מבוא
1. התובעות הן בעליו של מבנה תעשייתי הנמצא ברח' החופר 5 בחולון (
להלן: "המבנה"). הנתבע שכר את המבנה לצורך ניהול מפעל לייצור מוצרי פלסטיק, מאז שנת 1993 ועד לפינויו בשנת 2001, במועד עליו חלוקים הצדדים.
2. ביום 7.2.2001 הגישו התובעות תביעה בגדרו של ת.א. 21551/01, בה נדרש הנתבע לשלם חוב דמי שכירות מחודש ינואר 2000 עד ליום 28.2.2001 (
להלן: "התביעה הראשונה"). סכום התביעה היה 53,590 ש"ח. ביום 3.7.2001 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה. במסגרת הליכי ההוצל"פ שניהלו התובעות נגד הנתבע לאחר מתן פסק הדין, חילטו התובעות קופת גמל של הנתבע שהצטבר בה סך של 84,975 ש"ח. עקב חילוט קופת הגמל, נוכה מכספי התמורה מס במקור ורק סך של 55,234 ש"ח שולם בפועל לתובעות.
3. ביום 4.12.2002 הגישו התובעות תביעה בגדרו של ת.א. 218615/02, בה נדרש הנתבע לשלם סך של 77,100 ש"ח, עבור חוב דמי שכירות בגין החודשים מרץ- דצמבר 2001, עת פונה המבנה לטענת התובעות (
להלן: "התביעה השניה"). ביום 15.4.2003 תיקנו התובעות את התביעה השניה והעמידו אותה על סך של 44,523 ש"ח, בנימוק שהנתבע שילם לתובעות בחודשים מרץ ואפריל 2001 סך של 30,000 ש"ח (שווה ערך ל- 7,174 דולר) על חשבון חובו. סכום התביעה השניה כולל הוצאות פינוי נטענות של המבנה בסך של 5,000 ש"ח.
4. ביום 28.5.2003 בוטל בהסכמה פסק הדין בתביעה הראשונה.
5. שתי התביעות אוחדו לדיון אחד.
6. ואלה השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
(א) האם המבנה פונה בפועל רק בחודש דצמבר 2001, כטענת התובעות, או שמא עוד בחודש מרץ 2001 כטענת הנתבע.
(ב) מתי בדיוק החזיר הנתבע את מפתחות המבנה לידי התובעות- האם רק ביום 26.8.2001 כטענת התובעות, או שמא עוד בחודש מאי 2001 כטענת הנתבע.
(ג) האם דמי השכירות בתקופת השכירות האחרונה עמדו על סך בש"ח השווה ל- 1,300 דולר בצירוף מע"מ, כטענת התובעות, או שמא על סך בש"ח השווה ל- 1,200 דולר בצירוף מע"מ, כטענת הנתבע.
(ד) האם 30,000 ש"ח ששילם הנתבע בחודשים מרץ ואפריל 2001 שולמו על חשבון חוב עתיד, כטענת התובעות, או שמא על חשבון חוב העבר, כטענת הנתבע, וכיצד משליך הדבר על צמיחת החוב בתיק ההוצל"פ.
(ה) מהו החוב הנכון בגין דמי השכירות.
מתי פונה המבנה
7. מטעם התובעות העיד עו"ד דב פירר (
להלן: "פירר"), מנהלה של פירר הנהלת רכוש בע"מ (
להלן: "חברת הניהול"), שניהלה את המבנה עבור התובעות. פירר טוען כי הנתבע נותר פיזית במבנה עד סוף חודש אוגוסט 2001. את מפתחות המבנה הוא מסר במשרדי חברת הניהול רק ביום 26.8.2001. ביום 30.8.2001 שלח פירר עובד של חברת הניהול שיבדוק את המבנה והתברר כי נותר במקום ציוד של הנתבע. בעקבות כך שלח פירר מכתב דרישה לנתבע שיפנה מן המבנה את כל הציוד שנותר בו. הפנייה לא נענתה ועל כן שכר פירר שרותיו של קבלן מיוחד, שפינה את הציוד בחודש דצמבר 2001 תמורת 5,000 ש"ח. לשיטתן של התובעות, מועד הפינוי הוא איפוא חודש דצמבר 2001, והנתבע חב בדמי שכירות עד מועד זה.
8. הנתבע טוען כי היה מאושפז בבית חולים בחודשים ינואר ופברואר 2001. לאחר מכן אושפז פעמים נוספות לימים בודדים במהלך החודשים מרץ ויולי 2001. לדבריו, עוד בחודש ינואר 2001 הודיע לפירר כי הוא מפנה את המבנה משום שמחמת מצבו הבריאותי אין הוא יכול להפעיל את העסק שהיה במבנה. בשל מצבו הרפואי הוא לא היה מסוגל להגיע לעסק ועל כן סיכם עם פירר שהלז יבוא לקחת את המפתחות. משפירר לא עשה כן, ביקש הנתבע מאדם בשם שלומי מילר שיחזיר את המפתחות בשמו. הדבר היה בחודש מאי 2001 או בסמוך לכך. לדברי הנתבע, עוד בחודש מרץ 2001 הוא פינה את הציוד שהיה במבנה. באותו חודש הודיע לו פירר כי הגיש נגדו תביעה, ולפיכך סוכם על תשלום 30,000 ש"ח לסגירת החוב הכולל. התשלום אכן בוצע, וערכו הדולרי הינו 7,174 דולר. הנתבע מוסיף ומציין כי שילם על חשבון השכירות מיום 1.1.2000 ועד ליום 31.3.2001 סך כולל של 15,647 דולר, כולל מע"מ, כמפורט בתצהירו. סכום זה אינו כולל את הכספים שחולטו מקופת הגמל.
9. מטעם הנתבע העיד לענין פינוי הנכס מר ירון אביב, שסיפר כי פינה את המוצרים והתבניות מן המבנה למקום אחר, ולאחר הפינוי המבנה נשאר ריק לחלוטין: "
לקחתי הכל. כשגמרתי זה היה ריק לגמרי, לא היה כלום" (ע' 16 לפרוטוקול). את מכונות הייצור הוא עצמו לא נטל, אך היה עד לפינויים על ידי אדם אחר (ע' 17 לפרוטוקול). בתצהירו הוא אמנם אינו נוקב בתאריך, אך לתצהירו צירף אישור ששלח לנתבע ביום 30.12.2003 ולפיו הפינוי נעשה בחודש מרץ 2001. בעדותו הסביר אביב כי הפינוי החל בסוף ינואר 2001 ונמשך כחודש. עדותו זו לא נסתרה כמלוא הנימה בחקירתו הנגדית. לעומת זאת, לפירר אין כל ידיעה אישית משל עצמו לגבי מועד פינוי הנכס. הוא עצמו לא ביקר בנכס לאחר שהוחזרו לו המפתחות, אלא שלח עובד של חברת הניהול (ראה הודאתו בע' 10 ו- 14 לפרוטוקול). אותו עד, שזהותו ידועה לפירר, לא זומן משום מה לעדות. כמו כן, לא זומן לעדות קבלן הפינוי, כדי שיעיד מה בדיוק פינה מן המבנה. המנעות זו פועלת לחובתן של התובעות:
"
שהרי המנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה..." (ע"א 27/91
קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח'
פ"ד מט(1), 450 ,עמ' 458-459).
על כן, גירסתו של פירר לגבי החפצים שנותרו כביכול במבנה בחודש אוגוסט 2001 אינה אלא עדות שמיעה. לפיכך, יש לקבוע כי הנכס אכן פונה מכל חפץ במהלך חודש מרץ 2001. ממילא אין מקום לפסוק לתובעות את הוצאות הפינוי הנטענות על ידיהן.
10. בשולי הדברים אציין כי התנהגותן של התובעות תמוהה על פניה, גם לשיטתן שלהן. אם אכן גילו בחודש אוגוסט 2001 שהמבנה טרם פונה, מדוע שלחו קבלן פינוי רק בחודש דצמבר 2001? ומכל מקום, משבחרו להתמהמה בלא כל טעם עניני במשך ארבעה חודשים עד לשכירת שרותי הקבלן, ברי כי אין כל הצדקה לזקוף את מחדלן זה לחובתו של הנתבע, ולחייב אותו בדמי שכירות מלאים.
מתי הוחזרו המפתחות לידי חברת הניהול
11. כזכור, פירר טוען כי מפתחות המבנה הוחזרו לחברת הניהול רק ביום 26.8.2001. הנתבע טוען כי המפתחות הוחזרו עוד בחודש מאי 2001. דא עקא, גם בענין זה נכשל פירר מבחינה ראייתית, שכן הוא לא העיד את אותו עובד חברת הניהול שקיבל כביכול את המפתחות רק ביום 26.8.2001. לעומת זאת, מטעם הנתבע העיד לענין זה שלומי מילר. זה טען בתצהירו כי בחודש מאי 2001 או בסמוך לכך, נשלח על ידי הנתבע להחזיר את מפתחות המבנה לחברת הניהול. בהגיעו למשרדי חברת הניהול מסר את המפתחות לאדם כלשהו וביקש אישור מאותו אדם, אלא שמקבל המפתחות אמר לו שהאישור יישלח בדואר ישירות לנתבע. שלומי מילר לא יכול היה לנקוב תאריך מדוייק בו החזיר את המפתחות אך שלל את האפשרות שהוצגה לו ע"י ב"כ התובעות, כאילו החזרת המפתחות היתה בחודש יוני 2001, למשל. אמנם, הוא לא יכול היה לשחזר בעת עדותו כיצד זכר בעת עריכת התצהיר שהדבר קרה דווקא בחודש מאי, אך לדבריו היתה לו בשעתו אינדיקציה מסויימת לכך, שאין הוא יכול לשחזר כעת (ע' 19 לפרוטוקול). יש לזכור שהתצהיר נערך בחודש אוקטובר 2002, ואילו החקירה נערכה בחודש ספטמבר 2004, כך שההסבר שנתן העד מניח את הדעת, משום שזכרונו בעת עריכת התצהיר היה חד יותר. בנוסף, ביום 22.4.2002 אישר מילר בכתב כי מסר את המפתחות בחודש מאי 2001 (ראה נספח טו לתצהיר הנתבע). אישור זה נערך קרוב עוד יותר לזמן הארוע ומחזק את מהימנות הגירסה של מילר. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובעות לא השכילו להביא עדות ממקור ראשון לענין זה, ועדותו של פירר מהווה עדות שמיעה. כמו כן, נתון זה של החזרת מפתחות בחודש מאי 2001 ולא בחודש אוגוסט 2001 עולה בקנה אחד עם העובדה שהנכס כבר פונה כליל עוד בחודש מרץ 2001, ולכן סביר יותר להניח שהמפתחות הוחזרו עוד בחודש מאי 2001 ולא רק בחודש אוגוסט 2001.