- התובע בקש לבצע ניתוח לתקון הפרעה נשימתית קלה ממנה סבל, ובאותה הזדמנות גם לשפר את מראה אפו. בעקבות פרסומים שראה באמצעי התקשורת, פנה לקליניקה אריאל בע"מ, היא הנתבעת מס' 1 (להלן - "הקליניקה" או "הנתבעת"). התובע נותח ביום 9.4.01 (להלן - "הניתוח הראשון") על ידי ד"ר רינגלר הוא הנתבע מס' 2 (להלן - "ד"ר רינגלר" או "נתבע 2"). בעקבות הניתוח הראשון, חלה החמרה במצב הנשימה ואף התגלתה עקמומיות חמורה באפו של התובע. הומלץ לתובע לבצע ניתוח חוזר, שבוצע ביום 21.10.01 (להלן - "הניתוח השני") על ידי ד"ר סילביו ראובן, הוא הנתבע 3 (להלן - ד"ר סילביו" או "נתבע 3"). גם הניתוח המתקן לא הביא מזור לתובע, אפו נותר עקום כפי שהיה לאחר הניתוח הראשון, והתובע חש החמרה קשה נוספת במצב הנשימה עד כדי אי מסוגלות לנשום וסבל מהתקפי חנק, שלא היו מנת חלקו לפני הניתוחים.
- התובע הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד הקליניקה ונגד שני הרופאים שניתחו אותו במסגרת הקליניקה. הקליניקה מצידה שלחה הודעות לצד שלישי נגד הרופאים, נתבעים 2 ו-3. גם הנתבעים 2 ו-3 שלחו מצידם הודעות לצד שלישי נגד הקליניקה ונגד כירורגיה אסתיטיקה ולייזר בע"מ (להלן - "חב' כירורגיה" או "החברה") כמי שהיו הבעלים ו/או המפעילים ו/או המנהלים של חדרי הניתוח ורשת המרפאות במסגרתם נותח התובע, ומעסקיהם של הרופאים, ויוצרי המיצגים שהוצגו לתובע.
- לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים וחוות הדעת מטעמם, השכילו הנתבעים להגיע להסדר פשרה עם התובע, לפיו הוסכם כי ישולם לתובע לסילוק תביעתו, וזאת מבלי להודות באחריות כלשהי, סך כולל של 112,042 ש"ח. במסגרת הסדר הפשרה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הצדדים יגישו סיכומים בו זמנית, אשר יתייחסו אך ורק לשאלת חלוקת סכום הפיצוי ביניהם, ללא דיון בשאלת האחריות בתיק. בית המשפט התבקש שלא לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום פסק הדין אלא להורות על הסכום המדוייק אשר על כל אחד מן הנתבעים לשלם וכן לקבוע כי נתבע אשר שילם את חלקו בהתאם להחלטת בית המשפט, יראו אותו כמי שביצע את פסק הדין ולא ניתן יהיה להעלות כלפיו טענה נוספת ולא ניתן יהיה לפתוח נגדו הליכים כלשהם. ההכרעה תתייחס גם במישור שבין הנתבעים עצמם במסגרת ההודעות לצד ג' ששלחו הדדית.
- פסק דין זה ניתן, איפוא, במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, באשר לחלוקת נטל הפיצוי המוסכם בין הנתבעים בינם לבין עצמם, מבלי לדון לשאלת קיומה של אחריות כלפי התובע במישור הקונקרטי.
- השאלה המרכזית העולה לדיון בהקשר זה, היא שאלת אחריותן של הקליניקה וחב' כירורגיה לתוצאות הניתוחים שבוצעו בחדרי הניתוח ובמרפאות שבחזקתן ובהפעלתן, על ידי הרופאים שפעלו בהם, ביניהם הנתבעים 2 ו-3.
6. המצב המשפטי כפי שמשתקף מתצהירו של יהושע רייכר, מנהל הנתבעת, ואשר לגביו לא הובאה כל ראיה סותרת, הינו כדלקמן:
הנתבעת הינה תאגיד רשום בישראל, ועיסוקה במתן שירותים וטיפולים פלסטיים-אסתטיים, לרבות הסרת שיער בלייזר, השתלת שיער, ניתוחי אף, ניתוחים פלסטיים ואסתטיים. הנתבעת מנהלת מרפאה לכירורגיה בינונית שבבעלותה, הכוללת חדרי אשפוז וחדרי הניתוח, המצוייה ברח' ריינס בתל אביב. בנוסף עליה, קיימים לנתבעת 8 סניפים ברחבי הארץ. האישור לניהול המרפאה לכירורגיה בינונית שבבעלות הנתבעת, בהתאם לתקנות בריאות העם (רישום מרפאות) התשמ"ז - 1987, הוא של חב' כירורגיה אסתטיקה ולייזר בע"מ (צד ג' 2) אשר הנתבעת הינה בעלים של 99% ממניותיה.
7. טענות הצדדים בקליפת אגוז הן כמפורט להלן:
בניגוד לתביעות אחרות, הנתבעת כאן איננה טוענת כי עיסוקה בהשכרת חדרי ניתוח בלבד והעמדתם לרשות הרופאים, אלא היא מסתמכת על הסכם שיתוף בעבודה מושרש ובסיסי הקיים לטענתה בינה לבין הרופאים. למותר לציין כי ההסכם עליו מסתמכת הנתבעת לא צורף לראיותיה ולסיכומיה, וספק אם הסכם כזה נערך בכתב. הנתבעת טוענת ליחסי שותפות לצורך ביצוע הניתוחים, כאשר כל צד בשותפות היה אחראי על פן אחר: הנתבעת על הפן האדמיניסטרטיבי השיווקי והפירסומי, לרבות נשיאה בהוצאות הכרוכות בהפעלת חדרי הניתוח וחדרי האישפוז וכן בהוצאות השיווק והפירסום, והרופאים על הפן המקצועי. לפיכך, לטענתה, אחראים הרופאים באחריות ישירה לניתוחים ולתוצאותיהם, מכח הסכם השיתוף בעבודה ומכח תיפקודם כרופאים עצמאיים שלקחו על עצמם את האחריות המקצועית הבלעדית לניתוחים ולתוצאותיהם.
הנתבעת מכחישה קיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין הרופאים. לטעמה, קיימים ביניהם יחסי שיתוף לפיהם היא מפנה את לקוחותיה לרופאים עמם התקשרה, לרבות הנתבעים 2 ו-3 על מנת שיבצעו את הניתוחים בחדרי הניתוח שבבעלותה. הרופאים מנתחים בהם את לקוחותיה שלה המופנים על ידה, כמו גם את לקוחותיהם הפרטיים, כאשר בין הצדדים קיים הסכם לחלוקת התמורה המשתלמת על ידי המטופלים.
- לעומת זאת, טוענים הרופאים, הנתבעים 2 ו-3, כי על הנתבעת (ובכללה צד ג' 2) חלה האחריות המלאה לשאת בתשלום הפיצוי לתובע, אשר התקשר עמה בהסכם לביצוע הניתוח, התקשרות שנבעה מפירסומיה הבלעדיים של הנתבעת בכלי התקשורת, אשר מומנו על ידה. בפגישות שהתקיימו עם התובע היו מעורבים גורמים פעילים של הנתבעת, והרופאים עצמם אינם אלא עובדים של הנתבעת, אשר קיימים בינם לבינה יחסי עובד-מעביד, ועל כן בנוסף לאחריות הישירה מוטלת על הנתבעת גם אחריות שילוחית.
- עינינו הרואות, כי כל אחד מן הצדדים הנתבעים מטיל את האחריות המלאה לחיקו של הצד האחר, כאשר כל צד מצטייד בציטטות ומובאות מפסקי דין בתביעות אחרות בגין רשלנות מקצועית שהוגשו על ידי תובעים שונים בשל טיפול שקבלו במרפאות הנתבעת, אשר דנו וניתחו את מערכת היחסים בין הקליניקה לבין הרופאים שפעלו במסגרתה.
זה המקום לציין, כי ב"כ הנתבעת צרף לסיכומיו מסמכים שונים, לרבות מסמכים רפואיים הקשורים למטופלת אחרת, שאינה צד לתיק, תוך חשיפת שמה ופרטי הטיפול שעברה (נספחים ח' לסיכומים). צירוף מסמכים אלו לתביעה כאן, מבלי שצורפה הסכמתה של אותה מטופלת לחשיפתם, מהווה לכאורה הפרה בוטה של חוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996, ועל כן ישלח עותק מפסק דין זה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר ישקול אם יש מקום לנקיטת הליכים כלשהם בעניין זה.
10. טענותיהם של הצדדים, כאשר כל צד כאמור, מטיל לחיקו של הצד האחר את חובת הפיצוי המלאה, אינן מקובלות עלי.
הנתבעים 2-3 אינם יכולים להיות מופטרים לחלוטין מנשיאה בנטל הפיצוי מעצם אחריותם כרופאים שטפלו בתובע, בין אם עשו כן כרופאים עצמאיים כטענת הנתבעת, ובין כעובדיה או שלוחיה של הנתבעת, כטענתם. ודוק, אין אני באה לקבוע אם הנתבעים 2-3 עוולו כלפי התובע ברשלנות מקצועית. כאמור, נקודת המוצא היא כי לתובע מגיע פיצוי והשאלה היא כיצד לחלק את נטל הפיצוי בין הצדדים.
כך גם אין הנתבעת (ובכלל זה צד ג' 2) יכולה להיות מופטרת לחלוטין מנשיאה בעול פיצוי התובע וזאת בהיותה זו אשר התובע התקשר עמה לקבלת הטיפול הרפואי. במערכת היחסים שבין הנתבעים בינם לבין עצמם, נטל ההשתתפות בפיצוי יכול וצריך להיות מוטל על הנתבעת גם מכח ההתקשרות שהיתה קיימת בינה לבין הרופאים.
11. מן התצהירים, המסמכים והטענות שהוצגו עולה כי התובע התקשר עם הנתבעת (ובכלל זה צד ג' 2) לקבלת הטיפול הרפואי, קרי: ניתוח באפו להקלת הנשימה ולהקטנתו, על יסוד פירסומים של הנתבעת באמצעי התקשורת. עובדת התקשרות התובע ישירות עם הנתבעת, ולא עם הנתבעים 2-3, לא יכולה להיות במחלוקת. רק כדי לסבר את העין נציין כי פגישת הייעוץ הראשונית של התובע נעשתה עם גב' מרים ברגר, המועסקת על ידי הנתבעת (ראה תצהירה של גב' ברגר) התשלום נעשה לנתבעת, הקבלה והחשבונית הוצאו על ידה (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה), גליון הקבלה נושא את כותרתה של צד ג' 2 (נספח א לסיכומי הנתבעת), טופסי ההסכמה לניתוח נושאים גם הם את כותרתה של צד ג' 2 (נספחים ב' ו-ד' לסיכומי הנתבעת).
טוענת הנתבעת, כי אין התביעה כוללת עילה חוזית אלא עילה נזיקית בלבד, ועל כן גם אם ההתקשרות היתה עמה, לא ניתן להטיל עליה מעמסת הפיצוי לתובע, שנפסק לו במסגרת תביעתו בנזיקין.
אף אם התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, עותר התובע לקבלת החזר מלא הסכומים ששלם לנתבעת (סעיף 28(ב) לכתב התביעה המתוקן), כך שמבצבצת מבין השיטין גם העילה החוזית. זאת ועוד, בין הנתבעים בינם לבין עצמם קיימת חזית מחלוקת נפרדת, כעולה מההודעות לצד ג' ששלחו זה לזה הדדית, בהם הועלתה על ידי הנתבעים 2-3 כשולחי ההודעה הטענה כלפי הנתבעת וצד ג' 2, כי הן חבות בפיצוי התובע מכח ההתחייבויות שנתנו על ידן לתובע.