתקיים ביום 22/1/08, טענו הצדדים בעניין בקשת הנתבע. במהלך הדיון, הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על העדתו של רו"ח אריה ישראל.