1. התובעת, א.א. מעיינות בע"מ (להלן: "התובעת") באמצעות מנהלה, מר איציק אלימלך, מכרה לנתבע, מר יוסף גרי (להלן: הנתבע") מערכת לטיהור מים מסוג אוסמוסיס 5 בעלות כוללת של 2,300 ש"ח. המכירה התבצעה ביום 12.1.03, והנתבע חתם על טופס הזמנה לרכישת המערכת, ואף התחייב לשלם סכום זה.
הנתבע שילם 300 ש"ח בלבד, ולמרות דרישותיה החוזרות ונשנות של התובעת, אשר התקינה את המערכת בביתו של הנתבע ביום 13.1.03, לא שילם את חובו עד עצם היום הזה. התביעה הוגשה בבית-משפט השלום בפתח-תקווה, והועברה לבית-משפט השלום בחיפה.
2.. התובעת צירפה לכתב התביעה טופס הזמנה, עליו חתם הנתבע, וכן חשבונית מס על הסכום הנ"ל, ובנוסף אישור התקנה, אשר גם עליו חתם הנתבעת. בתחתית האישור כתוב "אני מאשר שעבודת הטכנאי בוצעה לשביעות רצוני המלאה", ועל כך חתם הנתבע.
3. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ועל כן הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן. לטענתו, מדובר בעסקת רוכלות המאפשרת לו לבטל את הרכישה בתוך 14 יום, על-פי החוק. כך אמנם עשה, לטענתו, אך התובעת התעלמה ולא לקחה בחזרה את המתקן.
הנתבע צירף לבקשתו מכתב של סוכן המכירות התומך בגרסתו זו (
נ/2), ואף מודיע כי הוא מוכן לבוא ולהעיד לטובתו של הנתבע.
4. ניתנה לנתבע רשות להתגונן. בבית-המשפט העידו מר אלימלך, הנתבע ומר קדוש. מר אלימלך הסביר כי המערכת נמצאת אצל הנתבע כבר שלוש שנים, הוא נהנה ממנה, ואילו היה רוצה לבטל את העסקה, היה צריך להחזיר את המערכת, וזאת על-פי סעיף 14ב לחוק הגנת הצרכן. מעבר לכך טען מר אלימלך, כי הרבה פעמים התקשרו אליו ובכל פעם התחמק בטענות שונות. לעניין המסמך של הסוכן טען מר אלימלך, כי מדובר בסוכן שעזב אותם, הקים עסק מתחרה, ומטרתו היא רק להתנקם. עם זאת, מר אלימלך מצביע על כך שגם הסוכן אומר כי הנתבע רכש את המערכת, ולא מדובר בתקופת ניסיון, כטענתו.
הנתבע חזר על תצהירו התומך בבקשת מתן רשות להתגונן, כי הסכים לרכוש את המערכת לצורך ניסיון בלבד, ולאחר שנוכח כי המערכת אינה ממלא אחר יעודה, המים תפלים ושחורים, הזמין את הסוכן, וביקש ממנו שיבוא לראות. הסוכן אמנם הגיע, ובעמדו ניסה להתקשר עם החברה. רק כאשר חלפו 14 יום העומדים לרשותו על-פי חוק התקשרה איתו החברה, ואז נאמר לו כי כבר מאוחר מדי, ועליו לשלם את החוב.
הנתבע התלונן על כך כי התובעת שולחת לו ביריונים לגביה, עושה לו "תרגילים" לעניין הדיוניים המשפטיים, מטעה אותו, גרמה לו שלא להופיע לדיון. הנתבע הדגיש כי אין לו עניין בסכום, והוא אף היה מוכן לשלמו על מנת למנוע את הטרטורים, "...אך מדובר בעקרון ובחברה שעושקת אנשים". את המערכת לא יכול היה להחזיר, כי אינו יכול לפרק אותה, הוא אינו טכנאי.
5. מר אלי קניאל, הסוכן אשר מכר את המערכת לנתבע ואף כתב את נ/2, העיד בבית-המשפט, ואישר כי הסביר לנתבע שאם לא יהיה מרוצה מהמערכת הוא יוכל להחזירה תוך 14 יום על-פי החוק. מר קניאל אישר, כי הנתבע הזמין אותו, התלונן שהמים אינם טעימים ואינם טובים, והוא אמנם נוכח כי יש צדק בטענתו. במעמד הנתבע הוא צלצל אל מר אלימלך, שאמר לו כי הנושא יטופל.
הנושא לא טופל ושוב התקשר עם מר אלימלך. הנתבע הודיע למר אלימלך שהוא רוצה לבטל את העסקה, אף זאת בנוכחותו של מר קניאל. מר קניאל העיד שהוא זוכר שמר אלימלך ניסה להרגיע את הנתבע, וכך זה נמשך עד לאחר שחלפו 14 יום. מר קניאל אישר כי הוא עזב את התובעת, והוא עובד עם אחיו בחברה העוסקת באותו הנושא, וחלק מהלקוחות שמכר להם מערכות מים של התובעת פנו אליו לאחר שעזב אותה.
מר קניאל אישר כי אמנם זו לא בעיה לנתק את המערכת, אך עדיין יש דברים שצריך לדעת לבצע כדי לפרקה ללא גרימת נזק. הוא עצמו לא היה מוסמך לפרק או לגעת במערכת, אלא רק היה נציג מכירות.
6. לאחר ששמעתי את מר אלימלך, הנתבע ומר קניאל, התרשמתי כי עדויותיהם של הנתבע ומר קניאל הן עדויות מהימנות. מר אלימלך עצמו לא הגיע לביתו של הנתבע לבדוק אם אמנם המים אינם נקיים, אלא הסתפק בהצמדות לניירת שלפניו. מר אלימלך לא הוכיח, כי עדותו של מר קניאל נובעת מטעמי נקם, ואמירה כזו שלעצמה - אין די בה, גם אם מר קניאל עבר לחברה מתחרה, אין בכך ולא כלום ללא ראיות מוצקות, כי אך רגשות נקם הניעו אותו לכתוב את נ/2 ולהטריח עצמו ממרכז הארץ לבית-המשפט בחיפה, ולהעיד לטובת הנתבע. התרשמתי כי התנהגות התובעת אל הנתבע גרמה לו עצמו, למר קניאל, אי נחת.
הנני קובעת כי אמנם היה הנתבע זכאי לבטל את העסקה, להחזיר את המערכת לתובעת, ולקבל בחזרה את 300 השקלים אשר כבר שילם, על-פי סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, לאחר שקיים את הנדרש ממנו, והודיע על אי-התאמה לסוכן ובאמצעותו לתובעת עצמה, על-פי סעיף 14 לחוק המכר.
גם על-פי סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, היה רשאי הנתבע לבטל את העסקה, כפי שעשה, ומשום מה התובעת בחרה להתעלם מרצונו לבטל את העסקה. אמנם נכון, כי הנתבע היה אמור להחזיר את המערכת לתובעת, אך אני מקבלת את הסברו כי הוא לא יכול היה לנתק בעצמו את המערכת, היה זה גם חוסר אחריות מצדו לעשות כן, ואילו התובעת נמנעה משום מה להגיע לביתו, לפרק את המערכת, וכך לקבלה בחזרה.
7. הנני דוחה את התביעה.
התובעת תשיב לנתבע 300 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.1.03 ועד ליום התשלום בפועל. התובעת בתוך 30 יום תדאג, בתיאום עם הנתבע, לפרק את המערכת מביתו ללא גרימת נזק. הנתבע ישתף פעולה עם התובעת, ויבטיח כי אמנם בתוך תקופה זו יאפשר לתובעת לבוא לביתו ולפרק את המערכת.
הנני מבטלת את ההוצאות אשר הוטלו על הנתבע בשל אי-הופעתו לדיון, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע את הוצאותיו בשיעור 800 ש"ח.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"ב בכסלו, תשס"ח (22 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.