א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
18675-04
22/09/2008
|
בפני השופט:
אברהם קסירר
|
| - נגד - |
התובע:
אשכנזי ענבל
עו"ד שלמה ערד ואח'
|
הנתבע:
1. רחלבסקי אור
2. בורשטין אריה
3. כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א
עו"ד גילה ערד ואח'
עו"ד ירון בן דן ואח'
|
| פסק-דין |
בפשרה - לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט
התובעת יליד 1977 עתרה בתובענתה לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כנטען בארוע מ 8.5.02 עת השתתפה בשיעור ריקוד תחת הדרכתו של נתבע 2, בריקוד תפס הנתבע 1 במתניה, הרימה באוויר ולפתע הניף וזרק אותה אל מעבר לכתפיו , אחורנית ובחוזקה, היא הוטחה ארצה בחזקה ונחבלה קשות (כך מכתב התביעה).
התובעת ונתבע 1 היו תלמידים משתתפים בשיעור מחול שנערך ביוזמת נתבע 2 בסמינר הקיבוצים והוא היה כנטען מורה או מדריך "קורס לריקוד מחול הנקרא "קונטקט - אימפרוביזציה". נתבעת 3 מבטחת נתבע 2 .
נתבעים 2 ו-3 כפרו והכחישו את טענות התובעת והוציאו הודעת צד ג' לנתבע 1 בטענה כי אם יוכחו טענות התובעת כי אז פציעתה ארעה בשל רשלנותו הוא ולחלופין שתרם תרומה מכרעת לארוע הפציעה וכן כלפי בי"ח איכילוב בטענה כי עיקר נזקי התובעת נובעים מביצוע רשלני וכושל של הטיפול הרפואי בה. המרכז הרפואי דחה טענות המודיעים.
נתבע 1 דחה והכחיש טענות התובעת והמודיעים והדגיש בכתבי הגנתו כי מדובר בתביעה והודעה מופרכות מעיקרן, חסרות בסיס והוא יעמוד על זכותו להוצאות משפט מוגדלות בשל גרירתו להליכים בטענות סרק.
הצדדים תמכו כתבי טענותיהם בחוו"ד מומחים. הוגשו תצהירים ותיקי מוצגים.
ב 12/05 ביקשו המודיעים וצד ג' 2 (איכילוב) להחליף את זהות צד ג' 2 במדינת ישראל ולמחוק ההודעה נגד איכילוב תוך הותרת כתבי הטענות כפי שהוגשו קודם, בעינם.
בהסכמת הצדדים הועבר ההליך לגישור (הודעתם מ 20.7.06).
ביום 9.7.08 הודיעו נתבעים 2 + 3 (המודיעים) וצד ג' 2 (מ"י) כי הם מבקשים תוקף להסכמתם לפיה ההודעה תדחה ללא צו להוצאות וכי בכל סכום שיפסק - אם יפסק - בקשר להליך כלפי צד ג' ישאו המודיעים. להסכמה ניתן תוקף פס"ד.
הצדדים; התובעת - נתבע 1 - נתבעים 2 ו-3 - צד ג' 1 הודיעו במועד זה כי הגיעו להסכמה, בעקבות הליך הגישור והסכמה שהושגה על פיו בין התובעת לנתבעים 2+3 לפיה: התביעה נגד הנתבע 1 תדחה ללא צו להוצאות; הודעת נתבעים 2 + 3 כלפי צד ג' 1 - תדחה. להסכמה זו ניתן תוקף החלטת בימ"ש וכעת גם תוקף פס"ד.
בכל הנוגע להודעת נתבעים 2 + 3 נגד נתבע 1 (צד ג' 1) שההודעה כלפיו נדחתה כאמור נותר להכריע בנושא ההוצאות. צד ג' 1 עתר לזכותו בהוצאות מהמודיעים, התובעת עתרה כי כל סכום שיפסק אם יפסק לענין זה יועבר אליה ע"ח הפיצוי על רקע הצעת הגישור, צד ג' 1 (הוא נתבע 1) עתר לקבלת ההוצאות ככל שיפסקו והוסיף כי יש לזקוף לזכותו במסגרת השיקולים גם את זכאותו להוצאות מהתובעת על עצם צירופו להליך כנתבע. התובעת דחתה טענה זו.
הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יכריע במחלוקות שנותרו על פי שיקול דעתו ובפשרה ולהסכמה ניתן תוקף החלטת בית משפט.
הצדדים הגישו התיחסות בכתב ולטיעוני התובעת צורף "הסדר פשרה במסגרת גישור" בינה לנתבעים 2 + 3 (חתום ע"י ב"כ הצדדים. לא חתום ע"י המגשר).
עיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהן, בטיעוני הצדדים, נתתי דעתי למהות התובענה, לסעדים שנתבעו כלפי הנתבעים ולהודעה שהוציא נתבע כנגד נתבע אחר, בין היתר, על רקע האמור לענין זה בע"א 3392/93 (הנשיא ברק בע"מ 877-878) הפסיקה שהובאה שם ובספרו של א. גורן (סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שביעית, סימן א' לפרק כד') וכן נתתי דעתי לכך שהצדדים הסכימו שהכרעת ביהמ"ש תהיה עפ"י שקול דעתו ובפשרה.
לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.
הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.
הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.
כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.
מצויים אנו ל-"ועשית הישר והטוב בעיני ה" (דברים ו', יח') ומפרש הרמב"ן "... זו פשרה ולפנים משורת הדין" (מהדורת שעוועל עמ' תקל"א).