1. באוגוסט 2002 הוגשה על ידי התובעת תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים ו-2 נתבעים נוספים, בשל חוב בסכום של 271,787 ש"ח. על פי כתב התביעה מקור החוב הוא בשני שיקים בסכום של 112,942 כ"א שהנתבעת 1 משכה לפקודת התובעת האחד, לפירעון ב-17.4.2000 והשני, ב-5.5.2000. שני השיקים חוללו באי פירעון, הראשון בשל הוראת ביטול והשני בשל העדר כיסוי מספיק. בניגוד לטענת הנתבעים, השיקים המקוריים הוגשו על ידי התובעת וסומנו ת/9 ו-ת/10.
כפי שכתב התביעה מנוסח, העילה לתביעה היא עילה שטרית, אך לכתב התביעה צורף כחלק בלתי נפרד ממנו הסכם מיום 8.2.2000 שבו עוגנו תנאי העסקה שנקשרה בין התובעת לנתבעת 1 ואשר במסגרתה נמסרו לתובעת השיקים נשוא התביעה (להלן: "
השיקים"). לפי ההסכם האמור (להלן: "
ההסכם"), לשיקים ערבים הנתבע 2 וכן אדם בשם חיים וכטר. שני אלה, כפי שהתברר, היו מעורבים במגעים עם התובעת בקשר לעסקה שנעשתה עם הנתבעת1 (להלן: "
הנתבעת"). חיים וכטר הוכרז כפושט רגל עוד לפני שחתם על ההסכם האמור כערב לשיקים, אך מי שצורף כנתבע 3 לכתב התביעה הייתה הנאמנת על נכסיו. כנתבע 4 לכתב התביעה, צורף מר יורי ליטבק, בעל השליטה בנתבעת ומנהלה. שני הנתבעים האחרונים נמחקו מכתב התביעה - נתבע 4 נמחק עוד במסגרת ההחלטה למתן רשות להגן, והנתבעת 3 נמחקה על פי החלטה מה-4.7.2006 ב-בש"א 183415/05.
2. הנתבעים 1 ו-2 שנותרו, קבלו רשות להתגונן בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת גבע ב-8.1.2003 (בש"א 134797/02). הם טוענים להגנתם שהתובעת הפירה את תנאי עסקת היסוד וכי זו נכשלה לחלוטין בשל ההפרות הללו; כן טוענים הם שהתובעת אינה יכולה להיתלות בחזקת התמורה לפי דיני שטרות משום שהשיקים שמשו אמצעי תשלום בלבד, והתובעת עצמה צרפה לכתב התביעה את ההסכם מיום 8.2.2000 כחלק בלתי נפרד מתביעתה.
לי נראה שהנימוקים הללו אין בכוחם לאיין את עילת התביעה השטרית על כל שנובע ממנה. ההסכם צורף לכתב התביעה מאחר שהערבות לשיקים נערכה ונחתמה על גבי ההסכם, והעובדה שהשיק שימש אמצעי תשלום בלבד אינה משנה כמובן את אופיו כאחד מסוגי המסמכים שעליהם חלות הוראות פקודת השטרות.
3. אשר לטענה השטרית שהנתבעים בכל זאת העלו בבקשת הרשות להגן - ככל שהם לא וויתרו על טענה זו בסיכומיהם - לפי חזות השיק, טענה זו אינה יכולה לעמוד להם ביחס לשיק הראשון אשר חולל בשל הוראת ביטול, שכן במקרה כזה הודעת חילול אינה דרושה, לא לכדי להחיב את מושך השיק ולא כדי להחיב את ערבו (סעיף 49(ב)(3)(ה)) לפקודת השטרות). ואשר לשיק השני שהוחזר על ידי הבנק בציון "
אכמ" - מר ליטבק, בעל השליטה בנתבעת 1 ומנהלה, העיד בחקירתו שהוא ביטל גם את השיק הזה אך הוא אינו יכול להוכיח זאת משום שהנתבעת 1 כבר נסגרה (פרוטוקול מ-26.12.2006, עמ' 82). אם כך, הנתבעת אינה יכולה להיתלות בטענה של העדר הודעת חילול - והוא הדין במי שערב לפירעון השיק שהיא משכה. לא כל שכן שכך הוא, כשמדובר לכל היותר באיחור במתן הודעת חילול, משום שהתובעת הוכיחה שהיא שלחה מכתבים בדואר רשום ביולי 2000, לנתבעת,לנתבע 2, ולחיים וכטל.
4. והערה נוספת ביחס לנתבע 2.
הנתבעים טוענים שההסכם שנחתם על ידם הוא נספח א' 1 לתצהירו של מנהל הנתבעת, מר ליטבק. בגרסה זו של ההסכם, הנתבע 2 וחיים וכטר אמורים היו לחתום כערבים לשיקים, אך חתימת ידם אינה מופיעה שם. ואולם, חתימת ידו של הנתבע 2 כערב לשיקים, מופיעה על העותק המקורי של ההסכם אשר הוגש על ידי התובעים וסומן ת/8, והיא גם מופיעה על נוסח קודם של ההסכם (סומן ת/23), אשר תוקן בכתב יד ונחתם אף הוא על ידי הצדדים לעסקה ועל ידי הערבים לשיקים (ת/8 תוקן כמתחייב מהתיקונים בכתב יד אשר מופיעים בת/23). אלא שבניגוד למר וכטר אשר טוען שחתימתו לא הייתה אמורה להופיע על ההסכם - לא שמענו טענה דומה מהנתבע 2 שאף לא הגיש תצהיר, לא בתמיכה לבקשת הרשות להגן ולא בהליך כאן.
אוסיף עוד. מסמך א' 1 המקורי לא הוגש על ידי הנתבעים במהלך הדיונים למרות שב"כ התובעת עמד על הגשתו. עתה, עם הגשת סיכומיהם מציינים הנתבעים שעלה בידם, לאחר מאמצים רבים לאתר את המסמך א' 1 המקורי, וכי הוא מצורף לסיכומיהם ביחד עם מוצג נ/1 וקלטת שלכאורה צורפה לתצהירו של מר ליטבק, כנספח יט' שלו. העובדה שקלטת זו אינה נמצאת בתיק בית המשפט התבררה עוד במהלך הדיונים (פרוטוקול מיום 26.12.2006, עמ' 60) וגם עתה, אף אחת מהצרופות לכאורה לסיכומים, אינה נמצאת בתיק בית המשפט ולא אותרה במזכירות - לא הקלטת, לא נ/1 ולא המסמך א'1 המקורי. בהחלטה שניתנה ב-28.8.2008, בבקשת התובעת להגיש סיכומי תשובה, הופנתה תשומת לבם של הנתבעים לעובדה זו, אך עד היום לא באה על כך כל תגובה מצדם.
5. ועתה, לעסקה שנרקמה בין התובעת לנתבעת.
התובעת שהוקמה ב-1999 ייצרה לקראת ביקור האפיפיור בארץ מגבונים לחים ארוזים בחבילות שי עטורות בתמונות של קדושים, ומהייצור הזה נותר מלאי. אנשי הנתבעת תרו אחר ציוד לייצור נייר טואלט, ואגב כך הגיעו אל התובעת ומנהלה מר אבי ויינרמן. אלא שהמפגש הזה הוליד דווקא את הרעיון לייצא חבילות שי דומות לאוקראינה, ועוד קודם שנחתם ההסכם עם התובעת, ב-12.12.1999 כבר נחתם הסכם להפצת הסחורה בין הנתבעת לבין חברה באוקראינה בשם גרא 7 (להלן:
"גרא 7"). הנתבעת, כפי שעולה מהצרופות לתצהירו של מר ליטבק, אפילו שילמה לגרא 7 סכומים על חשבון העסקה שבין התובעת לנתבעת רק עמדה בפתח וטרם נחתמה.
לפי ההסכם עם גרא 7 (נספח א' 2 לתצהירו של מר ליטבק), הנתבעת התחייבה לספק לה מגבונים לחים באריזת מתנה עם 3 מיכלים לשם שיווקם באודסה וסביבתה; הסחורה תסופק בנמל אודסה, כשכמות שבין 10,000-12,000 אריזות יסופקו עד ה-15.2.2000 וכמות נוספת של 10,000 אריזות - עד ה-22.2.2000. בהסכם גם צוין שהמועדים האלה נקבעו על מנת שהסחורה תגיע לנקודות המכירה לא יאוחר מה-5.3.2000, והמכירה כולה תסתיים ביום האישה הבינלאומי אשר חל ב-8.3.2000. כן נקבע שאריזות המתנה והבקבוקונים יעוטרו בתמונות המתארות את המקומות הקדושים לישו ובדיוקנאות של קדושים פרבוסלבים. יתר תנאי ההסכם עם גרא 7 עוסקים בצד הכספי של העסקה.
6. כחודשיים לאחר מכן, ב-8.2.2000 נחתם כאמור ההסכם בין התובעת לנתבעת (ת/8). זהו הסכם קצר בן 8 סעיפים ולפיו הנתבעת תרכוש מהתובעת לשם ייצוא לאודסה "
סטים של מגבונים לחים באריזות שי בת 3 קופסאות כיס מפרט רצוף בנספח 1 ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה (להלן לשם הקיצור "סט המילניום"). נספח 1 לא הוצג על ידי מי מהצדדים.
היקף ההזמנה הוא 22,000 סטים; התובעת תשלח כמות של 10,000-12,000 יחידות או יותר במכולה ימית שתועמס במפעל בשבוע של ה-15.2.2000 ויתרת הכמות תישלח על ידי התובעת במכולה ימית שתועמס במפעל בשבוע של ה-22 לפברואר. במעמד חתימת החוזה ישולם סכום של 5,000$ והיתרה תשולם בשיקים דחויים לחודשים אפריל ומאי 2000. סעיף 7 מחייב את הצדדים לנהוג זה כלפי זה ביושר ובהגינות, וסעיף 8 להסכם הוא תניית בוררות. אין חולק כי המקדמה בסך של 5,000$ שולמה על ידי הנתבעים.
להסכם בנוסחו הנוכחי, קדם כאמור הסכם חתום עם תיקונים בכתב יד (ת/23) וממנו אנו למדים שמועדי ההעמסה במפעל תוקנו מהשבוע של ה-20 לפברואר לשבוע של ה-15 בפברואר, ומהשבוע של ה-27 לפברואר לשבוע של ה-22 לפברואר.
7. לטענת הנתבעים העסקה כולה עמדה על 3 תנאים שכל אחד מהם בפני עצמו היה בגדר תנאי יסודי והכרחי להצלחתה, והתובעת לא עמדה באף אחד מהם.
איכות המגבונים שסופקו באריזות השי, הייתה ירודה - חלקם היו ממש יבשים, וסחורה שנרכשה הוחזרה;
למרות שמועדי הגעת המשלוחים לנמל אודסה היו קריטיים - המיזם כולו התבסס על מכירות לקראת יום האישה הבינלאומי שחל ב-8.3.2000 - שני המשלוחים יצאו מנמל חיפה באיחור. המשלוח הראשון שתאריך הגעתו לנמל אודסה עוד היה רק "גבולי", עוכב על ידי משרד הבריאות האוקראיני, והמשלוח השני הגיע מספר ימים לאחר יום האישה הבינלאומי;
על מיכלי המגבונים שבאריזות היו מודבקות תמונות של קדושים קתוליים במקום של קדושים פרבולסביים מה שסיכל את המכירות משום שדמויות של קדושים קתוליים אינן מקובלות על האוכלוסיה באוקראינה ותמונות כאלה פוגעים ברגשותיה.
8. התובעת משיבה על הטענות הללו: