בפני תביעה כספית של בנק כנגד לקוחו בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש ובהלוואות.
רקע עובדתי
בתאריך 2.1.91 פתח הנתבע מר גוטליב יצחק (להלן: "הנתבע"), מתווך/סוכן ביטוח במקצועו , אצל בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ סניף בני ברק(להלן: "התובע") חשבון עו"ש פרטי שמספרו 263540 (להלן: "החשבון"). לשם כך חתם הנתבע על טופס פתיחת חשבון , על חוזה דביטורי כללי וכן על תוספת לחוזה דביטורי כללי בענין חישוב הריבית (נספחים א' עד ג' לתצהיר התובע).
לטענת התובע בכתב התביעה בעקבות אשראי שקיבל הנתבע נוצרה בחשבון יתרת חוב בלתי מסולקת בסך 39,207.19 ש"ח נכון ליום 3.2.04 לא כולל ריבית מיום 1.1.04 (להלן: "החוב בעו"ש").
עוד טוען התובע כי הנתבע קיבל לבקשתו שתי הלוואות שהוזרמו לחשבון כדלקמן:
- 60,000 ש"ח ביום 21.12.00 צמודה למדד ונושאת ריבית של 8.5% לשנה שאותה אמור היה הנתבע לפרוע ב-37 תשלומים חודשיים רצופים של קרן וריבית בסך 1,000 ש"ח החל מיום 1.1.01 ובכל 21 לחודש (כך נרשם בכתב התביעה - א.א.) (להלן: "ההלוואה הראשונה").
בגין הלוואה זו טוען התובע כי הנתבע נותר חייב את הסך של 25,670.66 ש"ח נכון ליום 2.2.04 לא כולל ריבית.
- 31,110 ש"ח ביום 24.2.02 נושאת ריבית בשיעור פריים + 3% לשנה שאותה היה אמור הנתבע לפרוע ב-34 תשלומים חודשיים רצופים בהתאם ללוח סילוקין שצורף לכתב התביעה החל מיום 28.3.02 ובכל 28 לחודש (להלן: "ההלוואה השניה").
בגין הלוואה זו טוען התובע כי הנתבע נותר חייב את הסך של 11,085 ש"ח נכון ליום 2.2.04 לא כולל ריבית.
סך חוב הנתבע לתובע,לפי גרסת התובע, עומד על 75,963 ש"ח נכון ליום 3.2.04 לא כולל ריבית מיום 1.1.04.
עוד טוען התובע כי העמיד את החוב לפרעון מיידי בהתאם לאמור בהסכם הדביטורי.
לטענת הנתבע בכתב ההגנה, לא היתה כל סיבה מוצדקת להגשת כתב התביעה שכן לא היה הסכם הלוואה בינו לבין הבנק שהופר על ידו וכי התובע לא מסביר בכתב התביעה במה התנהג הוא שלא כשורה ביחס לכספי ההלוואות. כך,לטענתו לאור פירוט התשלומים לפרעון ההלוואה הראשונה בכתב התביעה ההפרש הקיים הוא 2,670 ש"ח בלבד שכן אם אמור הוא לפרוע אותה ב-37 תשלומים של 1,000 ש"ח הרי בסה"כ היה אמור לשלם 37,000 ש"ח עד להגשת התביעה כך שנותרה יתרה של 23,000 ש"ח סכום הנמוך מיתרת החוב שציין התובע, בגובה הסך הנ"ל.ובאשר להלוואה השניה 23 תשלומים עד לתאריך 2.2.04 מגיעים לסך של 20,045 ש"ח ולכן היתרה מההלוואה היא 10,065 ש"ח, קרובה מאד ליתרה הנטענת בסך 11,085 ש"ח ומגיעה לסך של 1,020 ש"ח בלבד.
מוסיף וטוען הנתבע כי התובע מתעלם מכך שהוא מסר שיקים לפרעון המוצגים לפרעון מדי חודש בחודשו וכי הוא משיג על גובה יתרת חובו.
דיון
אין חולק כי
אין הסכמי הלוואה בכתב החתומים על ידי הנתבע המתעדים את שתי ההלוואות הנדונות. את ההסבר לכך ניתן אולי למצוא בקשר הקרוב שהיה בין הנתבע לבין מנהל הסניף במועד הרלבנטי מר רוטשילד: "
היינו נפגשים בבית כנסת,בשיעורי תורה וגם בבנק. יש לנו היסטוריה מעבודה קודמת בבנק הוא ניהל את סניף של הבינלאומי ברחובות ולאחר מכן עבר לנהל סניף בראשל"צ ואח"כ בבני ברק וכל השנים האלה אנו עובדים יחד באמון" (עדות הנתבע בע' 30 ש' 14-12), "
נפגשתי איתו לעיתים די קרובות"(ע' 25 ש' 9) ובמקום אחר מציין הנתבע "
מנהל הבנק התנהג איתי באמון מלא ונתן לי יחס ידידותי ולא דרש ממני שאפרע את הסכום שבחשבון" (ע' 25 ש' 5-4). מר דן לוי מטעם התובע מציין בעדותו "
אני חושב שהסיבה שאתה יודע שאין הסכמים מלמדת על כך שאתה שותף לכך שאין הסכמים.אתה גר ברחובות והסניף מצוי בבני ברק וכנראה שביקשת שישלחו לך את הסכמי ההלוואה לרחובות לשם חתימה עליהם.כשמקימים הלוואה על המסמך שיוצא מתוך המחשב לאחר הקמת ההלוואה על זה הלקוח חותם. יתכן וזה נשלח לך לרחובות ובחרת שלא להחזיר אותם לסניף"(ע' 10 ש' 22-19).
כפי שיובהר בהמשך הנני סבור שהתובע הלווה לנתבע את הסכומים הנ"ל אולם אין ספק שהתוצאה - העדר הסכם בכתב - מצביעה על התנהלות לא תקינה של התובע המנוגדת לנוהל הבנקאי המקובל והמעוגן בדין.
כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב 1992 קובעים:
"3. (א) הסכם מן הסוגים המפורטים להלן בין תאגיד בנקאי לבין לקוח, יערוך אותו
התאגיד הבנקאי בכתב ויתן ללקוח אפשרות לעיין בהסכם לפני חתימתו: