א
בית משפט השלום חיפה
|
21738-01
22/12/2005
|
בפני השופט:
הנשיא א. קיטאי
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון ויורש המנוחה סלמיה עמר גאנם אלמלאלחה
2. דראושה עמר גנאים
3. דראושה פדיה אסלים
עו"ד א. אלנג'יב
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי
|
| פסק-דין |
1. עפ"י כתב התביעה, בתאריך 9.6.01 בשעה 23:00 לערך, עמדה המנוחה, ילידת שנת 1968,
בפתח אוהלה ונורתה למוות כתוצאה מפגיעת פגזי טנקים שנורו לעברה ע"י כוחות
הביטחון.
התובע מס' 1 הוא עיזבונה ויורשיה של המנוחה והתובעים 2 ו-3 הם הוריה של המנוחה
ויורשיה עפ"י דין.
תביעתם היא לפצותם בסך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה, מצבה ואבלות ובסך של
40,000 ש"ח בגין כאב וסבל.
2. לטענת התובעים, האירוע בו נגרם מותה של המנוחה ארע כתוצאה מרשלנות המדינה
והפרת חובה חקוקה ובקשו להחיל הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולהעביר את נטל ההוכחה
אל כתפי הנתבעת.
עוד טענו התובעים כי אין המדובר בפעולה מלחמתית ו/או במעשה מדינה ולכן לא קמה
לנתבעת ההגנה הקבועה בחוק ביחס למעשים אלה.
לטענתם, משימת כוחות הביטחון שפעלו באזור האירוע הייתה משימת שיטור ועל כן יש לבחון את הסיכון שיצרו עפ"י דיני הנזיקין הרגילים.
בנוסף לכך טענו כי פעולת כוחות הביטחון נעדרה מידתיות ביחס לאיום כלפיו פעלו, כי כוחות הביטחון לא הפעילו שיקול דעת בהתאם למקרה ולנסיבותיו על מנת לבחור באמצעי שתוצאתו פוגענית פחות וכי למנוחה לא הייתה כל מעורבות בפעילות עוינת או במעשה טרור כלשהו.
3. המדינה אשרה כי במועד האירוע הייתה פעילות צבאית של כוחות צה"ל שהיו מוצבים
בגזרת נצרים שברצועת עזה, שכללה ירי של פגזי טנקים. פעילות זו באה כתגובה לירי של
חמושים לעבר עמדת צה"ל והישוב נצרים. לטענת המדינה, תגובה זו היא "פעולה
מלחמתית", שהמדינה אינה נושאת באחריות בנזיקין בגינה, אף אם המנוחה הייתה בגדר