מבוא
1. תיק זה עניינו התקשרות עסקית בין הצדדים, לפיה התובעת, הנתבעת שכנגד, נתנה שירות התקנות ותיקונים למכשירים "לבנים" (מכשירי חשמל מסוג מכונות כביסה, מייבשים, מקררים, מדיחים) (להלן:
"מעבדת השירות"), שייבאה הנתבעת, התובעת שכנגד (להלן:
"היבואנית"). תחילת ההתקשרות בין הצדדים בחודש יוני 2001 וסיומה בחדש מרץ 2002, סה"כ תשעה חודשים.
2. מעבדת השירות טוענת, כי היבואנית נותרה חייבת לה כספים בגין יתרה לסוף שנת 2001, ושירותים שניתנו במהלך ינואר עד מרץ 2002 בסך של 141,471 ש"ח. היבואנית כפרה בחבותה ותבעה מצידה את מעבדת השירות להשבת סכומים ששלמה לה, לטענתה, בסך של 200,000 ש"ח, לחילופין לחייב את מעבדת השירות לפצות בשל הפרות נטענות של ההסכם (נתנה שירות לקוי ללקוחות, לא הזמינה חלקי חילוף) אותם קבעה לצורך אגרה על סך של 200,000 ש"ח, וכן לחייבה לשלם פיצויים בגין פגיעה נטענת במוניטין בסך של 25,000 ש"ח.
הוכחת חובה של היבואנית למעבדת השירות
3. מעבדת השירות נדרשת להוכיח את הסכום אותו היא תובעת מן היבואנית. למעבדת השרות חסרות ראיות משמעותיות והם ספחים עליהם חתמו הלקוחות, אצלם ביקר טכנאי השירות של מעבדת השירות. ספחים אלה הועברו ליבואנית בצירוף חשבונית מס, שהונפקה ע"י מעבדת השירות. על פי ההסכם, לאחר בדיקת הספח אמורה היבואנית לשלם את הסכומים על פי תנאי התשלום שנקבעו.
4. בתצהירה של הגב' אילנית מזרחי, אחראית על שירות לקוחות וגבייה במעבדת השירות (להלן:
"האחראית על הגבייה") בסעיף 5 נכתב כי "לא נותרו בידי התובעת ספחים כלשהם הואיל ומדובר בכמות עצומה של פתקים, אשר מילאה שקיות שלמות, אשר נשלחו ונמסרו לידי הנתבעת מידי חודש בחודשו". גם מן החקירה הנגדית של מר דקלו, מנהל מעבדת השירות (להלן: "
מנהל מעבדת
השירות") עולה, כי ספחים אלה לא נשמרו בידי מעבדת השירות, משום שנמסרו ליבואנית ומעבדת השירות לא שמרה בידיה עותקים של הספחים (עמ' 4 שורות 5-6).
5. על מנת לנסות ולהתגבר על מכשול זה של הוכחת כמות ההתקנות, שביצעה מעבדת השירות ואת יתרת החוב של היבואנית, הגישה מעבדת השירות מספר מסמכים באמצעות האחראית על הגבייה. מסמך אחד הוא, עמוד בכתב יד של הנהלת החשבונות של היבואנית אצל מעבדת השירות לשנת 2002, ובה נכתב בכתב יד, כי היתרה לשנת 2001 היא 27,702 ש"ח (נספח ד'). מסמך שני הוא, חשבונית מס, שהוצאה ליבואנית מיום 28.1.02 על סך 66,294 ש"ח (נספח ה'). מסמך שלישי, הוא דפים עליהם פירוט השירותים, שבוצעו, לטענת מעבדת השירות, במעבדות השונות.
6. בחקירה הנגדית נשאלה האחראית על הגבייה, מדוע הוגשה הנהלת החשבונות הידנית (נספח ד') ולא זו הממוחשבת, שנעשית אצל רואה החשבון, וענתה, שלא נתבקשה (עמ' 12 שורה 17). כאשר נשאלה מדוע לא הציגה את החישוב המפורט ממנו ניתן ללמוד מה היה הסכום לתשלום של כל חשבונית, כמה שילמה היבואנית בגין כל חשבונית וכמה נותרה חייבת, ענתה: "
בתצהיר מופיע מה שנשאר חייב. מה ששולם שולם... צריך לעשות חישוב. אין לי כאן את הכרטסת על מנת שנוכל לעשות חישוב" (עמ' 13 שורות 6-8).
7. כאשר נשאלה לגבי הסכום, שנתבע בתצהירה כסכום דולרי, בגין חודשים פברואר-מרץ 2002 בסך 11,565 דולר ארה"ב, ללא כל חשבונית מס, הסבירה, כי כאשר הבינה מעבדת השירות, שהיבואנית לא משלמת, הרי על מנת שלא לשלם מע"מ, כנדרש בגין חשבונית המס, הוסכם בין השתיים, כי יוצא חשבון פרופורמה ללא חשבונית, אליו יצורפו המסמכים וכשיוחלט על סכום מקובל בין הצדדים, תוצא חשבונית (עמ' 13 שורות 12-17).
8. אשר לנספח ו', העיד מנהל מעבדת השירות, כי מדובר ברשימה ארוכה של ביקורי טכנאי אצל לקוחות שונים, תיאור המכשיר, החנות שבה נקנה המכשיר ותאריך הביקור (שנכתב כ"תאריך הרכישה"), ר' עמ' 4 שורות 11-19.
9. העד מטעם היבואנית, מר יוסי רוזנצוויג, (להלן: "
מנהל היבואנית") העיד לגבי חובה של היבואנית למעבדת השירות, כי על פי כרטיס הנהלת החשבונות של מעבדת השירות אצל היבואנית יש ליבואנית יתרת זכות של 14,614 ש"ח. להוכחת דבריו צרף כרטסת הנהלת חשבונות (נספח ו' לתצהירו).
10. לאחר שבחנתי את הסכומים, שנתבעו ואת ההוכחות, שהביאה מעבדת השירות לכל אחד מהסכומים, אני מוצאת כי מעבדת השירות לא הוכיחה ברמה הנדרשת מתובע, שהוא בבחינת "המוציא מחברו", את יתרת הסכום לשנת 2001 ולא את הסכום לתשלום בגין החודשים פברואר- מרץ 2002. הסכום היחיד שאותו הוכיחה הינו הסכום בגינו הוצאה חשבונית המס ביום 28.1.02. אסביר.
11. להוכחת יתרת הסכום לשנת 2001 צורף דף הנהלת חשבונות, רשום בכתב יד ולא צורפה כל אסמכתא או פירוט של החישוב. כמובן שלא מדובר ב"רשומה מוסדית" לפי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 ואף לא נטען לכך. יתר על כן אמנם הסכום מולא בכתב ידה של האחראית על הגבייה (עדותה, עמ' 12 שורה 8), אולם היא גם השיבה, שלא עברה כלל על הנהלת החשבונות, שהציגה היבואנית ולא בדקה אותה (עמ' 12 שורה 21). מכאן שאין די בכך כדי להוות הוכחה לסכום המוכחש.
12. אשר לסכום,שנתבע כסכום דולרי, בתצהיר בעבור חודשים פברואר-מרץ 2002
ואינו מופיע בהנהלת החשבונות, אחראית הגבייה אמרה, שהסכום הזה היה חשבון, שנערך ע"י מעבדת השירות ועליו היו צריכים להתקבל הערות ותיקונים מהיבואנית ולאחר ההתחשבנות בין הצדדים היה נקבע הסכום המוסכם. מאידך היא גם ציינה, כי לא עברה על הנהלת החשבונות, שהעבירה היבואנית, ולכן לא יכלה לציין או להראות כיצד החישוב, שנעשה הוא החישוב הנכון והמחייב. מכאן שאיני מוצאת שגם סכום זה הוכח כראוי.
13. אציין, כי צודק ב"כ היבואנית הכותב בסיכומיו, כי מעבדת השירות לא עמדה בכלל הראיה הטובה ביותר, כאשר קימת לה מערכת הנהלת חשבונות ממוחשבת, ובכל זאת היא מעדיפה להגיש קטעי מידע : דף הנהלת חשבונות ידני, חשבונית מס וסכום המצויין בתצהיר ולא מידע שלם וברור, שיש לו את יתרונותיו הראיתיים.
14. אשר לסכום שנתבע בגין חדש ינואר 2002, הוגשה חשבונית מס מפורטת מיום 28.1.02 על סך, כולל מע"מ, של
66,294 ש"ח. אמנם, בכתב התביעה שהוגש, סכום זה לא נכתב, אולם בכתב התביעה המתוקן, נכתבו הסכומים בדומה לסכומים, שצויינו בתצהיר. כאשר נשאלה האחראית על הגבייה על ההבדל, לא יכלה להסבירו (עמ' 13 - 14 לפרוט'). אמנם קושיה זו מעמידה בספק את חשבונית המס, אך בהיותה מסמך בעל משמעות פיסקלית, וכאשר אין ספק שמעבדת השירות אכן סיפקה שירותי מעבדה ליבואנית במהלך החודשים ינואר-פברואר 2002 (הדבר עולה במפורש מחילופי המכתבים שבין הצדדים), וכתבי הטענות עומדים בפני בצורתם המתוקנת, הרי שמן הראוי היה, שבסוגייה זו היבואנית תציג את עמדתה המפורשת. היה עליה לטעון מצידה, איזה תשלום הועבר בגין חשבונית המס, או להציג התחשבנות שנעשתה בין הצדדים, אולם היבואנית לא עשתה כן, ולכן לעניין חשבונית זו אני מקבלת את תביעת מעבדת השירות.
התביעה שכנגד
15. היבואנית טוענת, כי מעבדת השירות נדרשת להשיב לה סכומים ששולמו לטענתה במסגרת ההסכם, בעבור התחייבותה של מעבדת השירות לתת שירות במשך שנה מיום שהתייצב טכנאי אצל לקוח, התחייבות שנפסקה ביום ביטול ההסכם; לחילופין לחייב את מעבדת השירות לפצות בשל הפרות נטענות של ההסכם (נתנה שירות לקוי ללקוחות, לא הזמינה חלקי חילוף) וכן לחייבה לשלם פיצויים בגין פגיעה נטענת במוניטין בסך של 25,000 ש"ח.
16. מעבדת השירות טוענת, כי לא סירבה לתת שירות, כי ההסכם בוטל ביוזמת היבואנית, אשר חפצה להוריד את מחירי החוזה, ומשלא נענתה, החלה למצוא פגמים בעבודת מעבדת השירות. לבד מכך, טוענת מעבדת השירות כי אינה צריכה להשיב דבר, משום שאינה פועלת כמבטחת ובכל מקרה מעבדת שרות אחרת לקחה את מקומה.
17. אין מחלוקת כי ההסכם בוטל בהסכמה. בין אם הייתה הפרה של מעבדת השרות, דבר שאיני מקבלת אותו כפי שאסביר להלן, ובין אם היבואנית ביקשה לסיים את החוזה מטעמיה שלה, כפי שאני מצאתי, הרי במקרה של ביטול חוזה עומדת לכל צד מהצדדים לחוזה זכות השבה של מה ששילם לפי החוזה. זכות זו יסודה באמור בסעיף 21
לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-
1973וסעיף 9(א)
לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. ר' ע"א 467/88
קול
אטום נ' ציפורן, פ"ד מח (2) 242, 245.
18. מהי ההשבה המגיעה ליבואנית? הסכום ששילמה למעבדת השירות בעבור כל לקוח, כלל רכיב של אחריות למשך 12 חודש. הואיל ומעבדת השירות לא סיימה את 12 החודשים, הרי שיש לבצע השבה של סכומים אלה. דא עקא, שלא מצאתי כי סכומים אלה הוכחו. הסכומים שצויינו בתצהיר מנהל היבואנית (סעיפים 30-36 לתצהיר) לא הוכחו באמצעות אסמכתא. בנוסף, התשלומים הללו היו תשלומים לכל תפקידיה של מעבדת השירות, שכללו גם פגישה עם הלקוח בביתו לפתיחת המכשיר, הסבר על תפקוד המכשיר וכן אחריות לתיקון תקלות (עמ' 2-3). לא הובאה, כל הוכחה וגם לא נטען מהו הסכום היחסי, שניתן בגין רכיב האחריות. לא נתנו לי כלים לבצע אומדן למקרה זה, ולכן איני יכולה לקבוע פיצוי בגין השבה בדרך זו. דרך אחרת לבחון את נושא ההשבה היא באמצעות התשלום, ששלמה היבואנית למעבדת שירות אחרת, שנתנה את השרות ללקוחות בתקופה הנדונה. מדובר בתקופה, שאמורה היתה להסתיים לכל המאוחר במרץ 2003. היבואנית הגישה להוכחת התשלום למעבדת השירות המחליפה ארבע חשבוניות: האחת מאוקטובר 2002, שהיא אכן בתקופת האחריות, אך השנייה מספטמבר 2003 והבאות אחריה אף מחודשים מאוחרים בהרבה. אמנם הן הוכתרו בכינוי "חיוב עבור שרות לקוחות של שרות רם", אך הדבר אינו עולה בקנה אחד עם מועד החשבוניות, שהוא כאמור מאוחר בהרבה לסיום תקופת האחריות גם של המוצרים האחרונים, שלגביהם היתה למעבדת השרות אחריות. מכאן שאני מקבלת רק את החשבונית על סך
20,815 ש"ח שמועדה אוקטובר 2002, כסכום מוכח לעניין סכום ההשבה.
19. אשר לטענה בדבר הפרת ההסכם ע"י מעבדת השירות, להלן אביא את עיקרי העובדות.