1. בספטמבר 1998 ערכו ביניהם התובע והנתבע מסמך שכותרתו "חוזה" לפיו:
הנתבע מאשר שקיבל מהתובע הלוואה בסכום של 10,000$; מוסר לו כערבון 7 פריטים של דברי ערך - שעונים ותכשיטים, ומתחייב להחזיר לתובע בדצמבר 1998 סכום של 11,800$.
(בעותק שהוגש על ידי התובע התאריך שבראש המסמך תוקן ל-10.12.1998 ותאריך החזרת הכספים תוקן ל-מרץ 1998. אלא שתאריך החתימה הוא 9.9.1998 ויש להניח שתאריך החזרת הכספים לפי העותק שבידי התובע, צריך היה להיות - מרץ 1999 ). המסמך שנכתב במקור בכתב יד בשפה הרוסית, תורגם על ידי נוטריון וסומן ת/6.
2. בדצמבר 2001 שלח התובע לנתבע הודעה בדואר רשום שזו לשונה:
"הנני אבקשך למצוא בהקדם האפשרי פתרון בעניין של שיעבוד דברי הזהב, אשר מסרת לי - אמינוב נריה.
במקרה שלא תפדה את הדברי הזהב בסך של 10,000 (עשרת אלפים) דולר אשר לקחתה לוית לפני מספר שנים, ברצונו של השופט לקחת את דברי הזהב".
הנתבע לא הגיב על המכתב הזה - הוא טוען בין היתר שלא קיבלו - והתובע מכר את התכשיטים שהופקדו בידיו בשוק הפשפשים, תמורת 4,000$ - כך לפי הגרסה שבתצהירו. בחקירה נגדית העיד שמכר את דברי הערך תמורת 3,900$ (פרוטוקול מה-22.1.06 עמ' 5).
3. לפי חישובו של התובע, יתרת חובו של הנתבע מסתכמת ב- 7,800$ שערכם למועד הגשת התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממרץ 1999 עומד על 47,661 ש"ח - כך לפי סעיף 18 לכתב התביעה. אך התובע טוען שנגרמו לו נזקים, טרחה והוצאות בשל ההתנהלות של הנתבע והוא מעמיד את סכום התביעה על 56,461 ש"ח.
4. הנתבע טוען שההלוואה נשוא ההסכם האמור, היא בעצם "גלגול" של חובות קודמים בגין סכומי ריבית שהפכו מעת לעת ל"קרן", אך אינו כופר בעצם החוב שעליו מעיד ההסכם האמור. לדבריו, הוא התכוון להחזיר לתובע את ההלוואה נשוא ההסכם, אך התברר לו שחלק מהפריטים שנמסרו לתובע כמשכון הוחלפו, ולכן עמד על כך שההלוואה תסולק רק כנגד החזרת כל הפריטים המקוריים שהפקיד בידי התובע. גם עתה אומר הנתבע שהוא מוכן לפרוע את מלוא החוב אם אותם פריטים יוחזרו לידיו.
5. התובע טוען שזוהי גרסה שאומצה לצורכי התביעה כאן, לאחר שבהליכים שנוהלו בהקשר להלוואה אחרת (ב-ת.א. 23806/99), גרסה הכופרת בעצם החוב לא צלחה בידו. מתברר שבאותם הליכים, נאלץ הנתבע שהכחיש את עצם קבלת ההלוואה, להתייצב אל מול המציאות ולשלם לתובע את חובו לאחר שבית המשפט פסק לחובתו והתובע פתח תיקי הוצאה לפועל כנגדו.
6. למרות הרקע הבעייתי הזה, נראה שלגרסת הנתבע בעניין הפריטים שהוחלפו בזמנו, יש רגליים.
מסתבר שהתובע פנה לחנות תכשיטים בחולון בשם:
"פנינאבי 1981 בע"מ, מרכז הפנינים ותכשיטים שעונים ואבני חן", וקיבל מהם במאי 2002 "
הערכת תכשיטים לביטוח". הערכה זו שצורפה על ידי הנתבע דווקא לכתב הגנתו (נספח ג'), מתייחסת ל-7 פריטים שהתיאור של שניים מהם אינו תואם את התיאור שמופיע בחוזה מספטמבר 1998.
לפי הפירוט שבחוזה האמור, לתובע נמסרו 2 שעונים, 3 צמידים, שרשרת של זהב עתיק ו-"
קומפלט (עגילים + טבעת) של זהב עם ספיר ויהלומים".
בהערכה לצורכי ביטוח, מופיעים לעומת זאת במקום 3 צמידים ושרשרת - 4 צמידים ואין שרשרת, ואשר לסט של טבעת ועגילים, נרשם רק: "
סט טבעת + עגילים". הספיר והיהלומים אינם נזכרים.
לפי ההערכה הזו, שווי כל הפריטים הוא 3,750$, והסט של טבעת + עגילים זכה להערכת השווי הנמוכה ביותר מכל יתר הפריטים.
הנתבע טוען ששווים של דברי הערך שנמסרו לתובע הוא כ-150,000 ש"ח, מה שאומנם לא הוכח. אך טענתו שמרבית הפריטים עתיקים; כי הערכת השווי לא נעשתה על ידי מומחה, וכי התכשיטים הוערכו לצורכי ביטוח בלבד ועל פי משקלם - לא נסתרה. במיוחד נראה שיש לקבל את גרסתו ביחס לסט של טבעת ועגילים.
הנתבע ואחותו, הגב' אוסטייב נטלי, טוענים שמדובר בסט שהיה שייך לאמם ועבר במשפחתם מדור לדור, וכי הסט שהוצג בפניהם בזמנו על ידי התובע בפירוש אינו זה שהוא קיבל לידיו, אלא תחליף זול שלו. לא מצאתי שום סיבה שלא להאמין לגב' אוסטייב. אם כך, כי אז מה הפלא שהנתבע אשר זכאי על פי חוק לפדות את המשכון עם קיום החיוב המובטח, מאן לסלק את החוב כל עוד לא הוצגו בפניו הפריטים המקוריים שהפקיד בידי התובע כערובה. (לעניין זכות הפדיון של משכון ראה: סעיף 13 לחוק המשכון תשכ"ז-1967 (להלן: "
חוק המשכון").
7. מכל מקום, התכשיטים, לגרסת התובע נמכרו - לטענתו בלית ברירה משום שהיה עליו לחלוק עם אשתו שממנה התגרש, את ההלוואה שנתן לתובע. אלא שבהסכם הגירושין נקבע:
"הלוואה ע"ס 10,000$ כנגד משכון זה. מוסכם בזה כי באם הלווה לא יחזיר את ההלוואה בתוך 12 חודש מהיום יעביר הבעל לאישה את מחצית המשכון בפריטי זהב המצויים בידי הבעל", כך שלא ברור מדוע היה על התובע למכור את התכשיטים כדי לעמוד בתנאי ההסכם ובכל מקרה - אין כל ספק שהתובע לא היה רשאי לנהוג במשכון שהופקד בידיו כפי שנהג.
הוא אומנם שלח לתובע בדואר רשום התראה בדבר כוונתו לממש את המשכון, ולא זכה לתגובה, אבל אין בזה כדי להכשיר את "המהלך" שביצע.