א
בית משפט השלום חיפה
|
19574-02
10/04/2007
|
בפני השופט:
ב. טאובר
|
| - נגד - |
התובע:
חיה מרשק - 51585701
עו"ד ע. אטיאס ואח'
|
הנתבע:
1. זמן תקשורת מקבוצת מעריב בע"מ
2. שרון גל
3. לימור כרסנטי - ת.ז. 27884196
עו"ד י. כהן ואח'
|
| פסק-דין |
מבוא:
1. זוהי תביעה שהוגשה על ידי הגב' חיה מרשק (להלן: "התובעת") כנגד זמן תקשורת מקבוצת מעריב בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), שהינה המוציאה לאור של המקומון זמן חיפה המתפרסם באיזור חיפה בכל סוף שבוע, כנגד מר שרון גל (להלן: "הנתבע 2"), שהינו עורך המקומון וכנגד לימור כרסנטי (להלן: "הנתבעת 3"), שהינה כתבת המדור "קוטלת ראשית" המתפרסם במקומון מדי סוף שבוע.
2. עילות התביעה כפי נוסחן בכתב התביעה הן פרסום לשון הרע בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ופגיעה בפרטיות בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").
3. ביום 19/7/02 התפרסמו במקומון זמן חיפה במדור "קוטלת ראשית" הידיעות הבאות:
"יום חמישי. שעה 22:00. המתחם: טיילת "מרידיאן" - "בר-קש". יובל מרשק, מוותיקי דניה לשעבר, עם ברמודה, מוקסינים ופולו סטייל "ראלף לורן" משתדרג עם בלונדה צעירה (שזה ביחד: בלורה) העונה לשם ענבר.
ענבר, תתחדשי?
"לא, אני רק עובדת אצלו".
ממש".
...
"ואם כבר מרשק על הכוונת, אז חיה שתחיה עברה תחת ידיו המנתחות של מוסקונה.
התוצאה: פייס ליפטינג מתוח וצעיר מתמיד".
טענות הצדדים בתמצית:
4. התובעת טוענת כי פרסום הכתבה, שאינה אלא ידיעה רכילותית בלבד, חושפת עניין אישי ופרטי של התובעת - ניתוח פלסטי שעברה התובעת תוך נקיטה בלשון לועגת ומזלזלת וכאשר ניכר מתוכן הכתבה וכותרתה כי נועדה לפגוע בתובעת ולבזותה.
התובעת טוענת כי פרסום הידיעה מקים לתובעת עילה לפי חוק איסור לשון הרע ולפי חוק הגנת הפרטיות ותובעת פיצוי בסך של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק על פי הוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע ולפי חוק הגנת הפרטיות.
5. הנתבעים טוענים כי התביעה הינה טרדנית, קנטרנית ומציקה ואשר הוגשה שלא בתום לב וכל מטרתה להוציא כספים שלא כדין מהנתבעים.
הנתבעים טוענים כי התובעת נתנה הסכמתה לפרסום במכללא עת שהקפידה להשתתף באירועים חברתיים על מנת לקבל סיקור במדורי רכילות ושעה שלא פעלה אף פעם להפסקת הפרסומים אודותיה.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי כל העובדות בכתבות הן אמת והדיווח אודות הניתוח הקוסמטי שעברה התובעת אינו אלא הבעת דעה מחמיאה כלפי התובעת המתאר את המראה "מתוח וצעיר מתמיד".
עוד טוענים הנתבעים כי בהזכרת שמה של התובעת לאחר איזכור חברתו של בעלה אין כדי להשפיל את התובעת או לעשותה מטרה לבוז. נהפוך הוא, מדובר בשתי ידיעות נפרדות הממשיכות זו את זו ואשר תוכנן מחמיא לתובעת.
הנתבעים טוענים, איפוא, כי הפרסום אינו עולה לגדר של פרסום לשון הרע, נעשה בתום לב ונהנה מהגנת אמת דיברתי ועל כן אין הפרסום מקים לתובעת עילת תביעה, ולחילופין, חלות על הפרסום ההגנות הקבועות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון.