1. גרשון מרדכיוב הנתבע, מסר לחברה בשם ברק יהלומים בע"מ (להלן: "
חברת ברק" או "
החברה") 3 שיקים בסכום כולל של 198,518$, אחד מהם - שיק על סכום של 38,016$ שזמן פירעונו ב-1.11.02 הוא נשוא המחלוקת בתיק זה (להלן: "ה
שיק").
השיק ערוך לפקודת חברת ברק, ועל גבו מופיעה חותמת של חברה זו בצירוף חתימת יד. ב-2.9.2002 הופקד השיק בחשבונה של חברת ברק בסניף בורסת היהלומים של הבנק, אך משהוצג לפירעון על ידי הבנק חולל והוחזר על ידי הבנק הנמשך בשל הוראת ביטול.
הבנק הגיש את השיק לביצוע נגד הנתבע כמושך השיק ונגד חברת ברק כמסב; התנגדות הנתבע לביצועו נדחתה; אך בערעור על ההחלטה הדוחה את ההתנגדות הוסכם כי תינתן לנתבע רשות להתגונן ותצהירו ישמש כתב הגנה.
2. על נסיבות מסירת השיקים לחברת ברק והוראת הביטול שנתן, אומר הנתבע, יהלומן ובעל עסק למכירת יהלומים:
3 השיקים נמסרו לחברת ברק כנגד מזומן שהוא אמור היה לקבל מהחברה ב-4 תשלומים שמועדיהם מאוחרים מזמני הפירעון של 3 השיקים. להבטחת ההתחייבות הזו נמסרו לו 4 שיקים של חברת ברק בסכום כולל של כ-192,264 ש"ח שאמורים היו להיפרע בין התאריכים 23.11.02-2.12.02. ואולם, בערב חג הסוכות אותה שנה, התברר שהבעלים של חברת ברק מנסה להימלט מהארץ - הוא נעצר על ידי המשטרה בעקבות תלונה של יהלומן; חברת ברק חדלה עקב זאת מפעילות, ולנתבע היה ברור שהחברה לא תקיים את התחייבויותיה כלפיו. עוד קודם לכן התברר לו שהבנק שלו אינו מוכן לקבל שיק של חברת ברק כבטוחה. מכיוון שכך הורה הנתבע על ביטול השיקים, מספר ימים לפני מועד פירעונם.
הנתבע טוען שמדובר במעשה מרמה מצד חברת ברק אשר פיתתה אותו להתקשר בעסקה זו באמצעות עסקות קודמות שעלו יפה, וזה כשלא היה בכוונתה למלא אחר התחייבויותיה.
הגנת הנתבע נגד תביעת הבנק נסמכת על הטענות הבאות:
חתימת ההיסב על גב השיקים נחזית כחתימה של חברת ברק אך מי שחתם בשם החברה - לא היה מורשה לחתום בשמה; היסב כזה אינו מעביר את הבעלות בשטר והבנק לא נעשה "אוחז" מכוחו;
אפילו היה הבנק בגדר "אוחז", הוא אינו אוחז כשורה הואיל ונטל את השיק שלא בתום לב ומבלי ליתן עבורו ערך, ומאחר שעצם הוצאת השיק נגועה במירמה, אין הבנק זכאי להיפרע בגינו.
הבנק טוען: שאלת מעמדו של הבנק כאוחז בשיק אינה עומדת עוד לדיון לאחר שסעיף 17 מתצהירו של הנתבע נמחק; בכל מקרה הנטל להוכיח שהבנק אינו אוחז בשיק רובץ על הנתבע והנטל הזה לא הורם; הבנק הינו אוחז כשורה בשיק או למצער אוחז בעד ערך; גרסת הנתבע ביחס לעסקה שנעשתה בינו לבין ברק מופרכת - לכל היותר מדובר בכישלון תמורה לאחר סיחור השיק לבנק - מכיוון שכך אין עומדת לנתבע כל הגנה כנגד התביעה השטרית.
3. הגנת הנתבע בנויה אפוא קודם כל על הטיעון שהבנק אומנם מחזיק בשיק אך אינו אוחז בו, והשאלה הראשונה היא אם הטענה הזו אינה עומדת עוד לנתבע, כפי שטוען הבנק.
סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, אומנם נמחק בהיותו עדות שמועה - שם אומר הנתבע שלבא כוחו נודע מפי אבי ברק בפגישה שהתקיימה במשרדי בא כוחו של האחרון, שחתימת ההיסב על השיק אינה כדין הואיל ולחותמת החברה מצורפת חתימת יד שאינה חתימתו של מי ממורשי החתימה בחברת ברק.
ואולם, ההשגות של הנתבע בעניין תקינותה של חתימת ההיסב הועלו על ידו בתצהיר אשר תומך בהתנגדות; זה היה לכתב הגנתו, ונאמר בו:
"עוד אני טוען כי הבנק אינו אוחז בשיק כיוון שהוא כלל לא הוסב לבנק, ועל כן אין הבנק זכאי לתבוע ממני את השיק כאוחז"; בשאלה זו נשמעו עדויות הן מפי עדת הבנק והן מפי עדה שזומנה על ידי הנתבע, והשאלה היא אם הטיעון של הנתבע ביחס לתקינות חתימת ההיסב הוכח - ולא כיצד נודע לנתבע על דבר אי התקינות הנטענת, שהוא הנושא שבו עוסק סעיף 17 שנמחק.
4. ומה לגופו של עניין -
הטיעון של הנתבע שהשיק לא הוסב כדין נשען על סעיף 23 לפקודת השטרות אשר קובע:
"חתימה של שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו...".
נראה שסעיף 23 הנ"ל נועד בעיקר להגן על מי שהשטר נגנב ממנו (ראה לעניין זה: שלום לרנר
, דיני שטרות (1999), עמ' 458), וברי שזה אינו המקרה בענייננו. השיק ערוך לפקודת חברת ברק, ומי שהסב את השיק ודאג לכך שהוא יופקד בחשבונה, עשה כן על מנת שחברת ברק תזוכה בסכום השיק. ואולם, הכלל הוא כפי שקובע יואל זוסמן בספרו
דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 258
:
"פקודת השטרות לא קבעה לטובת התובע חזקה שהוא אוחז השטר, אפילו המסמך מצוי בידו. אומנם מקום שהשטר הוא בר-פרעון למוכ"ז, החזקת השטר בידי התובע דיה, שכן היא עושה אותו לאוחז... אך מקום שהתובע מבקש לאכוף שטר בר-פרעון לפקודה, והנתבע כופר בחתימת היסב, שאם זו אינה תופסת, התובע אינו אוחז - נטל השכנוע על התובע". אין ספק שהבנק לא עמד בנטל הזה.
5. מי שהעידה לבנק, הגב' נילי ערן אישרה בחקירתה כי "
למיטב זכרוני" חתימת ההיסב אינה חתימתם של שני מורשי החתימה בחברה לא אברהם ברק וגם לא זוהר ברק; היא אומנם ציינה שהיו יפויי כוח חלקיים לצורך הסבת שיקים אבל היא אינה זוכרת "
את כל יפויי הכוח החלקיים שהיו", וכאלה אם היו - לא צורפו לתצהירה, להוציא יפוי כוח חלקי שניתן לפקידה הגב' לירז ברי (שמש). ביחס אליה טענה העדה: "
למיטב הכרתי זו חתימתה של לירז" אך על השאלה: "
את טוענת שהשיק הזה נחתם על ידי לירז?" השיבה: "
אני לא גרפולוג, החתימה דומה לחתימה של לירז" (פרוטוקול, עמ' 12,13).
הגב' לירז ברי (להלן: "
לירז"), שלפרק זמן מסוים הייתה מורשית לחתום בשם החברה חתימות הסב על שיקים ולהפקידם בבנק, זומנה לעדות על ידי הנתבע. היא נשאלה על ידי בא כוחו אם חתימת ההסב על השיק היא חתימתה ועל כך השיבה: "
לא. אני לא חושבת שזו חתימתי".