א. רקע
1. הנתבע מס' 1 (שיכונה להלן: "הנתבע") שהיה בעל זכויות בקרקע, עליה ניצב כיום הבנין הידוע כ"בנין המילניום" בטבריה, היה זכאי, בעקבות הסכם שערך עם חברה קבלנית, לזכויות ב- 20% מן היחידות בבניין שהוקם על הקרקע האמורה.
2. ביום 21.10.02 נערך חוזה בין הנתבע לבין התובעים, לפיו מכר הנתבע לתובעים את המשרדים הידועים כיחידות זמניות 2, 3 וחלק מ- 4 בקומה א' של הבנין (משרדים אלה יכונו להלן, לשם הנוחות כ"המשרדים"). משרדים אלה היו משועבדים ערב כריתת החוזה, במשכנתא מדרגה ראשונה, על סך מליון ש"ח, לטובת בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "בלמ"ש"), אשר רבצה על כל הנכס. התובעים נטלו, לשם מימון הרכישה, משכנתא מן הנתבע מספר 4 - בנק דיסקונט למשכנתאות (שיכונה להלן: "הבנק") על סך 350,000 ש"ח, וזאת לאחר שבלמ"ש הודיע בכתב לבנק, כי בתמורה להפקדת הסך 350,000 ש"ח, לא תחול המשכנתא הרשומה לזכותו, על המשרדים (ר' נספח ו' לתצהירו של התובע מס' 1).
3. ביום 13.11.02 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים, בגין העסקה נשוא החוזה מיום 21.10.02. לטענת התובעים, התעכב עניין רישום הערת האזהרה עד מועד זה, עקב עיצומים ששררו אותה עת בלשכת רישום המקרקעין.
4. לטענת התובעים, הם שילמו לנתבע את מלוא התמורה בגין המשרדים, כאשר לצורך זה זומנו אף הדיירים שהחזיקו במשרדים - עוה"ד אלוני וג'השאן, אשר העירו הערות לגבי זכויותיהם במשרדים. כן הסתבר כי השניים שילמו דמי שכירות מראש לנתבע. על כן נוכו דמי שכירות אלה, בסך 74,191 ש"ח מסכום התמורה ששילמו התובעים לנתבע.
5. לאחר כל אלה, פנו הנתבעים 2 אל עורכי הדין אלוני וג'השאן, הודיעום כי מונו ככונסי נכסים למשרדים, וביקשום לערוך הכנות לצורך פינויים. בשלב זה, הסתבר לתובעים, כי ביום 20.5.02 נערך בין הנתבע, לבין הנתבע 3 (שיקרא להלן בשמו: "פרג'ון") הסכם הלוואה, לפיו הלווה פרג'ון לנתבע סכומי כסף, אשר הובטחו בהתחייבות לרישום משכון על זכויותיו במשרדים. בגין הסכם זה נרשם ביום 13.6.02 משכון זכויות בלשכת רישום המשכונות בנצרת. ביום 21.11.02 נרשמה אף הערת אזהרה לטובת פרג'ון בגין התחייבות הנתבע לרישום משכון לזכותו.
6. הסתבר, כי הנתבע פנה לפרג'ון וביקשו כי ילווה לו סך 500,000 ש"ח. זה הסכים, אולם דרש כי זכויותיו תובטחה באמצעות חוזה מסודר, אשר יבטיח את הסכם ההלוואה. הסכם כאמור נערך אצל עורך דין, כאשר כבטוחה להחזר ההלוואה התחייב הנתבע למשכן לפרג'ון את המשרדים, ואכן ביום 13.6.05 נרשם שטר משכון על זכויות אלה אצל רשם המשכונות.
7. לשם השלמת התמונה יצויין כי הנתבע הינו אדם בא בימים, הסובל מעיוורון ומטופל באשה חולנית. הנתבע היה מקורב לפרג'ון, דאג להסיע את אשתו לבדיקות רפואיות וטיפולים, וכתוצאה מכך נוצרו יחסי ידידות קרובים בין השניים.
8. לנוכח אירועים אלה, בהם הסתבר כי שניים אוחזין בזכויות במשרדים, הוגשה תביעה זו שלפני, בה עותרים התובעים לסעד של הצהרה, לפיה הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת פרג'ון וכן משכון הזכויות טובתו, בטלים, ובהתאם דינם להמחק.
ב. טענות הצדדים
9. בתביעתם, שהוגשה תחילה על דרך של המרצת פתיחה, והועברה לפסים של תביעה אזרחית, טענו התובעים כי התקשרו בחוזה לרכישת המשרדים בתמורה ובתום לב, לאחר שבדקו את הרישום בפנקסי המקרקעין, בלא שהיו מודעים להסכם מיום 20.5.02 שבין הנתבע לפרג'ון, ולאחר שהנתבע הצהיר בפניהם כי זכויותיו במשרדים נקיות מכל זכות של צד ג'.
לטענתם, לא דאג פרג'ון לרשום את זכויותיו על פי הסכם המשכון כדין. שכן, על פי סעיף 4 (1) לחוק המשכון תשכ"ז-1967 נקבע:
"(1) בנכסים שיש לגביהם בדין אחר הוראות מיוחדות לענין זה - בהתאם לאותן הוראות;"
הוראת דין כאמור נקבעה בסעיף 91 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הקובעת:
"בכפוף להוראות פרק זה יחולו על משכנתה הוראות חוק המשכון, תשכ"ז-1967; אולם אין למשכן מקרקעין או שכירות רשומה במקרקעין אלא על ידי משכנתה."
על כן, על מנת למשכן את הזכויות, היה על הנתבע ופרג'ון לרשום את הפעולה בהתאם לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל-1970, בספרי רישום המקרקעין.
10. יתר על כן - פרג'ון לא יכול היה לרשום משכנתא, לטענת התובעים, שכן אותה עת רבצה על המשרדים משכנתא לטובת בלמ"ש על סך מליון ש"ח, אשר על פי תנאיה המיוחדים, התחייב הנתבע שלא לשעבד את המשרדים במשכנתא נוספת, ללא קבלת הסכמת בלמ"ש מראש.
(סעיף 5 (א) לשטר המשכנתא - נספח ב' לתצהיר התובע).
מר פרג'ון לא קיבל את הסכמת בנק לאומי למשכנתאות לרישום משכנתא לזכותו. על כן לא יכול אף לרשום משכנתא, לנוכח הוראת תקנה 9 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום).
11. על כן, לטענת התובעים, כל עוד לא נסתיימה עסקת המשכון ברישום המשכנתא, כמתחייב מחוק המקרקעין ותקנותיו - אין תוקף לזכויותיו של פרג'ון, ולכל היותר קיימת לו זכות חוזית, המחייבת אותו ואת הנתבע, אך אינה תקפה כלפי צדדים שלישיים.
12. מאידך, כאמור, פעלו התובעים, לטענתם, בתום לב ותוך הסתמכות על הרישום - ולא מצאו כל רישום קודם, המצביע על זכויותיו של פרג'ון. לשיטתם, פעל פרג'ון ברשלנות ובחוסר תום לב, הן בכך שלא נטל את הסכמת בלמ"ש, והן בכך שגרם לכך כי התובעים לא יכולים היו לדעת על דבר המשכון לטובתו.