התביעה שבפניי הינה תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 27.3.98 במוסך בו עבד (להלן: "
התאונה"). התובע נכווה כוויות קשות בפניו ובגופו כתוצאה מדליקה שפרצה במהלך טיפול ברכב במסגרת עבודתו.
1.
העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים באשר לאירוע התאונה:
התובע, יליד 1972, מכונאי רכב בהכשרתו, הועסק כמכונאי אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") במשך כארבע שנים, עד למועד התאונה.
הנתבע 2, ישראל טורס (להלן: "ישראל"), היה במועד התאונה בעליו ומנהלו של המוסך. הנתבע 3, עופר טורס, בנו של ישראל (להלן: "עופר") היה עובד המוסך במועד התאונה.
הנתבעת 4, הדר חברה לביטוח בע"מ, ביטחה בביטוח אחריות את הנתבעים 1-3 בכל הזמנים הרלוונטיים לתאונה.
ביחס לנסיבות התאונה, העידו מטעם התביעה התובע עצמו ומומחה בטיחות מטעמו, מר רפאל גרציאני (להלן: "
גרציאני"). מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2-3 עצמם, וכן מומחה בטיחות מטעמם, המהנדס אשר סלוצקי (להלן: "
סלוצקי).
נסיבותיה הכלליות של התאונה אינן שנויות במחלוקת. ביום 27.3.98 הגיע למוסך רכב מסוג סובארו בשל בעיית התנעה. התובע החליף מתנע ברכב אולם בעיית ההתנעה נותרה בעינה. הנחת העבודה היתה כי מדובר בבעיה של
"נעילה הידרוסטטית" (חדירת נוזל לחלל הצילינדר, המונעת את תנועת הבוכנה בתוכו), אשר לצורך טיפול בה יש לפרק את מצתי הרכב על מנת לנקז את הנוזל המצוי בחלל הצילינדר.
בשלב מסוים הצטרף עופר אל התובע על מנת לסייע לו בטיפול בתקלה. התובע החל בפירוק המצתים. בעקבות ניסיון סיבוב ידני של המנוע באמצעות גלגל התנופה, נוכחו עופר והתובע ביציאת נוזל מן הצילינדרים, אולם טיבו של הנוזל לא נבדק.
כאשר עמד התובע רכון לכיוון המנוע התניע בעל הרכב, אשר ישב בתוכו אותה עת, את הרכב. פעולת ההתנעה סובבה את המנוע וגרמה להתזתו של הנוזל המצוי בחלל הצילינדר - אשר בדיעבד התגלה כדלק - לעבר פניו וגופו של התובע. פעולת ההתנעה יצרה במקביל ניצוץ, אשר הצית את הדלק שהותז על התובע. כתוצאה מכך הובערו פניו וגופו של התובע, ונגרמו לו כוויות חמורות.
לאחר שכובתה האש שאחזה בתובע על ידי חבריו לעבודה, פונה התובע לבית החולים קפלן ברחובות.
הצדדים הציגו גרסאות שונת באשר לפרטי התאונה והרגעים שקדמו לה:-
לגרסת התובע, בשלב הראשון של הטיפול ברכב מסר לו ישראל מתנע והורה לו להחליפו. לאחר שפעולה זו לא פתרה את הבעיה, הצטרף אליו עופר, אשר הניח כי התקלה היא נעילה הידרוסטטית. לאחר שניסה לסובב את המנוע באופן ידני ללא הצלחה, הורה לתובע לפרק את מצתי הרכב. לאחר שפרק התובע מצת אחד, סובבו הוא ועופר יחדיו את המנוע באופן ידני ונוכחו ביציאת נוזל מן הבוכנות. בשלב זה הורה עופר לתובע להמשיך בפירוק המצתים. כאשר עסק התובע בפירוק המצתים הורה עופר לנהג הרכב להתניע את הרכב. פעולה זו גרמה להתזת הדלק וליצירת הניצוץ אשר הצית אותו.
הנתבעים חלקו על מספר נקודות בתיאור עובדות התאונה כפי שהובאו בגרסת התובע.
לגרסת הנתבעים, ההשערה כי מדובר בתקלת נעילה הידרוסטטית הועלתה על ידי התובע, והוא החל לטפל בה באופן עצמאי עוד לפני שהצטרף אליו עופר. ההחלטה לפרק את המצתים היתה החלטה עצמאית של התובע.
בשלב בו הצטרף עופר לתובע כדי לסייע לו בטיפול, כבר פרק התובע את כל המצתים, אולם לא ניתק את כבלי המצתים מצידם השני, מסליל ההצתה. התובע הניח את כבלי המצתים על ראש המנוע, באופן שגרם לסגירת מעגל חשמלי שהביא ליצירת הניצוץ.
הנתבעים טענו כי בנקודה בה הניע בעל הרכב את הרכב, כבר היו כל המצתים מפורקים והתובע הספיק להתרחק מהרכב, אולם חזר ורכן לעבר המנוע על מנת להרים כלי עבודה אשר נפל לו. פעולה זו של התובע היא שהביאה לפגיעתו בתאונה.
התובע טען, כי האירוע נבע מהתרשלותם של הנתבעים 3-1, שכן הרכב היה מצוי בשליטתם בעת התאונה. לחלופין, טען התובע כי התאונה נגרמה ערב הפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעים. התרשלותם של הנתבעים התבטאה, לשיטת התובע, בכך שהפרו את חובתם לספק לתובע מקום עבודה בטוח, לספק לעובדים הדרכות והוראות בטיחות ברורות ולפקח כראוי על עבודתם.
עוד טען התובע כי הנתבעים הפרו את הנחיות הבטיחות של המוסד לבטיחות ולגיהות, כאשר לא הקפידו על ניתוק מצבר הרכב לפני הטיפול בו. בנוסף, טען התובע כי עופר התרשל כשלא בדק את טיבו של הנוזל שיצא מן הצילינדר, על מנת לוודא שאין המדובר בנוזל דליק. כמו כן, התרשל בכך שהורה לנהג להתניע את הרכב בלא שהמתין שהתובע יסיים את עבודתו בפירוק המצתים.
התובע טען כי לא בדק בעצמו את טיב הנוזל מכיוון שסמך על עופר, בנו של מעבידו, הבכיר ממנו ובעל ההסמכה. התובע אף טען כי לא קיבל הוראה מפורשת לנתק את כבלי המצתים משני צידיהם בזמן הטיפול ברכב, וכי לא היו קיימים במוסך נהלי עבודה קבועים המורים לעשות זאת.
התובע טען כי ברגע בו ניתנה ההוראה לנהג להתניע את הרכב, היה עדיין שקוע בפירוק המצתים. מתן הוראה כזו כל עוד אדם רכון מעל המנוע, הנה בגדר רשלנות רבתי. רשלנות נוספת מצויה, לטענת התובע, בכך שהנהג ישב ברכב בזמן הטיפול ואף התבקש לקחת חלק פעיל בטיפול, תוך ציפיה שיידע לעשות זאת באופן אליו מכוונים הנתבעים.