פסק-דין בתיק א 23669/06

1. התובעת, ילידת 1950, עתרה נגד הנתבעים לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בשל תאונת דרכים מיום 19/03/06 (להלן - התאונה).

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3. התובעת עתרה בבקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים - אורטופדיה, נוירולוגיה, נפשי, נפרולוגיה ועיניים.

ביום 26/04/07 ניתנה החלטתי, לפיה נוכח התיעוד הרפואי שצורף על ידי התובעת לבקשה, יש מקום למינוי מומחה רק בתחום האורטופדי (המומחה שמונה הינו פרופסור צינמן; להלן - המומחה).

התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו (בר"ע 1844/07), וכב' השופטת וסרקירוג, ס.נ, בהחלטה מיום 06/09/07 דחתה את הבקשה (ללא קבלת תגובת הנתבעים). בהחלטתה התירה לשאול את המומחה בשטח האורטופדי אם יש מקום למינוי מומחים נוספים כתוצאה מהתאונה.

ביום 25/09/07 נתקבלה חוות דעת המומחה, אשר קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 2% בתחום האורטופדי (עקב דלדול בהיקף שרירי הירך והגבלה בכיפוף מפרק הירך).

ביום 18/11/07, נתקבלו תשובות המומחה לשאלות אשר נשלחו על ידי התובעת, לפיהן אין מקום למינוי מומחה רפואי נוסף בכלל, ובתחומים הנוירולוגי, הנפרולוגי והנפשי בפרט (תשובות מס' 6.15 ואילך לשאלות ההבהרה).

בישיבת 02/12/07 ניתנה החלטתי, לפיה נדחתה בקשה נוספת של התובעת למינוי מומחים רפואיים נוספים.

התובעת העלתה טענות נוספות בעניין זה בתצהירה ואף הגישה ביום 31/01/08 בקשה חוזרת למינוי מומחים רפואיים נוספים, בתחומים - נוירולוגיה, נפשי, ונפרולוגיה.

בקשה זו נדחתה בהתאם להחלטתי אשר ניתנה בפתח ישיבת 25/02/08.

משמעות החלטות אלה הינן, כי הנכות הרפואית בשיעור 2% אשר נקבעה על ידי המומחה בתחום האורטופדי, היא הנכות המחייבת בתביעה זו וכי לתובעת לא נותרה נכות בתחום רפואי אחר כתוצאה מהתאונה.

4. לאחר שמיעת עדויות התובעת והמומחה, טיעוני ב"כ הצדדים ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי, והמסמכים אשר צורפו על ידי הצדדים), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

4.1. ב"כ התובעת חזר בסיכומיו על טענותיו לעניין מינוי מומחים נוספים וטען כי יש מקום לקבוע בנסיבות כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחומים אלה בעקבות התאונה.

נוכח החלטותיי המנומקות והאמור בסע' 3 לפסק הדין, אין מקום לדון מחדש בנושא זה וטענותיה של התובעת בעניין נדחות.

בנוסף, נוכח העובדה כי התובעת לא צירפה תלושי שכר או ראיות אחרות להוכחת ההפסדים אשר לטענתה נגרמו לה כתוצאה מהתאונה, שיעור הנכות הנמוכה שנקבעה על ידי המומחה ותשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ועדותו בפניי, אישורי אי הכושר המעטים (3 ימים בלבד) וכן אישור המל"ל לפיו התובעת קיבלה עוד בטרם קרות התאונה ואף לאחריה גימלת הבטחת הכנסה (האישור הוגש וסומן במ/1), אני קובע כי התובעת אף לא הצליחה להוכיח כי נגרמו לה הפסדי שכר או כי נותרה לה נכות תפקודית כלשהיא כתוצאה מהתאונה.

4.2. גובה הנזק

4.1.1. כאב וסבל -

בשים לב למהות הפגיעה, לנכות הרפואית הצמיתה אשר נקבעה לתובעת על ידי המומחה, הטיפולים להם נדרשה (ואשר רלוונטיים לפגיעה בתאונה) ולתקופת אי הכושר לאחר התאונה, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה - סך של 15,000 ש"ח נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

4.1.2. הפסדי שכר לעבר -