1. זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 3.8.05 בדלית אל כרמל.
2. לטענת התובע, הנתבעת פגעה ברכבו מאחור.
3. לטענת הנתבעת, התובע יצא מחניה בנסיעה לאחור, חסם את נתיב נסיעתה וגרם לפגיעה בין שני כלי הרכב.
4. שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי, הודעות לביטוח, תמונת נזק של שני כלי הרכב, תיק משטרה כפי שהוגש ע"י הנתבעת, הסכם למכירת רכב התובע.
5. התובע עשה עלי רושם אמין. גרסת התובע הגיונית והיא עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק בשני כלי הרכב. רכב התובע נפגע מאחור כאשר המוקד בצד השמאלי. רכב הנתבעת נפגע מקדימה כאשר המוקד בצד הימני. יש בכך לתמוך באופן משמעותי בגרסת התובע, כי הוא עמד בחניה במקביל לכביש, יצא שמאלה למסלול הנסיעה ובמהלך יציאה זו הנתבעת הגיעה מאחור ופגעה ברכבו. המוקד השמאלי ברכב התובע והמוקד הימני ברכב הנתבעת תואמים את אופן התרחשות התאונה, כפי שהוצגה ע"י התובע בבית המשפט.
6. גרסת הנתבעת אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק בשני כלי הרכב. הנתבעת הדגימה את צורת התאונה באופן שהנתבע יצא מחניה בניצב לכביש, בנסיעה לאחור והחל להתיישר במסלול הנסיעה, וע"י כך חסם את נתיב נסיעתה, דבר שגרם להתנגשות בין כלי הרכב. הנתבעת הדגימה (בעזרת דגמי מכוניות באולם בית המשפט) כי רכב התובע פגע ברכבה עם הפינה האחורית ימנית וזו אכן צריכה להיות צורת התאונה אם גרסתה היתה נכונה. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם תמונת הנזק ברכב התובע, שמראה שהפגיעה היא בפינה האחורית שמאלית ולא כפי שהנתבעת הדגימה. במהלך עדותה, לאחר שהנתבעת הבינה שצורת התאונה שהודגמה על ידה אינה תואמת את תמונת הנזק ברכב התובע, היא שינתה את גרסתה וטענה שהוא פגע בה עם הפינה האחורית שמאלית. שינוי גרסה זה פוגע באמינות הנתבעת והיא לא סבירה, כעולה מצורת התאונה כפי שהודגם על ידה.
7. אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת באשר לאופן התרחשות התאונה. התאונה ארעה מכך שהנתבעת הגיעה מאחור, בנסיעה מהירה מדי לתנאי הכביש ופגעה ברכב התובע, שהיה במהלך של יציאה מחניה בצד הכביש. עם זאת יש מקום לייחס לתובע אשם תורם בגרימת התאונה. התובע היה צריך לנקוט באמצעי זהירות, מעבר למה שנקט, טרם יציאתו מחניה והיה עליו לוודא שאין אף רכב מתקרב בכביש. התובע העיד שכ-20 מטר מאחוריו היה כיכר תנועה שהסתיר כלי רכב מאחוריו ולפני תחילת נסיעתו הסתכל במראה וראה שהכביש פנוי. בנסיבות אלה התובע היה צריך להסתכל לפחות פעם נוספת במראה, לאחר תחילת היציאה, לוודא שרכב לא חלף את הכיכר בינתיים וכך היה יכול למנוע את התאונה. משלא עשה כן הוא תרם לגרימת התאונה.
8. לא מצאתי בראיות האחרות, או בכך שהתובע לא זימן עדים מטעמו, בסיס לשנות מהמסקנה, באשר לאחריות הנתבעת לתאונה.
9. האחריות לגרימת התאונה מוטלת על הנתבעת. אני מעמיד את גובה האשם התורם של התובע לתאונה על 35%.
10. תמונות הנזק של רכב התובע, שנערכו ע"י שמאי מטעמו, הוגשו בהסכמת הצדדים. השמאי לא הגיע לחקירה בבית המשפט. ב"כ הנתבעת עמד על חקירת השמאי והצביע על מספר נקודות המטילות ספק בקביעותיו שמדובר באבדן להלכה, לאור שיעור הנזק לעומת ערך הרכב. בחוות דעתו לא התייחס השמאי לערך הרכב לאחר ההפחתה בגין קילומטרז' גבוה (מה שהוא עצמו ציין בחוות הדעת) ולא הציג טופס הממולא כענין שבשגרה עבור רשות הרישוי, במקרה של אובדן בשל תאונה (גם אם מדובר באובדן להלכה).
11. אני מקבל את טענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק של אובדן גמור. עם זאת אני מקבל את טענת התובע כי נגרם לו נזק לצורך תיקון הרכב, כמפורט בדו"ח השמאי. אין ספק שהנזק נגרם, כפי שנראה באופן ברור בתמונות שנערכו על ידי השמאי אשר הוגשו בהסכמה כמוצג. הנתבעת לא הביאה כל נימוק משמעותי, שלא לקבל את קביעות השמאי לצורך תיקון הרכב, כמפורט על ידו ועל פני הדברים מדובר בקביעת נזק סבירה אינני מקבל את טענת התובע כי יש לפצותו גם על ירידת ערך הרכב, שכן מדובר ברכב ישן יחסית (כ-10 שנים). אין כל ודאות שתהייה לרכב ירידת ערך אם היה מתוקן כראוי, לפי קביעת השמאי. יש לציין שעל פי כללי השמאות המקובלים, לא מקובל לקבוע ירידת ערך לרכב מעל ל"גיל" 9 שנים.
12. אינני מקבל טענת התובע כי יש לפסוק לזכותו פיצוי על אובדן ימי עבודה, שכן רכיב נזק זה יכול להיתבע על ידו בתביעתו לפיצויים על נזקי גוף בשל התאונה. התובע לא הביא ראיות לאובדן הכנסות הנובעות באופן ישיר מהנזק למכוניתו.
13. אני מקבל את טענת התובע כי נגרם לו נזק של שכ"ט שמאי. אין ספק שהשמאי עשה עבודה וכי התובע מחויב כלפיו בתשלום שכרו, גם אם הוא טרם שולם. ולפיכך בעצם זה שהתובע לא הגיש קבלה על תשלום שכר טרחתו, בעת שמיעת הראיות, אין בכדי לפגוע בזכותו לפיצוי על כך.
14. נזקי התובע הם: נזק ישיר: 14,756 ש"ח, עלות חוו"ד שמאי 971 ש"ח, סה"כ: 15,727 ש"ח. בניכוי אשם תורם בגובה 35%, 10,223 ש"ח.
7. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 10,223 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 3.8.05 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 250 ש"ח, אגרת בית המשפט (משוערך להיום) וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,200 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום כ"א בחשון, תשס"ז (12 בנובמבר 2006) .