פסק-דין בתיק א 19248/01

1.         התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת במכירת מכשירי חשמל, אשר חתמה עם הנתבעת שהינה חברת כרטיסי אשראי וחיוב, על הסכם ספק, לפיו התובעת תהא בית עסק המורשה בידי הנתבעת לכבד כרטיסים המונפקים על ידי הנתבעת.

הסכם  שבין הצדדים הינו הסדר ספק כרטיסי ישראכרט אשר נחתם בין הצדדים ביום 30/5/96 (להלן:"ההסכם").

על היחסים בין הצדדים חל ההסכם ואילו על היחסים שבין הנתבעת כמנפיקת כרטיסי חיוב ואשראי לבין הלקוחות המחזיקים באותם כרטיסים, חל חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986.

2.         התובעת טוענת כי ביום 15.10.96 מכרה מוצרים לאדם שהציג עצמו כמר יהודה בננו. סכום הרכישה של המוצרים היה 20,000 ש"ח ונטען שאותו רוכש, הציג בפני מי מאנשי התובעת, כרטיס אשראי 8084-1092-1008-5326 לאחר שזוהה על ידי מי מעובדי התובעת.

התובעת טוענת, כי שוברי העיסקה הועברו, מכוחו של נוהג סוחרים, לספק של התובעת "סופר אבי בע"מ" וזה העביר השוברים ל"אלקטרה סחר בע"מ ואלקטרה מוצרי צריכה בע"מ (להלן:"אלקטרה").

3.         השוברים הוצגו על ידי אלקטרה לפרעון אצל הנתבעת וזו סירבה לפרעם בטענה כי אין התאמה בין שם רוכש המוצרים לשם הלקוח על גבי כרטיס האשראי.

כתוצאה מכך אלקטרה החזירה השוברים לסופר אבי בע"מ תוך חיוב חשבונה. אלקטרה המציאה לתובעת יפוי כח לתבוע את סכומי החיוב מהנתבעת.

4.         הנתבעת טוענת כי התובעת לא זיהתה את רוכש המוצרים, והאישור שקיבלה ממוקד הנתבעת, היה אך ורק למסגרת הכספית של העסקה, אולם לא פטרה את התובעת מהחובה לזהות את רוכש המוצרים והחותם על שוברי העסקה.

            כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעת לא הטביעה השוברים במכשיר ההטבעה ולא השוותה פרטי הרוכש והכרטיס, אלא העבירה השוברים על החלק לאחרים, שלא כדין ובניגוד להסכם הספק.

את דרך השרשור לא ניתן לראות באמצעות השוברים ובכך אובדת האפשרות לעקוב ולזהות את רוכש המוצרים וכן נעקפת האפשרות של הנתבעת לגבות עמלה מהתובעת אלא אך ורק מהאחרונה בשרשרת מקבלי ומעבירי השוברים - אלקטרה.

5.         מר יהודה בננו "האמיתי", בעדותו בבית משפט מציין, כי אין הוא חתום על השוברים נשוא כתב התביעה ולא רכש אצל התובעת המוצרים ולא היה במקום עסקה מעולם. בעקבות חיובים כספיים גדולים שהופיעו בדף החשבון שנשלח אליו ע"י הנתבעת, פנה לנתבעת והוברר כי כרטיס האשראי שלו זוייף ואז הנתבעת ביטלה מיידית את הכרטיס.

6.         העד מטעם התובעת מר אלכס ווייגר העיד כי לא היה נוכח בשעת ביצוע העיסקה ואינו יודע מה היה בה. (עמ' 1 שורות 17-16  לפרוטוקול מיום 3/7/03).

בנוסף העיד, כי לא ידע לא ידע על קיומו של סעיף 17 להסכם הספק, האוסר "המחאת זכויות" בשוברים לספקים אחרים הקשורים עם הנתבעת.

עד נוסף מטעם התובעת מר יחיאל נאה הפליא בזכרונו, כאשר נשאל הכיצד הוא זוכר את העיסקה נשוא התביעה וזאת למרות שחלפו יותר מ- 7 שנים, העיד:

"כיצד אני זוכר את העיסקה? אני אומר - הזכירו לי את העיסקה הזו".

מי הוא אותו אחד שהזכיר לו את העיסקה? אותו עד שלא נכח בעיסקה הוא שהזכיר למר יחיאל נאה, ומי שנכח בעיסקה לא זכר מעצמו, אלא בשל כך שהזכירו לו.

מכאן, שאין ליתן אמון בזכרונו של אותו עד.

אותו עד העיד, כי העיסקה שנעשתה היתה די גדולה והוא עצמו, כאשר החל לעבוד עם כרטיסי חברת ישראכרט, הובהר לו, כי חשוב מאוד לזהות את הלקוח לפי תעודת זהות. כמו כן, היה צריך לגהץ את שובר התשלום על גבי הכרטיס במכונה של ישראכרט וכאשר נשאל העד מדוע אין בלט לפי הטופס שגוהץ, לא ידע העד להשיב על כך.

7.         העד מטעם הנתבעת, מר משה אליהו מציין, כי אכן יש חברות מסויימות אותן מאשרת הנתבעת מראש ומסמיכה אותן לבצע ניכיון של שוברי תשלום של כרטיסי ישראכרט, אולם התובעת לא ביקשה אישור לשרשר שוברי תשלום והיא עשתה דין לעצמה.