נתוני רקע
1. התובע (להלן, גם "הקיבוץ") הינו בעלים של חלקת אדמה הידועה אצלו כ"חלקת חשמל ג-ח (10)" (להלן- "חלקת חשמל"). חלקת חשמל גובלת בתחנת טרנספורמציה של הנתבעת 1 (להלן, גם "חברת החשמל") הידועה בשם "מיתוג קישון" (להלן - "התחנה") והיא מוקפת חומה וגדר.
בעונת הזריעה שבאפריל 98' זרע הקיבוץ בחלקת חשמל זרעי כותנה. לטענת הקיבוץ בסמוך לחודש יוני 98' ביצעה חברה החשמל, לצרכיה, פעולות ריסוס להדברת עשביה בתחום התחנה וכן לאורך החומה והגדר החיצונית שלה. פעולות ריסוס אלו, כך נטען, גרמו לנזקים לצמחי הכותנה שבחלקת חשמל. נזקיו של הקיבוץ נאמדו בסכום של 14,741 דולר. כתוצאה מכך הוגשה תובענתו הכספית של הקיבוץ על סך 69,417 ש"ח בגין ערכם השקלי של הסכומים האמורים בצירוף שכ"ט שמאי וריבית והפרשי הצמדה ליום הגשת התביעה.
2. תחילה הוגשה התובענה נגד חברת החשמל בלבד. חברת החשמל התגוננה בפני התובענה והגישה הודעת צד ג' נגד הנתבע 2 (להלן, גם "איילון"). אין חולקין כי בתקופה הרלוונטית נכרת הסכם קבלנות בין חברת החשמל לאיילון, קבלן ריסוסים במקצועו, לביצוע ריסוסים באתרים שונים של חברת החשמל. איילון התגונן בפני ההודעה. לימים צורף איילון אף כנתבע נוסף בגדר תובענתו העיקרית של הקיבוץ.
3. הקיבוץ סמך תביעתו אף על חוות הדעת של האגרונום, ד"ר ישעיהו (שיקה) קליפלד (להלן - "ד"ר קליפלד") והאגרונום השמאי אלי שפירא (להלן - "שפירא"). חברת החשמל סמכה הגנתה על חוות דעתו של השמאי החקלאי אסף שיפמן (להלן - "שיפמן").
4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו עדויותיהם של המצהירים. מטעם הקיבוץ הוגש תצהירו של מרכז המשק בתקופה הרלוונטית, מר יואב ליבנה (להלן - "ליבנה"). מטעם חברת החשמל הוגש תצהירו של אחראי עבודות הדברת עשבים במדור גינון בחברת החשמל בתקופה הרלוונטית, מר זכי רייזנר (להלן- "רייזנר"). מטעם איילון הוגש תצהירו-שלו.
5. בגמר שמיעת הראיות מונה מטעם בית המשפט כמומחה לעניין המחלוקות נשוא חוות הדעת ד"ר יעקב גולדוסר (להלן - "ד"ר גולדוסר"). לאחר מתן חוות דעתו, אף הגשת תשובות לשאלות הבהרה, נקבעה ישיבה לשמיעת עדותו. בפתח הישיבה הסכימו ב"כ הצדדים לוותר על חקירתו של ד"ר גולדוסר ולהגיש סיכומי טענות.
6. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים. טרם שאעשה כן אקדים במספר נתונים עובדתיים נוספים.
7. בעקבות הנזק שנגרם לקיבוץ הוזעק למקום שפירא, כאמור, וכן מר דוד שמש, מדריך גידולי שדה של שירות ההדרכה במשרד החקלאות (להלן - "שמש"). שמש אישר ביום 22/6/98 כי הוא מצא ש
"הצמחים סובלים מפגיעות הדומות לפגיעות הורמונאליות. כלומר, הצמחים והעלים מעוותים ויש חשש לפגיעה ביבול. אי לכך לדעתי כדאי להעלות את מנת ההשקיה ב-20% - 10 בשבועיים הקרובים ואח"כ ע"פ טבלת ההשקיה".
8. דומה שזה אינו הסכסוך הראשון בין הקיבוץ לחברת החשמל בגין נזקי ריסוס של חברת החשמל לקיבוץ. הוצג בפניי פסק דינה של כב' השופטת למלשטריך-לטר ב-ת.א. 12053/98 בתובענה שהוגשה על ידי הקיבוץ נגד חברת החשמל ושירותי הדברה שונים, שאינם איילון, בגין נזקי ריסוס נטענים שנגרמו בשנים 1993 ו-1994 (להלן -"פסק הדין הראשון"). כב' השופטת נענתה לתובענה. לאחר דיון וניתוח היא קבעה כי
"התקיים קשר סיבתי עובדתי בין מעשי הנתבעים לנזק שנגרם. הסמיכות הפיזית בין מקום הריסוס למקום הפגיעה, העובדה שחלקות רחוקות יותר לא נפגעו, התאמת מועדי הריסוסים, סוג הנזק הנגרם מחומרי הריסוס בהם השתמשו, קיום אפשרי ומוכר של רחף הריסוס למקום הפגיעה, העדר הוכחה לכל סיבה אחרת לפגיעה, כל אלו מגבשים קיומו של קשר סיבתי עובדתי" (עמ' 7).
כך, ככל שעסקינן בקשר הסיבתי העובדתי.
"לגבי קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי - מתקיים מבחן הצפיות שכן הנתבעים כאנשים סבירים צריכים היו לצפות כי התרשלות שלהם תביא לנזק שנגרם. צויין כי מקרים של נזקי גידולים כתוצאה מריסוס עשבי בר הינה תופעה מוכרת ידועה וקיימת מידי שנה מאז 81', התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגות הנתבעים ומבחן השכל הישר מאשר כי התנהגות הנתבעים גרמה בפועל להתהוות התוצאה" (עמ' 7-8).
לנפקותו של פסק הדין הראשון ומשמעותו
9. הקיבוץ מקדים וטוען כי פסק הדין הראשון הצמיח
"מעשה בית-דין ו/או השתקי פלוגתא כנגד חברת חשמל, למכביר" (סעיף 5). ברי כי הטענה האמורה חסרת-שחר, אף מופרכת. פסק הדין הראשון, מטבע ברייתו, הכריע במחלוקת העובדתית בגין הריסוסים הנטענים בשנים 93'-94'. הא ותו לא. על יסוד הנתונים הנוקדניים והפרטניים שהוצבו בפני השופטת למלשטריך-לטר, היא הכריעה כאשר הכריעה. דומה, כך יבואר ויפורט בהמשך, כי זו שורש טעותו של הקיבוץ בהליך שבפניי. הקיבוץ סבור, לאור פסק הדין הראשון, כי חברת החשמל היא בחזקת "מזיק סידרתי". דומה שלבו גס, כתוצאה מכך, בנטל המוטל עליו כניזוק, לחזור ולהרימו בכל תובענה מחדש.
הטענה כאמור היא לא רק חסרת-שחר, אף מופרכת. שהרי נשווה בדעתנו כי בגדר פסק הדין הראשון הייתה דוחה השופטת את תובענת הקיבוץ, ולא נענית לה. היעלה על הדעת, איפוא, כי היה צומח השתק פלוגתא לזכות חברת החשמל, שהיה מחסן אותה לעולמי-עד בגין כל תובענה עתידית, רק משום שהקיבוץ נכשל בהוכחת התובענה בגין הנזקים בשנים 93' עד 94'? השאלה שאלה והתשובה בה.
10. חברת החשמל מודה כי היא מבצעת עבודות ריסוס שוטפות בתחנה ומחוצה לה, ומתקשרת לשם כך עם קבלני ריסוס. מאז פסק הדין הראשון ועד התובענה שבפניי ברי שחברת החשמל לא נתבעה על ידי הקיבוץ, הגם שבכל השנים חזרה וביצעה עבודות ריסוס במקום. שמע מינה, ואף לדידו של הקיבוץ, לא מדובר ב"מזיק סידרתי".
11. חברת החשמל, כאמור, אינה בבחינת "מזיק סידרתי". ואולם, לנוכח מכלול הנסיבות, ברי שהיא "חשודה עיקרית" כמי שחוללה את נזקי הריסוס נשוא התובענה שבפניי. כבר הצבעתי על הסמיכות בין חלקת חשמל לבין התחנה. ממכלול הראיות שבפניי ברי לי כי מוקד הנזק החל באזור הסמוך לתחנה והלך ופחת ככל שהתרחק מגדר התחנה. ממילא ברי כי בדרך הטבע יחשוד הקיבוץ בחברת החשמל דווקא, כמי שעוללה את הנזק. שמא מכלול הנתונים אף מצדיק שחברת החשמל תביא נתונים וראיות שיהדפו את החשד האמור. חברת החשמל, ומחרה-מחזיק אחריה איילון, הביאו נתונים וראיות כאמור. בחינת הנתונים והראיות, כך לטעמי, מוליכים למסקנה על פיה הקיבוץ לא השכיל להרים את הנטל ולהוכיח כי נזקי הריסוס האמורים נגרמו על ידי חברת החשמל ואיילון. להלן אביא הנמקותיי ושיקוליי.
דיון והכרעה בשאלת החבות
12. בין בעלי הדין התגלעה מחלוקת באשר לטיבו של חומר הריסוס שגרם לנזקי הריסוס בכותנה. ד"ר קליפלד סבור כי מדובר ב
"קוטל עשבים הורמונלי כגון
D
-4.2". איילון טוען כי הוא לא משתמש ב-D-4.2 אלא בחומר ריסוס מסוג "ראונדאפ". לנוכח זאת טוען איילון כי הקיבוץ מנוע, דיונית, מלטעון כל טענה באשר לשימוש רשלני ב"ראונדאפ", הואיל והגביל עצמו לטענה כי היה שימוש רשלני ב- D-4.2.
טענה זו של איילון נדחית על ידי. אקדים ואציין, עובדתית, כי ד"ר קליפלד, כזכור, ציין שמדובר בקוטל שהוא
"כגון" D-4.2, משמע חומר הדומה בתכונותיו. זאת ועוד: עיון בכתב התביעה אינו מעלה כי הקיבוץ קשר עצמו לחומר ריסוס מזיק זה או אחר.